הרי אתה מקודש לי, כדת משה וישראל

יותר ויותר נשים, שחינוכן ודרכן בחיים מלמדים אותן שהן מסוגלות לכל אתגר, אינן מסכימות להיות נוכחות-נפקדות ביום שמחתן. אנו עדים לדרישה הולכת וגוברת של זוגות לערוך טקסי נישואים, שיהיה בהם חיבור אמיתי בין הרגע הפרטי והמרגש, בו הם מצהירים על מיסוד הקשר הזוגי, לבין הרצון להשתייך ביום כלולותיהם לכלל ישראל, על סמליו וטקסיו. אפילו ארגונים אורתודוקסיים כבר מבקשים לפתוח צוהר, דרכו יוכלו לאפשר לזוגות להינשא באופן שיהיה משמעותי יותר בעבורם. כל אלה מעידים על כך שהשאלה אינה האם נחוצות חתונות שיוויוניות, אלא כיצד ניתן לספק את האופציה הזו לזוגות הבאים בברית הנישואים.

חתונה שיוויונית היא חתונה שבה הכלה אומרת, בדיוק כמו החתן, את נוסח הקידושין ("הרי אתה מקודש לי..."). זו חתונה שאותה יכולה לערוך רבה אשה, ובה נשים יכולות לשמש כעדות החותמות על הכתובה. את הכתובה עצמה מנסחים בני-הזוג ביחד עם הרב/ה המחתנ/ת, והיא מעידה על ההתחייבות ההדדית ביניהם ועל הערכים עליהם הם מבקשים להשתית את הבית שאותו הם מקימים.

נפשן של כלות רבות קצה בשקר שעליהן לעשות בשיעור המביש עם הרבנית, במהלכו עליהן להנהן נוכח האיומים

וההפחדות הקשורים בשמירת טהרת המשפחה. רבים מואסים בבדיחות הדלוחות, הנשמעות כשהרב מגיע בקריאת הכתובה ל"בתולתא שפירתא", וכשהוא מקריא את סכומהּ; מואסים בכפייה ליישר קו עם ריטואל, שהוא משמעותי ורצוי כשלעצמו - אבל דורש עדכון. אילו המאיסה בכפייה הדתית הייתה העיקר, הרי שזוגות רבים היו מוותרים על נישואים דתיים בכלל. העובדה שצעירים רבים מבקשים חתונה יהודית דתית-שיוונית היא עדות למחויבות העמוקה לשושלת הדורות ולנצח ישראל.

רבנים אורתודוקסיים בעלי רצון טוב לקרב זוגות צעירים באמצעות טקס "ידידותי" יותר, אינם מספקים פיתרון לבעיה, מפני שאין הם נותנים מקום של ממש לכלה (הם מאפשרים לה להעניק "מתנת חיבה" לחתן לאחר שהקידושין עצמם הושלמו). מאידך, גם עורכי-דין ועורכי נישואים חילוניים, המעניקים לזוגות אפשרות לעקוף את השרירותיות והקיפאון של הממסד הדתי, אינם מעניקים פיתרון ממשי לאלה המבקשים שטקס הכלולות אמנם יותאם ליושרה הפנימית שלהם ולערכיהם החברתיים התרבותיים, אך בכל זאת יהווה חולייה במסורת ארוכה של טקסים יהודיים דתיים.

מי שמבקש להקים בית בישראל על יסוד שני האילנות האיתנים הללו, לא מוכן עוד להתפשר על האחד או על משנהו. אכן, בשנים האחרונות יותר ויותר זוגות בוחרים בחתונה שיוויונית. הם מוכנים לטרדה של רישום בחו"ל, כדי שנישואיהם יהיו מוכרים בארץ. בכך הם מכריזים שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי. אם זוגות לא יוכלו לבוא בברית הנישואים באופן שמשקף את יהדותם ואת ערכיהם, יקרה אחד משניים: או שיוותרו על חתונה יהודית ויסתפקו ברישום אזרחי, או שיינשאו בנישואים אורתודוכסיים אבל מבחינתם, יהיו הטקס והמעמד החשוב ריקים מתוכן אמיתי. על כן, הצורך באפשרות להינשא נישואים יהודיים שיוויוניים, שבהם תכיר מדינת ישראל, הוא מהותי ודחוף.

הרבָּה ד"ר דליה שרה מרקס מלמדת בהיברו-יוניון קולג', בית המדרש להכשרת רבנים רפורמים בירושלים