שתף קטע נבחר

כמה שווה העלוקה של גוגל?

בלי שת"פ וגם תשלום ליצרני האינפורמציה, סריקת החדשות לא שווה הרבה

"גוגל", החברה האמריקנית לחיפושים באינטרנט, פתחה אתר חדשות בעברית. סליחה, לא פתחה, "השיקה". בכך היא נתנה גם לגולשים ישראלים באינטרנט שירות חינם, מהסוג שבעבר קראו לו "סקירת עיתונות" וכיום יקראו לו "סריקת עיתונות". השירות הנ"ל סורק - אוטומטית - את אתרי האינטרנט החדשותיים בעברית, מלקט את הכותרות ואי-אלו קטעי סיפורים ומסדר אותם באתר אחד.

 

"גוגל" כבר עושה דברים כאלה במדינות אחרות ובשפות אחרות. היא פועלת כמו עלוקה: נצמדת למחזור הדם האינפורמטיבי של חברות האוספות ומייצרות מידע, ומוצצת ממנו כמה טיפות לשימושה. אין לה מנגנון איסוף ואימות מידע, אין לה עיתונאים, אין לה עורכים, אין לה שום דבר יצרני מלבד התוכנות המתלבשת על אתרי האינטרנט הקיימים. התוצאה: ההגשה מרושלת, מקוטעת ולא מקצועית. אין ב"חדשות גוגל" הבחנה נכונה בין חשוב ללא חשוב, בין מעניין לתפל. אין מיון חכם של התוכן. אין התחשבות בגולשים. ובהיעדר הסכמים, המקורות העיתונאיים של "חדשות גוגל" מוגבלים ולעתים אף משונים והזויים למדי.

 

ל"יאהו!", חברה מתחרה לחיפושי תוכן באינטרנט, יש אתר מידע חדשותי אנגלי יוצא מהכלל, המשלב זרימה עדכנית של אינפורמציה מסוכנויות החדשות עם קטעי פרשנויות ומאמרים מהעיתונים החשובים בעולם, עמם חתמה "יאהו!" על הסכמים. "מייקרוסופט" נותנת שירות דומה בטכנולוגיה שונה. "הדו"ח של דראדג'", אתר מקורי וותיק של איש תקשורת יהודי-אמריקני, מביא לידיעת הגולשים לא רק את כותרות העיתונים, אלא מדי פעם גם ידיעה מיוחדת משלו, שהודלפה לו מחדרי העריכה של העיתונות הממוסדת. זה האתר שבו הופיע לראשונה הסיפור על יחסי קלינטון עם מוניקה לווינסקי.

 

השיפור של "גוגל" יהיה תלוי בשיתוף פעולה שלה עם יצרני האינפורמציה ומפרשיה בעולם ובישראל. בלי שיתוף כזה, הכרוך במשהו ש"גוגל" שונאת - תשלום לאחרים! - השירות שלה לא יהיה שווה הרבה. נכון להיום, אין לה משאבי אנוש, תרבות ארגונית ותוכניות עסקיות להיות חברת תקשורת באינטרנט. במה היא בעצם עוסקת? היא מסייעת לחפש אתרים ביקום האינטרנט. אנחנו מקלידים מילת מפתח ו"גוגל" מביאה למסכנו רשימה של אלפי אתרים ומקומות שבהם מילה זו מופיעה. לפעמים אפילו מיליונים, כשהמילה מאוד נפוצה.

 

השירות הזה - "מנוע החיפוש" - חיוני לקיומה של הרשת ולשימושיותה והוא ניתן לגולשים כמעט מיום בריאתה. מנוע החיפוש של "גוגל" מצטיין בכך שהוא יודע למיין את אתרי האינטרנט (אבל לא את אתרי החדשות!) המבוקשים לפי סדר חשיבות הנוח למשתמש. תוכנת "גוגל" מבינה - או מתיימרת להבין - את מטרת החיפוש שלנו באינטרנט. היא טובה לצרכי גלישה ראשוניים, לא לחיפושים מקצועיים.

 

"גוגל" הונפקה - כלומר, נרשמה בנאסד"ק האמריקנית והציעה נתח קטן ממניותיה לציבור הרחב - בקיץ 2004. כשהמניות שלה החלו להיסחר, היה מחירה של מניה אחת כמאה דולר. ממחיר המניה נגזר השווי הבורסאי של כל החברה: 30 מיליארד דולר ביום המסחר הראשון. הרווחים של "גוגל" בשנת ההנפקה היו 400 מיליון דולר, כך שהשווי הבורסאי שלה היה גבוהה פי 75 מרווחיה ("המכפיל"). מאז עשתה המניה הרבה גלגולים באוויר. היא עלתה ברציפות מדהימה, מדי שבוע בשבוע, עד שהגיעה בינואר השנה לשיא של 475 דולר. באותו היום היה השווי הבורסאי שלה מעל ל-140 מיליארד דולר. אבל ב-2005 הרוויחה "גוגל" נטו 1.5 מיליארד דולר. השווי בבורסה היה לכן גבוה פי 95 מהרווחים; מכפיל האופייני לבועות ערב התפוצצותן.

 

וההתפוצצות באה מהר. כיום נסחרת מניה של "גוגל" במחיר של 337 דולר והחברה שווה "רק" 100 מיליארד דולר - ערכה ירד בכ-30% מהשיא. ובכל זאת, המכפיל כמעט זהה למה שהיה ערב ההנפקה הראשונה. אלא שאז הוא שיקף התלהבות, עכשיו הוא משקף בעיקר ספקולציה. "גוגל" מעסיקה 5,800 עובדים והשווי הבורסאי של כל עובד הוא 18 מיליון דולר. וממה היא חייה? מפרסומות, המוגשות (בהבלטה) על מסך תוצאות החיפושים שלה. כיום הפרסומת במנועי החיפוש מאוד באופנה. ומחר? מי יודע; אולי ייפסקו, אולי יצטמצמו. יעילותן טרם הוכחה. אני שמרן ואינני מאמין שתאגיד מסדר גודל של "גוגל" יצליח להגדיל את רווחיו בלי למכור משהו - חוץ ממיקום של פרסומת על מסך המחשב - תמורת כסף. למכור מוצר, למכור שירות, למכור זיכיון, למכור תוכנה.

 

פרופ' מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה, ניסח עקרון ברזל כלכלי: אין ארוחות חינם. גם אם אתה לא משלם תמורת הארוחה שאכלת, מישהו משלם תמורתה, כי היא עלתה כסף. אין גם אינטרנט חינם. מישהו משקיע בו, מישהו מייצר בו תכנים וקישורים, מישהו מספק לו גיבוי ולכן מישהו צריך לשלם תמורתו. "גוגל" עדיין מנסה להמציא את נס הבריאה שלה, כלומר את המנגנון האלכימי של יצירת רווחים יש מאין. אחד הפטנטים, כאמור, הוא להיות עלוקה ולמצוץ את לשד העצמות של יצרני התוכן באינטרנט. אבל כמה כבר יכולה להיות שווה עלוקה, הכי מוצלחת והכי יצירתית? 100 מיליארד דולר? הגזמתם; אני אשקיע ב"גוגל" רק כשהיא תתחיל לגבות ממני כסף ולשלם כסף לאחרים.

 

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: אגדת האשכנזים הבוגדניים

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים