הפשרות הקטנות של החיים ביחד
כשביקשנו בילדותנו אהבת אמת, לא ציפינו שהיא תריח מחלב חמוץ בבקרים ותגיע עם שלל קובלנות והוראות הפעלה. קיווינו לפגוש במישהו שיקבל אותנו כפי שאנחנו (שלושה קילו יותר מהממוצע הארצי) ויעשה הכל עבורנו, ממסאז' בכפות הרגליים ועד לרוץ להביא חומוס אבו גוש באמצע הלילה
הוא: "אני נורא אוהב אותך. מה צריך לעשות כדי להיות איתך?" (הזוגי במתקפת מושי).
אני: "שום דבר מאמי, רק תהיה אתה" (קורן משקרת מתוך חולשה זמנית לזקנקן הצרפתי שלו).
2006 - אני והזוגי עם ותק של שנתיים
הוא: "מתי עשית ספונג'ה לאחרונה? הבית נראה מזעזע, ותחממי לי בבקשה משהו במיקרו".
אני: "טוב, אבל מה עושים לגבי הקרחת שלך? אני נורא אוהבת גברים שעירים במקומות הנכונים".
שנתיים בזוגיות הספיקו לי כדי להבין, שכדי לשרוד, צריך להתפשר, או להסתפק במינימום האפשרי. קבלו לדוגמה את חברתי ג', בעבר זמרת ברים חושנית שלא מתחייבת על כלום והיום רעיה נלוזה שמתכווצת ליד הצל של בעלה. לא מכבר התאחדה ג' עם בחיר ליבה, זאת לאחר שהבטיח שהוא רוצה שלושה ילדים ומסוגל לממן את מחלת השופינג שלה (ארבע חולצות זארה ביום ופן אצל הספר).
אולם לתועלת הרבה שהפיקה ג' מחיי אישות נוחים (וילה נאה באגף הצפוני של העיר וגם ווולבו מבריקה), נתלווה בעל רודן, שמגיע הביתה בשעות הלילה המאוחרות ומצפה לקבב חם הישר מהטאבון, מיטה בקיפול שמונה צבאי (מדובר באקס אלוף משנה) ופינוקים אל תוך הלילה. ג' מדווחת על מיגרנות קדחתניות שבעלה כינה "התחזות לצורך פטור מבישולים" ועל כאסח שהסתיים בג' האומללה במצב צבירה נוזלי, מרוחה על הרצפה וממרקת היטב את הבוץ שהביאו הנעליים שלי (הוא גם חולה ניקיון, הפאשיסט).
כשביקשנו אני וג' עוד בילדותנו אהבת אמת, לא ציפינו שהיא תריח מחלב חמוץ בבקרים ותגיע עם שלל קובלנות והוראות הפעלה. למעשה, קיווינו לפגוש במישהו שיקבל אותנו כפי שאנחנו (שלושה קילו יותר מהממוצע הארצי) ויעשה הכל עבורנו, החל ממסאז' בכפות הרגליים ועד לרוץ להביא חומוס אבו גוש אם מתחשק לנו באמצע הלילה. בסוף יצא שגברברי החלומות שלנו הפכו לפשרה אחת מתמשכת בהסוואה של קריירה מצליחה, משכורת גבוהה והמון הצהרות חלולות.
נראה שכל החלטה בחיי הזוגיות כרוכה במשא ומתן מתיש
היה זה אמצע הצהריים ביום מזיע במיוחד בו הבנתי שאם אני לא הולכת להיכנס בו חזק ולקחת את הסיכון לאבד אותו, עלי להתחיל לוותר בלי להתקטנן עוד על זוטות כמו הקרש של אסלה. אז ישבנו אני והוא לכתוב את עשרת הדיברות שלנו בכל הנוגע לפשרות בזוגיות.
עשרת הדיברות לפשרות בזוגיות שלנו:
1. מר איקס מוכן לא לעשות סקס כשלקורן כואב הראש, כלל שמתבטל במקרה שלאיקס היה יום ממש רע בעבודה.
2. קורן מוכנה שמר איקס יתרועע עם הידידות שלו, כל עוד הן לא שמות עליו ידיים במקומות אינטימיים ומספרות לכולן שהן מעדיפות גברים תפוסים.
3. מר איקס יוריד מנפח הכרס שלו, בעוד קורן מבטיחה להירשם למכון כושר ולהשתדל לצבוע לבלונד בלי לספר על מחקרים שמראים קשר בין חמצן לסרטן הקרקפת.
4. מר איקס ישתדל לא לצפות במשחקי ספורט בבית, וקורן תשתדל להפסיק לשלוח SMS לאקס הנשוי שלה.
5. מר איקס ינסה להיות יותר רומנטי לפחות במועדים חשובים (ולנטיין או ימי הולדת), וקורן מבטיחה להפסיק לשאול מתי מה איקס יקנה לה אוטו.
6. קורן לא מחויבת להישאר ערה גם אם מר איקס עוד לא שב מעבודתו, מר איקס מבטיח שלא להעיר את קורן אם כבר נרדמה, גם אם מתחשק לו סקס.
7. קורן מקבלת את הוריו של מר איקס ואחותו לארוחות שבת גם אם לא מתחשק לה, בתמורה יעשה מר איקס מאמצים לתקשר עם אמא שלה.
8. קורן תשמור על בית נקי מתוך ידיעה שמר איקס אסתמטי ואבק פוגע בבריאות שלו, ומר איקס לא יכריח אותה לסדר את החלק שלה בארון הבגדים.
9. קורן תנסה ללמוד לרכוב על אופניים כי מר איקס היה פעם סגן אלוף בתחום, ומר איקס לא ידבר על החברות שלה מאחורי גבן.
10. קורן מבטיחה לא לעזוב את הבית כל חודש לפני קבלת המחזור החודשי, ומר איקס ישתדל שלא להשתמש שוב בטעות במברשת השיניים שלה.
לא שבאמת הלכנו לפי הכללים, אבל לפחות הגענו להסדר רשמי בו כל צד מרגיש כמו לוזר, אבל שמח שגם הצד השני לא ניצח בקרב. עכשיו, כשהמסמך מעלה עובש על המקרר, אני יודעת שזה היה רעיון טוב.
