מערכת הבחירות תיכף תתעורר באמת. השבוע יעלו הקמפיינים של כל המפלגות מעל גלי האתר ועל המסך הקטן, ובינתיים התקשורת מחפשת לעצמה סקופים. וממה הכי נמאס? מהסקרים. קדימה איבדה שלושה מנדטים, ביבי השיג שניים נוספים, אם עמי איילון היה בראש רשימת העבודה היו נוספים כך וכך מנדטים. איזה מעייף. והכי מעייף הדיון הרציני, "כבד הראש", שנוהגים בסקרים הללו כל המנחים למיניהם בתוכניות השונות.
בשבת האחרונה התפרסם סקר מיותר ומעצבן במיוחד, שגרס שהקול העני בישראל הוא קול מיגדרי ושיש בו רק מעט קולות צפים. אחד מהחוקרים אף אמר: "לא שווה למפלגות להילחם על הקולות האלה. רובם בלאו הכי מצביעים עם העדר, חרדים עם חרדים ורוסים עם רוסים וכו'. הרבה טעם אין". לפני שנתחיל עם הכל, בואו נברר קודם: מיהו עני או מהו קו העוני? לא אכנס להגדרות המקצועיות אלא אנקוב בשקלים, שקלים כולנו מבינים - אל קו העוני מצטרפים כל מי שהכנסתם פחותה מ: לאדם בודד - 1,777 שקלים, לזוג - 2,843 שקלים, למשפחה בת 4 נפשות - 4,548 שקלים.
אי לכך ובהתאם לחוקים היבשים של מדינת ישראל, משפחה בת 4 נפשות שמרוויחה 4,549 שקלים אינה חברה יותר בקבוצת קו העוני. שקל אחד יותר והנה יצאת מהמעגל. ומיותר שאנהל כאן דיון אם משפחה בעלת ארבע נפשות יכולה להתקיים מ- 4,549 שקלים. היא לא יכולה.
אם נבדוק כמה אנשים מרוויחים שקל אחד מעל קו העוני (ואף חמש מאות שקלים) אני בטוחה שנמצא מיליוני אנשים נוספים וגם הם הקול העני שצריך לחזר אחריו אף על פי שהם הולכים לאיבוד בין הקווים והסוקרים לא בדקו מה דעתם ומה צבע העור שלהם. המחשבה הבסיסית של כל יוצרי הסקרים האלה ראשיתה בחשיבה מעוותת שיש לתקן, בבחירות הנוכחיות ולפני שיהיה מאוחר. לא רק העניים, אלו שמתחת לקו, אלו שמלפניו ואלו שמצדדיו אמורים להצביע למען עצמם.
יש לנו אחריות לאומללים
יש מושג כזה שנקרא ערבות הדדית, אחריות חברתית. יש דבר כזה. ואני לא יודעת למי להצביע, נכון. אין לי עדיין שמץ מושג אבל אני יודעת שאני אצביע למי שיגלה אחריות שכזו, אני דורשת את ההתנהגות הזו מהמנהיגים שלנו. אסור שההצבעה שלנו תהייה אנוכית ואישית.
אם יש לנו עין שמרחיקה ראות ולב פתוח יש לנו חובה לדאוג שכל המפלגות יחזרו אחרי כולם ויבטיחו לנו שהם ידאגו לאנשים האלה שאני רואה שרועים בפינות הרחוב, בתל אביב ההומה. אנשים שאנחנו אולי
נעצרים לתת להם שקל-שניים אבל אף פעם לא עצרנו לשאול אותם למה הם ברחוב, למה הם לא חוזרים לחיים? למה הם לא נגמלים מהסמים? למה הם לא נגמלים מהרחוב?
זה קשה לנו, אבל אם אנחנו רוצים ללכת ברחוב בלי שהילד הקטן ינעץ עין תמהה באיש המסכן הזה, בלי שהוא ישאל "אבא, למה הוא ישן כאן?" אז יש לנו אחריות אמיתית לאומללים שגורלם או אפילו הטעויות שבחרו לעשות, הובילו אותם לרחוב.
והאחריות לא נגמרת או מתחילה בתרומה של עשרים שקלים או 20 מיליון, היא חייבת להיות אחריות שיש מאחוריה מעשים והיא בהחלט צריכה להתחיל מהפתק הזה שאנחנו מטילים בקלפי בבוא היום המיועד.
אז למה אני אומרת שגם התקשורת אשמה? כי היא מממנת את הסקרים האלה, כי היא חגה סביב הסקרים האלה וכי היא עושה מהם מטעמים. גם העיתונאים צריכים להכיר בתפקיד הציבורי שלהם והמנהיגים שלנו לא זקוקים לרעיונות שלהם, בטח לא לזה שגורס שלא שווה להילחם על הקול העני, הקול העני הוא מיליוני אנשים ולא רק קווים - והקול העני זה אני ואתם.
