שתף קטע נבחר

נורמלי בע"מ

בלי תסביכים מיוחדים, אבל עם שני תפקידים חדשים (בסרט "למראית העין" ובטלנובלה "האלופה") מבסס גיא לואל את מעמדו כאחד השחקנים העסוקים בשכונה. הדס בשן התחננה שיוציא את השלדים מהארון, אבל בסוף גילתה שמאחורי כל בני קייזרמן מסתתר בורגני טוב לב, עם חרדות פרנסה ופטיש לתוכניות ריאליטי. ועל זה נאמר: איףףףף

גיא לואל הוא איש נורמלי. אני משוכנעת בכך כמעט לחלוטין. ניסיתי, חקרתי, הפכתי כל אבן ולא הצלחתי למצוא שום נוירוזה ברורה לעין או אובססיה מעצבנת. מטריד ביותר, אבל גם אחרי שאני מבקשת ממנו לעזור לי בחיפוש, לואל מעלה חרס בידו. או שאין שלדים בארון, או שהוא מחביא אותם ממש היטב.

 

"כמו כל בן אדם, יש לי תכונות יותר סבביות ויש לי תכונות פחות סבביות, אבל קשה לי לחשוב על משהו מיוחד", הוא מסכם.

 

ואיך הפסיכולוג שלך מתמודד עם זה?

 

"אין לי פסיכולוג".

 

מה? מותר להיות בלי בימינו?

 

"אין לי התנגדות מיוחדת לנושא, אבל אני באמת מרגיש בריא בנפשי. אולי הדמויות שאני משחק הן הטיפול שלי. אני גם אוהב לעשות דברים עם הידיים, זה מרגיע אותי. אני בונה מודלים מנייר. אני יכול לשבת שעות, לגזור ולהדביק. בדיוק סיימתי להרכיב מודל של ליצן על אופניים, ואני רוצה להתחיל להרכיב שעון שכולו מנייר, משהו עם מיליון חלקים. אבל עכשיו לא זמן טוב להתחיל עם זה כי בדיוק מתחילה הטלנובלה".

 

אם כן גילינו את המחיר העיקרי שבהשתתפות בדרמה יומית - לא נשאר זמן לשבת בבית ולהרכיב שעונים. מי שיסיט את לואל מהמלאכה הוא דובי קיסר, עיתונאי ספורט שאליו עומדים להתוודע צופי HOT במסגרת טלנובלת הכדורגלנים החדשה "האלופה". דובי הוא, תחזיקו חזק, אחיו התאום של בני קייזרמן מ"טלנובלה בע"מ" ("הוא עברת את השם כדי להתרחק מהמשפחה הפסיכית הזו"). מה שאומר שגם קייזרמן, הדמות שהפכה את השחקן עדין הידיים לחבר בפנתיאון הקאלט הישראלי המתחדש, יקפוץ לבקר. במקביל עולה השבוע הסרט "למראית עין", בבימוי של דניאל סירקין - עסק הרבה פחות מבדח וקליל מהטלנבלות הצבעוניות של HOT. הסרט, בכיכובם של לואל וטלי שרון, המגלמת בחורה עיוורת, דן במיניות, שקרים, אלימות - הכל באווירה קלסטרופובית ומטרידה, ועם קאסט מרשים שכולל גם את אסי דיין, ישראל פוליאקוב וסנדרה שדה.

 

"הפתיע אותי כמה טוב הסרט יצא. אם לומר את האמת, כשקראתי את התסריט היה לי קשה לראות את הפוטנציאל, עלו לי שאלות על הסיפור הזה, מה הוא מנסה להעביר ומדוע נועה גרינברג, התסריטאית, בחרה לכתוב דווקא אותו. אבל כל זה מתבטל כשרואים איך שהסרט עובד, דני עשה כאן עבודה ויצאת מן הכלל".

 

בסרט אתה מיודד עם טלי שרון, האויבת שלך מ"טלנובלה בע"מ".

 

"כן, זה יצא מצחיק. האמת היא שצילמנו את הסרט לפני הטלנובלה, ואז נפגשנו שוב בטלנובלה, בלי הכנה מוקדמת והפכנו מאוהבים לאויבים. אגב למרות שבסרט האווירה מוזרה, על הסט היה לגמרי קליל ונעים. עם אסי דיין כבר עבדתי ב'כאילו כלום לא קרה', ואני חולה עליו. יש בו איזו חוסר אכפתיות, זריקת זין מטריפה שאוכלת את המסך".

 

היתה לך התלבטות אם לעשות את הסרט הזה?

 

"לא ממש. עבודה זה תמיד טוב. גם אם אני לא מתחבר לכל בהתחלה. אם אני לגמרי לא מתחבר לנושא אני מסרב, אבל הגישה היא קודם כל כן".

 

גם בטלוויזיה?

 

"בדרך כלל. תראי, כל הז'אנר של טלנובלות עדיין בעייתי לי, ואני מודה שאף פעם לא עקבתי אחרי טלנובלה, גם לא אחרי זו שהשתתפתי בה. ראיתי אולי שני פרקים מ'טלנובלה בע"מ' לאורך כל העונה, אבל אני כבר מודע לזה שזה משחק של פשרה. המחלה של טלנובלות היא שעושים הכל בטייק אחד, בלי חזרות, ואין מה לעשות - זה בהכרח פוגע ברמה. אבל מפצים על זה התסריט, המשחק, והבימוי. דרור נובלמן (תסריטאי "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה", ה.ב), נחשב היום לאחד החברים הטובים שלי, אני מת עליו".

 

היית שמח אם יותר אנשים היו רואים אותך ב"למראית עין" מאשר בטלנובלה?

 

"כן. אחרי שאתה עושה טלנובלה אתה קולט שיש לה יותר כוח מכל סרט שתעשה, פי אלף, ויש בזה משהו מתסכל. הייתי שמח אם זה היה הפוך, אבל זה לא יקרה. ב'טלנובלה בע"מ', פתאום נפל עלי הקייזרמן הזה, ובכל מקום התחילו לזהות אותי ואני מודה, קשה לי עם החשיפה. אני לא אוהב את העיניים שנתקעות בי כשאני הולך בסופרמרקט, לא אוהב שכשאני עולה על במה בהצגת נוער, יש דקה של היסטריה בקהל. אני סובל ובולע את זה, אבל אם הייתי יכול לוותר על משהו במקצוע - זה על זה שיזהו אותי".

 

מה כל כך נורא בזה?

 

"זה אובדן פרטיות, ובדרך כלל לא שייך לעבודה עצמה. לפעמים אנשים באים ומחמיאים לך וזה נעים, אבל באותה מידה יש כאלה שמעליבים, ובסך הכל - זה מין מבטים כאלה של 'ההוא מהטלוויזיה, הכוכב', שאני פשוט לא מצליח להתחבר אליהם. צריך גם לזכור שבארץ אנחנו לא מקבלים סכומים שמעלים אותנו במעמד באופן אוטומטי, גם השחקנים העסוקים ביותר הם לא עשירים. אז אתה נוסע בטרנטה, ולא סוגר את החודש, ובכל זאת אנשים מסתכלים עליך ברחוב כאילו אתה שייך להם".

 

כשאתה מגדיר את זה כך זה באמת נשמע לא כיף, אבל המון אנשים חולמים על זה.

 

"כי המון אנשים הם וונאביז. הם עובדים בזה שיזהו אותם ומחפשים את עצמם במדורי הרכילות. בגלל זה איילת זורר היא גיבורה בעיניי - היא מתרכזת בעבודה עצמה ולא בלהיות במסיבות. אבל כל הפליטי ריאליטי האלה, חבר'ה שלא קשורים לכלום ופתאום הם מנחים בערוץ בילדים בלי שהם למדו או עברו משהו, זה משגע אותי".

 

אז אני מניחה שאתה לא רואה ריאליטי.

 

"למה, אני חוטא בזה בעצמי, אבל רק ריאליטי של חו"ל. אני מכור ל'המירוץ למיליון', ל'הישרדות', בדיוק הורדתי את העונה האחרונה באינטרנט. זה גאוני לגמרי, עשוי בצורה מדהימה. שלא תביני, אני גם יכול למצוא את עצמי בוהה מול ערוץ !E בבית, אבל אני לא מרגיש עם עצמי בנוח כשאני עושה את זה, אני מרגיש שאין לי חיים. חברה שלי רואה יותר ממני, ואני שונא את זה. מה, אנחנו צריכים לדעת מי עשה מה ועם מי? מה זה מעניין? הרי הם כולם אנשים רגילים, צריך לזכור שאפילו את אנג'לינה ג'ולי מישהו זרק פעם".

 

באמת?

 

"בילי בוב תורנטון, את לא זוכרת? יש לה קעקוע שלו והוא עזב אותה. טוב, לזרוק אחת כזו זה באמת לא מובן לי, אבל מה אני יודע, אולי היא הכי משעממת בעולם. השורה התחתונה היא שכולם בני אדם, אין כוכבים אמיתיים".

 

לואל נולד לפני 34 שנה ברמת גן. הוא בנם הבכור של זוג סוכני ביטוח. שאיפות המשחק שהתגלו בו כבר בגיל צעיר, עת כיהן לדבריו כמצחיקן של השכבה, לא הבהילו את ההורים, אולי משום שאביו תפקד על תקן שחקן מפוספס.

 

"באיזשהו מקום הגשמתי את השאיפה של אבא שלי, כי כילד הוא רצה לשחק והיו לו אפשרויות אבל אמו אמרה: על גופתי המתה. תמיד הרגשתי שהמקצוע בחר בי, שזה משהו שפשוט קרה לי. זה התחיל בטקסים של בית ספר, המשיך בחוג תיאטרון, פרסומת כילד, ומשם כבר היה ברור שאני הולך לתיאטרון צה"ל".

 

מיד עם תום שירותו הצבאי בתיאטרון לואל נרשם ללימודים בבית צבי; מיד עם תום הלימודים גויס לקבוצת הצעירים של הבימה. היום, כשהוא מסתכל אחורה, הוא מבין עד כמה הזמן דחק.

 

"אף פעם לא לקחתי פסק זמן, זרמתי עם החיים וויתרתי על דברים בשביל זה. אני מרגיש פספוס שלא לקחתי איזו שנה לנסוע למזרח, להודו, זו הזדמנות שלא תחזור לי ואם אני פוגש צעיר שמתלבט, אני אומר לו: סע, קח תרמיל וסע. בשבילי, נקודת הזמן הזאת עברה".

 

את החשיפה הציבורית הראשונה שלו קיבל בתפקיד מהחלומות - גולן, הרווק התל אביבי הראשון שהנציחה המצלמה בסרטו של אילן הייטנר, "חוכמת הבייגלה". השנה היתה 2002, "סקס והעיר הגדולה" שלטה בשיחות הברזייה, ולואל - רווק די מבוקש בזמנו אך לפי עדותו ילד טוב ומונוגמיסט סדרתי בבסיסו - מצא את עצמו בעיצומו של דיוני הבנים-בנות הבלתי פוסקים.

 

"אני לא הייתי הדמות ששיחקתי, למרות שיש כאלה שלא הפרידו. הדמות היא קודם כל אילן הייטנר, למרות שיש משהו דומה באישיות שלנו ובמראה שלנו. הסרט מדבר על הפחד מהתפשרות, ויש בזה משהו מאוד ילדותי אבל אני לא חושב זה חלחל אליי".

 

המסקנה שלי מהסרט היתה שגברים רוצים את מה שאין להם.

 

"יש בזה משהו. הרי לא סתם אומרים לכן להיות קשות להשגה. אבל אני אף פעם לא חיפשתי מישהי שתתנהג אליי מגעיל. בעצם חיפשתי זו מילה בעייתית. זה מזכיר לי את הסדרה ההיא של ציפי ברנד, 'מישהו לאהוב', שהציגה את כל הסינגלים כפתטיים, זו היתה סדרה מצוינת אבל זה ממש הכאיב".

 

היא הציגה בעיקר נשים כפתטיות.

 

"לא כל הנשים כאלה. בת הזוג שלי אף פעם לא היתה כזו".

 

בסוג של אירוניה הזוגיות הגיעה ללואל מיד עם סיום צילומי "חוכמת הבייגלה", ונשארת איתנה עד היום. הוא לא רוצה להכביר במילים על מה שקורה אצלו בבית, אבל חיפוש פשוט בגוגל מעלה כי לואל חי עם דרורית זרמון, אשת פרסום, אם לשתיים וגרושתו של הפרסומאי השערורייתי אילון זרמון.

 

שום דבר עליה?

 

"שום דבר, חוץ מזה שאני מת עליה, זאת אהבת חיי, אנחנו גרים ביחד ובטוח נתחתן. יש לנו כבר טבעות ואנחנו רוצים את זה. הטקסיות היא לא הקטע החשוב, ולא בא לי חתונה גדולה, יכול להיות שזה ייסגר ברבנות וזהו. אני לא צריך את גיא פינס בחתונה שלי, לא שיש בזה משהו רע, זה פשוט לא אני".

 

קשה לתחזק זוגיות במשך שלוש וחצי שנים?

 

"האמת לא קשה לי בכלל. יש הרבה קלישאות על הוויתורים שבחיים משותפים, אבל כשאתה יודע שזה זה, והאהבה קיימת - אז באמת שלא קשה. כל תא בגוף שלי יודע שזה נכון, שזה לא ייגמר, טפו, טפו, טפו".

 

אז מה, לא רבים?

 

"בטח שרבים, אבל אם הקשר בריא אז שמים את הכל על השולחן בזמן, לא שומרים דברים בבטן. מתפוצצים בזמן, וזה הרבה יותר קל".

 

נוח לך שהיא לא מהתחום?

 

"כן. הייתי גם עם שחקניות, וזה היה לי בעייתי, דווקא מהכיוון של הגבר הקנאי. לא הייתי יכול לעמוד בסצינת סקס של בת זוג שלי עם שחקן. לשמחתי, חברה שלי הרבה יותר נוחה ממני בקטע הזה. אני לא הייתי מסוגל לסבול את זה. אני יודע על שחקנית נשואה שכתוב לה בחוזה שהיא לא תתנשק עם אף גבר אחר על המסך, זו ההחלטה שהיא הגיעה אליה עם בעלה. כשחקן לא הייתי חותם על דבר כזה, אז אני שמח שיש לי חברה מבינה. סחתיין עליה".

 

המושבעים עדיין חלוקים בשאלה האם לואל ניצל את חיי המדף שלו אחרי "חוכמת הבייגלה" בצורה האופטימלית ביותר. מחד לואל לא הפסיק לעבוד בתיאטרון והתקבל מיד להנחיית התוכנית "סקר הסקס הגדול". מאידך, רבים, ביניהם לואל בעצמו, סבורים כי התוכנית עשתה לו יותר נזק מתועלת.

 

"'סקר הסקס' עדיין משודרת עכשיו בלילות, וקשה לי עם זה, הייתי מעדיף שאנשים לא יראו אותה. נשארה לי צלקת. אולי זה אני, שלא בנוי להנחיה, או שאולי זה התנאים שעבדנו בהם, שצילמנו שלוש תוכניות ביום, והיה רק כותב אחד. אבל כשאני נזכר בזה, זה עושה לי רע, במיוחד כשאני חושב כמה שילמו לי".

 

לא טוב?

 

"זה לא העניין באמת, על הרבה דברים לא שילמו לי מספיק, אבל אם אני מרוצה זה לא משנה. כאן לא הייתי מרוצה".

 

איך אתה מגיב לתנאים כאלה בעבודה? אתה קשה?

 

"אני יכול להיות קשה, כן. יש לי ציפיות ואני לא מבטל את עצמי. זה לא בא ממקום של אגו, של למה השחקנית הזו מקבלת יותר קלוז-אפ משלי, אלא מרצון לעשות את העבודה הטובה ביותר. שחקנים שמשחקים מולי בתיאטרון למשל, יודעים שאני מתחרפן אם מישהו שוכח את הטקסט שלו, זה מאוד מציק לי. יש גם במאים שבא לי להרוג לפעמים".

 

מתי?

 

"כשנותנים הוראות בימוי סתמיות, כשמתייחסים אליך כמו מריונטה. פעם הייתי באודישן של בוזגלו וזה שיתק אותי לגמרי. אין לו כבוד לשחקנים, הכל אצלו אלתור ואז אומרים זה יוצא אמין. נו בטח, כי אף אחד לא יודע מה הוא אמור לעשות. מי שצועק יותר חזק, שומעים אותו. כולם התלהבו מ'זינזאנה' ,אבל תראי את 'אוז' ב-HBO, זה פי אלף יותר מדוגם".

 

את ש"סקר הסקס הגדול" לא הצליחה לעשות עשתה דמותו הבלתי נשכחת של בני קייזרמן, הראשונה שהדגימה את כישוריו הקומיים של לואל, ואת שהוא ידע כבר מזמן, כי קיים דבר כזה, שחקן מגוון.

 

"כבר בהתחלה הבנתי שאם אשחק את בני ברצינות, אצא מפגר לגמרי, אז בכוונה לקחתי אות ולמקומות קיצוניים. עשיתי ממנו סוג של אוטיסט. זה היה מוזר, הדמות הפכה לקאלט בלי שידעתי, כי הרי לא צפיתי בטלנובלה. אבל היו לנו מפגשי מעריצים, וזה התחיל לטפטף לי. עד היום צועקים לי על במות וברחוב, 'תעשה לי איייייף'".

 

תעשה לי איייף.

 

"איייף".

 

גדול! האגדה מספרת שהבאת את זה מהבית.

 

"זה נכון, אבל לא המצאתי את זה. זה של השחקנית שיר אידלסון. לפני שנים שיחקתי מולה ב'אשה האחרת' ושאלתי אותה משהו והיא ענתה לי במין איייף כזה, לא קשור, יעני - אל תבלבל לי במוח. זה הגניב אותי וידעתי שאני אשתמש בזה יום אחד. וכשהגיע קייזרמן, זה התלבש כמו כפפה, למרות שבסוף זה נהיה קצת שכונה, אמרתי איייף כל דקה. אגב גם ניקולאס קייג' השתמש פעם בסרט באיזה ביטוי שהוא בכלל קיבל מהמורה שלו לספורט. זה מעניין איך החיים מזמנים לך הזדמנויות כאלה".

 

נחמד לך שיוצא לך לעשות מגוון כזה של תפקידים?

 

"אפשר לראות בזה ברכה או בעיה. הבעיה היא שאין לי טייפ-קאסט - אני לא הכי חתיך ויפה, אני לא המכוער, ואם מחפשים ללהק אנשים שמתאימים לך בול, אז מפספסים אותי. מצד שני, זה פותח לי המון אפשרויות".

 

רגע, אחורה שנייה - אתה לא חתיך? זה סופי?

 

"אין לי בעיה עם איך שאני נראה, אבל אני לא מגדיר את עצמי חתיך. מה שבטוח, אני לא מטרוסקסואל. בדיוק ראיתי תוכנית ב-yes דוקו על גברים שעושים בוטוקס בשפתיים, וממש לא הצלחתי להתחבר לזה".

 

אם נדמה לכם שהאזכורים במהלך הראיון לתוכניות טלוויזיה עולים על הממוצע - אתם לא טועים. לואל מודה כי הוא צרכן כפייתי של המסך הקטן, אך למרבה השמחה נמנה עם זן הצופה המושכל, הביקורתי והאקטיבי, כזה שבוחר מה לראות, חזק בהורדות מהאינטרנט ומטפח תובנות ודעות על המדיום ועתידו.

 

"אני לא יודע אם זה בסדר להגיד שאני מוריד סדרות מהאינטרנט, זה בכל זאת לא חוקי אבל לא נורא - אני מוריד ומוחק, לא עושה הקרנות בתשלום אצלי בסלון".

 

מה חסר בטלוויזיה בארץ?

 

"כסף. קחי את 'ארץ נהדרת' למשל, זו הפקה מושקעת ויקרה, לא תוכנית מערכונים של גרוש ורבע, ורואים את התוצאות. אני לא יודע אם התוכנית מכסה את עצמה בפרסומות, יכול להיות שאם ערוץ 2 היה משקיע ככה בכל תוכנית הוא היה פושט את הרגל, אבל הלוואי שנגיע לרמה כזאת גם בדברים אחרים".

 

מה עמדתך על שחקנים ישראלים שמנסים את מזלם בהוליווד?

 

"אני לא הייתי עושה את זה. בעיניי החור התרבותי ובעיות המבטא הם דברים שאי אפשר לגשר עליהם. שחקנים זרים שמצליחים בהוליווד מביאים משהו שאין להם שם, אבל הישראלים מנסים להביא איזו אמריקאיות, ואת זה יש להם מספיק. מה, אקי אבני יהיה בראד פיט באמריקה? חסר להם בראד פיטים משלהם? כל אחד שיעשה מה שטוב לו, אבל בעיניי זה בזבוז זמן. חבל על השנים. כמובן שהייתי מת לעשות סרטים בתקציבי ענק ולעבוד עם האחים כהן או עם טרנטינו, אבל אני פשוט מניח מלכתחילה שנולדתי במקום הלא נכון. לא יודע, אולי יש לי גישה של לוזר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אילון פז
לואל. "אני יכול להיות קשה, כן. יש לי ציפיות ואני לא מבטל את עצמי"
צילום: אילון פז
לאתר ההטבות
מומלצים