בתי גידול לחים בישראל: תמונת מצב

"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינת ותהמת יוצאים בבקעה ובהר" (דברים, ח, ז).

ארץ ישראל נתברכה בשפע מעיינות ונחלים הבוקעים בהרים וזורמים אל הים התיכון במערב ואל נהר הירדן, הכנרת וים המלח – במזרח. במשך אלפי שנות התיישבות בחבל ארץ זה – מאז התרבויות העתיקות – מצא לו האדם מקום משכן ליד מקורות המים הטבעיים וניצל אותם לקיומו, תוך שנשמר האיזון של המערכות הטבעיות, ובעקר אלו המתקיימות על המים. בתקופת ממלכות ישראל, ואחר כך – כאשר היוונים והרומאים בנו את עריהם הגדולות – נבנו מפעלי הטיית המים הגדולים הראשונים בארץ ישראל, בהם: מפעל המים של ירושלים, אמות המים לקיסריה, אמות המים לעכו, לציפורי ועוד.

בתקופה ההיא הובלו המים, בעיקר לשתייה, ממקור המעיינות הגדולים והמתוקים כדי לספק את צרכי תושבי הערים, בעוד החקלאות התבססה על גידול בוסתנים - שהושקו בתעלות ישירות מהמעיינות, ואילו רוב גידולי השדה היו גידולי בעל. המערכת הטבעית של המעיינות והנחלים לא נפגעה כתוצאה משימושי האדם, שידע לשמר את מקורות המים ולנצלם לקיומו בצורה מאוזנת עם הטבע.

נחל אלכסנדר. צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע

השינוי הגדול בשימושי המים החל עם פרוץ המהפכה התעשייתית בסוף המאה ה-19. המצאת מכונות הקיטור, ואח"כ החשמל – אפשרו לאדם להוביל מים למרחקים גדולים ולשאוב אותם לגבהים, אל מקומות הישוב העירוניים ההולכים וגדלים, ולצדם – תעשיה וחקלאות המתפתחים בקצב מהיר ביותר. תהליך זה לא פסח כמובן גם על ארץ ישראל. במהלך כמאה שנות פיתוח של ההתיישבות בישראל - יובשו מרבית שטחי הביצה, הוטו מקורות מי הנחלים ונתפסו מרבית המעיינות בארץ.

פיתוח מואץ של כושר שאיבה באגני מי התהום הטבעיים ובמאגרים העל-קרקעיים והגדלת כושר האיגום, הביאו למצב של יכולת ניצול מים גבוהה מהיקף המילוי השנתי החוזר שלהם. מצב זה הוביל עד מהרה לייבוש קבוע של מקורות מים על ידי שאיבתם, עוד לפני שהגיעו לשפיעה טבעית. במהלך תקופה זו יובשו בפועל 97% משטחי בתי הגידול הלחים בארץ והפכו לשטחי חקלאות, שטחים מבונים – ערים וישובים כפריים, ומתקני תיירות.

בתי גידול לחים שרדו בעיקר בגנים לאומיים ושמורות טבע מוכרזות, ושטחם הכולל מגיע לכ- 8,500 דונם שהם כ-3% בלבד משטחם המקורי. נחלי הארץ יובשו עקב שאיבת מקורותיהם ורובם הפכו לתעלות שפכים מזוהמות – בהם אין חיים כלל. במעט מהנחלים נותרה זרימה טבעית. כך, למשל, ב"ארץ פלגי מים" זורמים מימי מקורות הירדן – הבניאס, הדן והחצבאני – באפיקי הנחלים אל הירדן ההררי ואל הכנרת, לאחר שחלק מהם הוטו בראשי הנביעות. המים מנוצלים כמובן במערכת הארצית, לאחר שעברו את ערוצי הזרימה הטבעיים.

בנחלים בודדים נותרה זרימה חלשה ממקור מעיינות שלא אוחזו לניצול – כדוגמת עין תמיר בנחל כזיב ומעיינות נחל בצת, אך אלו מנוצלים במורד קטעי הזרימה הקצרים בנחלים. כאשר המים מליחים ואינם ראויים לשימוש – כמו בנחל תנינים – נותרה זרימתם באפיק, אולם הם מנוצלים במורד הנחל לגידול דגים וכיום תוכניות להתפלת המים מאיימות גם על ניצול מלא של המים במקור – וייבוש קטעים איתנים אחרונים אלו.

קשה להעריך את היקף הנזק הנגרם לטבע כתוצאה מהטיית מקורות המים וייבוש השטחים הלחים הנמשך זה למעלה ממאה שנים, אולם ברור לכל כי נגד עיננו אנו מאבדים מערכות אקולוגיות ייחודיות, בהן ערכי טבע רבים שיכולים להתקיים אך ורק במים ובסביבתם, וכמובן רק באיכות מים טובה – כפי שהטבע נתן.

יחד עם שאיבת היתר והמחסור במים, קיימת תופעה של הרעה באיכות מי התהום, הנגרמת מצד אחד בהעדר מילוי חוזר של גשם (שנים שחונות) ומצד שני –חדירת מי שפכים, תשטיפי חקלאות (דשנים וחומרי הדברה) וזיהומים מנגר עירוני וכבישים – אל האקוויפרים.

בכתבות הבאות בסדרה: אילו נחלים ובתי גידול לחים נפגעו בשנים האחרונות, ומה אפשר לעשות כדי להציל אותם?

הכותב הוא מנהל מדור ניטור נחלים, ברשות הטבע והגנים.

גם השנה, בפעם השלישית, מציינים ארגונים שונים בישראל את "שבוע האהבה לטבע למים ולסביבה". השנה, האירועים בסימן "זכות האדם והטבע למים" - הגנה על מקורות מים, בתי גידול לחים, איכות המים, חיסכון במים ועוד. ynet מלווה את הפרויקט בסדרת כתבות ומאמרים בנושא שימור ערכי הטבע, בתי הגידול הטבעיים ומקורות המים בישראל.