שתף קטע נבחר

יקב אמפורה - טוסקנה בישראל

שגיא קופר סוקר את היינות החדשים שהשיק יקב "אמפורה" ומספר על הדלתון החדש שעשוי מענבי ברברה - זן איטלקי שלא כל כך נפוץ בארץ

יקב אמפורה הוציא בימים אלה שלושה יינות חדשים, שלושתם אדומים. היקב נמצא בחוות מקורה – כמה דקות נסיעה מעתלית, בפינת יער שהיא פנינה תיירותית בפני עצמה. המבנה הגדול, המאוד "טוסקני" באופיו, ניצב בעמק, מוקף בעצי האורן של יערות הכרמל. קצת לפניו בעמק, מכיוון מגרש החניה הקטן, יש בית בד שמפיק, מלבד שמן זית, גם שמן אבוקדו. בהחלט שווה ביקור אביבי. היקב ובית הבד פתוחים בשישי-שבת: היקב בין 10:00 ל- 16:00, ואילו בית הבד עד שתיים אחר הצהריים. אפשר למצוא פרטים נוספים באתר הבית של היקב.

 

קברנה סוביניון 2002 - ליין צבע אדום, לא אטום ועמוק, אלא מעט בהיר יותר. באף היין מפגין ריחות משכרים, מעלי חיוך ומזמינים. בפה יש לו הרבה פילפול, פירותיות וגוף טוב. יחלקו עלי, אני מניח, אבל נראה לי שהיין יחזיק יפה למדי. הטאנינים שלו ממלאים עכשיו את הפה, הם ירוקים ורכים ועשויים לשמור על היין. הסיומת ארוכה, טובה ויבשה. 12.3% אלכוהול – לא הרבה, יחסית למה ש"הולך" עכשיו בשוק. מחיר מומלץ לצרכן – 105 שקל, ויחסית למה שבאמת "הולך" בשוק, אני מעיז לאמר "בלבד". קניה טובה מאוד.

 

מרלו 2002 - היין מפגין הרבה מאוד פלפל ירוק – ואכן, כ- 50% מהענבים באים מכרמי יוסף, אזור שלעיתים מפגין את הארומות האלה. החלק האחר של הענבים מגיע מכרם בעמק קדש. זהו יין פירותי, מעניין, שילווה היטב ארוחה נעימה. מחיר מומלץ לצרכן 85 שקל.

 

ריטון 2002 - על היין הזה אומר גיל שצברג, היינן של אמפורה כך: "את הבלנד לריטון אני מרכיב באופן עיוור ורק לאחר ההחלטה אני בודק מה יש שם. בעיקרון אני מנסה לשמור על הסגנון של הריטון משנה לשנה כיין ורסטילי שמתאים למגוון רחב של מנות. השנה הוא מתאים יותר לכיוון של מנות ים תיכוניות. הפטי סירה מוסיף מלאות (structure) ליין והסירה, במקרה הזה, פירותיות". אהבתי את היין, את האיזון שלו והעובדה שלמרות 18 חודשי היישון בחבית, הוא לא מוצף בטעמי עץ. אם אתם מחפשים יין לארוחת אביב נעימה או לצהרים של שבת – זהו יין מתאים מאוד. מחיר מומלץ לצרכן - 80 שקל.

 

פרטים טכניים מלאים על היינות אפשר לקרוא כאן.

  

דלתון ברברה 2004

 

ברברה הוא זן ענבים מהנפוצים ביותר באיטליה. הוא מהווה חלק גדול מהיינות שמיוצרים באזור פיימונטה, ולא פלא שכך: הוא ענב שגדל מהר, חזק ונותן פרי בעל צבע טוב אם לא מייצרים ממנו יינות כמותיים. למעשה הצבע שלו אינטנסיבי מספיק עד כדי כך שהיו שנים שבהן השתמשו בו לחיזוק צבעם של יינות נביולו, ענב שהיינות שמייצרים ממנו מקבלים תמורה הרבה יותר גבוהה – לכורם וליקב.

 

מהברברה אפשר לעשות יינות בסגנונות שונים ורבים: מיינות חומציים וקלים יחסית, ועד יינות בעלי יכולת התישנות. אם מייצרים ממנו יין כמותי, הרי שהוא מיועד לשתיה ולאוכל קל. אם מייצרים ממנו יין להתישנות, מעין "סופר ברברה", מתקבלים יינות כהים, שהיקבים שעובדים איתו באופן זה אומרים שהם טובים לא פחות מיינות ברברסקו. בכל מקרה, באיטליה, כדי לייצר יינות כאלה, יש צורך להקפיד על יבולים נמוכים ועל עיבוד ויצור יין בשיטות מודרניות, יותר עולם חדש מאשר עולם ישן. מלבד בפימונטה, מוצאים את הענב במקומות אחרים באיטליה – אמיליה רומנה – וגם בסרדיניה. מחוץ לאיטליה מוצאים אותו בארגנטינה, ארצות הברית וגם באוסטרליה.

 

בארץ נטועים מעט כרמים של זן זה, ודו"ח המועצה לגפן יין מדבר על סדר גודל של 10.5 דונם. מכמות כזאת אפשר לייצר משהו כמו 15000 בקבוקים, לפי טון וחצי לדונם. בהחלט לא הרבה. היקבים שמיצרים ממנו יין הם אם כך רקנאטי ועכשיו דלתון, ויש גם ברברה שנטעו אנשי יקב רמים, בכפר יובל (היקב עצמו במושב שחר).

 

הענב כהה, בעל חומציות גבוהה וטאנינים רכים והיין החדש של דלתון משקף את התכונות האלה. הוא לא כהה מאוד או אטום, אלא עשוי בהחלט במידה, בארומות הוא נעים ו"פרחוני", ובפה הוא חומצי במידה ונעים לשתיה. הברברה של דלתון ילווה היטב מנות אוכל לא מתובלות מדי; לאוכל איטלקי הוא יתאים מאוד. המחיר שלו – 55 שקל מומלץ לצרכן – עושה אותו ליין בטווח תמורה טובה לכסף. פרטים טכניים על היין אפשר לקרוא כאן.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלי כהן
מהזנים הנפוצים באיטליה. ברברה
צילום: אלי כהן
מומלצים