הקנס המתוק של עלית
מטיוטת כתב האישום החמור נגד עלית בפרשת קדבורי, נותר צו מוסכם על הרשות להגבלים עסקיים ועל שטראוס עלית, לפיו החברה תיקנס ב-5 מיליון שקל. מה קרה בדרך? רשות ההגבלים: הגענו למסקנה כי אין מקום להעמדה לדין
בסוף שנת 2002 ובשנה שלאחריה, 2003, ניסתה חברת כרמית להחדיר לשוק הישראלי את מוצרי השוקולד של קדבורי. עלית הגיבה על כך, לטענת קמעונאים וסיטונאים, במערכת לחצים ואיומים, במטרה למנוע מהם להציב את המוצרים במקום בולט בחנות או לשווקם בכלל.
עקב כך, הגיעו תלונות לרשות ההגבלים העסקיים. זו – לאחר חקירה – החליטה להגיש כתב אישום נגד עלית, ובראשית ינואר 2005 פרסמה הודעה בעניין זה. ממה שנאמר שם לגבי העבירות שיוחסו לראשי עלית אפשר להתרשם מחומרת הדברים:
"על פי טיוטת כתב האישום, הנחו בכירים בחברת עלית את עובדיה לדחוק את מוצרי קדבורי מן המדפים בנקודות הקמעונאיות אל מקום נחות בחנות. על פי החשד נושאי המשרה פעלו ליישום הנחיות אלה במספר נקודות קמעונאיות באמצעים שונים, לרבות שלילת הנחות מקימעונאי שסרב לדחוק את מוצרי קדבורי מן המדפים, והבטחת הנחות לקמעונאי שהסכים להזיז את מוצרי קדבורי ממקומם.
"בנוסף, על פי טיוטת כתב האישום פגעה עלית, באמצעות נושאי משרה בה, בסיטונאים עצמאיים שהחלו להפיץ את מוצרי קדבורי ואיימה עליהם כי תשלול את ההנחות על מוצרי עלית אם יסחרו סיטונאים אלה עם קדבורי. במקרה אחד אף שללה עלית הנחות כאמור. התנהגות זו נועדה, על פי החשד, לפגוע בתחרות בשוק, על מנת לשמר את מעמדה המונופוליסטי של עלית".
משמעותם של המעשים הללו היתה – בלשון ההודעה – עבירות על פרק המונופולין שבחוק ההגבלים העסקיים.
דברים כדורבנות. אפשר היה להתרשם שהרשות נחושה בדעתה למצות את הדין עם עלית. אלא שבדרך התקיים שימוע לחברה ולעומדים בראשה – ואז קרה דבר מדהים: כל מה שנותר מטיוטת כתב האישום הלוחמנית ההיא הוא צו מוסכם על הרשות ועל שטראוס עלית, שעל פיו – בלא שחברת שטראוס עלית או מי מראשיה שהיו מעורבים בפרשה זו מודים באחריותם או באשמתם בגין הפרת החוק – מתחייבת החברה לשלם לאוצר המדינה 5,000,000 שקל, ומתחייבת שלא לפגוע בתחרות בעתיד, בין השאר בדרכים ששימשו בידה לדחיקת קדבורי מן השוק.
אם יעמדו החברה וראשיה בהתחייבויותיהם לפי הצו – לא תנקוט נגדם הממונה על ההגבלים העסקיים צעדי אכיפה בעניין זה, ולא תגיש כתב אישום נגדם.
מה היו הנימוקים לתפנית זו – את זאת איננו יודעים בשלב זה. את הנימוקים תצטרך הממונה על ההגבלים העסקיים להציג בפני בית הדין להגבלים העסקיים, שבלי אישורו אין תוקף לצו זה.
כל שנותר לנו הוא להעלות תהייה שכמעט מתבקשת מאליה. הרי ממה נפשה של הרשות: אם טיוטת כתב האישום אכן התבססה על חקירה מעמיקה, והעלתה ממצאים המלמדים לכאורה על עבירות פליליות מצד ראשי עלית – כפי שהרשות התנאתה באותה הודעה מינואר 2005 – מה כבר יכלו אנשי עלית להציג בפניה בשימוע שגרם לה לסגת מכתב האישום? במילים אחרות, מדוע לא העמידה רשות ההגבלים העסקיים את האישומים במבחן בית המשפט? או אולי המצב היה, שטיוטת כתב האישום היתה לא מבוססת מלכתחילה – ומקול תרועה רמה כל שנותר הוא קול ענות חלושה?
כך או אחרת, רשות ההגבלים העסקיים לא יוצאת טוב מהעניין הזה. תחושה זו מחריפה במיוחד נוכח העובדה, שהקנס שהוטל על החברה מהווה פחות מ-3% מהרווח הנקי של שטראוס עלית לשנת 2005 לבדה, סכום פעוט וחסר משמעות לחברת הענק הזאת.
אז איזה מסר מרתיע בדיוק משדרת המדיניות הזאת כלפי התנהגות דורסנית של ענקי השוק הישראלי כלפי מתחריהם? מה ימנע מגופים אלה לצפות לכך שיוכלו לשלם סכומים מגוחכים ולחמוק מהתמודדות עם אישומים פליליים, ולהשתמש בתקדים שנוצר כאן כדי לטעון שזו המדיניות, ואם יוגש כתב אישום נגדם זה כבר יהיה בגדר אפליה מצד רשות ההגבלים העסקיים?
למרות הכל, תקווה כלשהי יכול לספק אולי בית הדין להגבלים עסקיים. כאמור, הצו ייכנס לתוקפו רק אם יאשר אותו בית הדין. אך לפני כן מחויבת רשות ההגבלים העסקיים לאפשר למי שעלול להיפגע מהצו, לארגוני צרכנים או לארגונים עסקיים להביא בפניה את השגותיהם ביחס לצו. את עמדות המתנגדים וכן את תגובת הממונה להשגות יהיה עליה לצרף לבקשה שתוגש לבית הדין להגבלים עסקיים – ורק אז ידון בית הדין בבקשה ויחליט אם לאשר את הצו אם לאו.
הרשות: עלית משלמת סכום גבוה ביותר ששילם גורם בודד אי פעם
רשות ההגבלים העסקיים מסרה בתגובה: "רשות ההגבלים העסקיים רואה חשיבות רבה הן באכיפה פלילית והם באכיפה אזרחית. צו מוסכם מהווה חלופה להליכים פליליים במקרים בהם סבורה הרשות שקיים קושי, בין אם ראייתי ובין אם מטעמי עניין לציבור, להעמיד לדין. הצו המוסכם מהווה חלופה חשובה.
"לאחר שגובש חומר החקירה, נוהל הליך שימוע מפורט, אשר לו מייחסת הרשות בכל התיקים הפליליים משקל רב. בסיומו של הליך השימוע באפריל 2005 ולאחר שנשקלו כל הטענות הגיעה הרשות למסקנה כי אין מקום להעמדה לדין. בצו המוסכם משלמת חברת עלית את הסכום הגבוה ביותר ששילם גורם בודד אי פעם על פי צווים מוסכמים של הרשות ושלושה ממנהלי עלית מחויבים בהוראות הצו באופן אישי.
"המשא ומתן עם עלית לגבי נוסח הצו נוהל מאז חודש יולי 2005 והסתיים בימים אלה".
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות
