יום העגונות: "רבנים סוגדים לגבר, אני שבויה"

"גזלו ממני 19 שנות חיים. לא הרעתי לאיש, טיפלתי בילדיי במסירות, אבל הנקמה והרשעות של הסרבנות היא דבר נורא". את הדברים הללו אומרת רחל, מסורבת גט, שנאלצה לצאת למאבק ממושך מול הממסד, מול הקשיים שהערים עליה בעלה ומול מסורת ודעות קדומות של מאות שנים. יום העגונה הבינלאומי, שמצויין היום (ב') בקהילות היהודיות ברחבי העולם, מעלה על סדר היום את מאבקה של רחל ושל עוד עשרות אלפי נשים, שכל מבוקשן הוא לסיים בכבוד את פרק הנישואים שלא צלח.

סקר שנערך לפני שנה על ידי מרכז רקמן לקידום מעמד האישה ומכון גיאוקרטוגרפיה, העלה כי במהלך השנים היו בישראל מאה אלף מסורבות גט (ההערכה היא שכיום חיות בארץ אלפי נשים הממתינות לקבלת גט). חלקן - כ-12 אלף על פי המחקר - ויתרו על ההליך והעדיפו להישאר נשואות במקום להלחם בבתי

 הדין הרבניים.

קשה לתאר מה מביא אישה שמעוניינת להיפרד מבעלה להישאר לצידו למרות הכל, אבל כששומעים את סיפורה של רחל התמונה מתבהרת. 19 שנים היא חיכתה לגט כדי להיפרד מהבעל שהתעלל בה ובששת ילדיהם. היא אמנם עזבה את ביתם המשותף עם כל הילדים והאמינה שתמצא אוזן קשבת וסיוע בבית הדין הרבני, אלא ששם ציפתה לה הפתעה שנמשכה כמעט עשרים שנה.

"יש שם משהו מקולקל, בבית הדין הרבני הגדול", היא מספרת, "הם סוגדים לגבר. איזה צדק יש שם בכלל? יש שם רק קיפוח ואפליה. נשים מושפלות שם בצורה בלתי רגילה. את הופכת לאפס. הדיינים רומסים את כבודן של הנשים. זה אחד המהלכים הקשוחים, הקשים והאכזריים שיכולים להיות. יש בהלכה כח לדיינים לגרום לסרבן לתת גט, אך הם אינם עושים זאת וזה עוול גדול. 19 שנה זה דבר שלא חוזר, גזלו ממני את שנות החיים האלה. לא הרעתי לאיש, טיפלתי בילדיי במסירות, אבל הנקמה והרשעות של הסרבנות היא דבר נורא. צריך לשחרר את הנשים השבויות, הדיינים חייבים לפקוח עיניים".

החברה מתנתקת

הסרט "מקודשת" - שהציג את מסע התלאות שעוברות שלוש נשים בדרך לקבלת הגט וחשף את פעילות בתי הדין הרבניים בנושא - העלה את בעיית העגונות והמסורבות למודעות הציבור, אבל הדרך לפתרון עוד ארוכה וכנראה גם מייגעת. "'מקודשת' בהחלט הביא את הבעיה ליותר ויותר בתים", אומרת הטוענת-הרבנית רעות גיאת, שהופיעה בסרט. "רבים מאיתנו חיו ליד מסורבות גט מבלי לדעת. החברה היתה מנותקת מהנושא. ארגוני הנשים, שחיכו להזדמנות, דחפו את זה יותר ויותר קדימה".

לאחר יציאת הסרט, לפני כשנה וחצי, נשמעו גם ביקורות רבות מן הצד השני, כאשר מערכת בתי הדין הרבניים - שהוצגה בו במלוא כיעורה - יצאה בהתקפה על הטוענות הרבניות ולקוחותיהן מסורבות הגט. הרב הראשי לישראל, שלמה עמאר, המשמש גם כנשיא בתי הדין הרבניים, מותח גם היום ביקורת על התנהלות ארגוני הנשים בנושא, חולק על המספרים שעולים במחקרים ומסרב לומר מילה של ביקורת על הדיינים: "אנחנו נלחמים בתופעה בכל המרץ. יש הצלחות מרובות. לגבי המספרים - צר לי לומר, אין לזה שחר. חבל מאוד שבמקום לשתף פעולה עם בתי הדין, הארגונים מגזימים. מרוב הגזמה אנשים מאבדים בזה עניין.

"רוב בתי הדין כן מפעילים סנקציות על הסרבנים. נכון, יש דיינים בעייתים. אבל כמה יש? אפשר לספור את המקרים הקשים על יד אחת וברובם - הבעל לא בארץ. אלוהים יודע כמה כואב לנו כל מקרה ומקרה, וגם הטוענות הרבניות יודעות שאני גדול הלוחמים בנושא".

גיאת אינה מסכימה עם דבריו של עמאר: "יש שינוי של המערכת. הוא איטי בצורה נוראית, הוא אינו מספק אבל הוא קיים, כי גם המערכת אינה מסוגלת להתכחש לרוע. אבל להגיד דברים כאלה - זה פשוט לעוור את עיני הציבור. זו המערכת שמעוורת אותו. היא אינה לוקחת את הביקורות, ובמקום לעשות שינוי כמו שצריך - תוקפים אותנו".

בנוגע לטענתו של הרב כי הבעיות הן ספורות ונגרמות בגלל מספר דיינים מועט, אומרת גיאת: "מה הבעיה? אם אתם יודעים שאלה 'רק' שלושה דיינים מסויימים - תפעלו! זה תרוץ שלא ניתן לקבל. למה, לשיטתם, נותנים לאנשים בודדים להכפיש את כל המערכת? שיפעלו נגדם ובכך יסתמו לנו את הפה ולא יהיו יותר טענות. אי אפשר מצד אחד לומר שיש בעיה עם אנשים מסויימים ומצד שני לא לפתור אותה. נכון שהרב עמאר עוזר, אבל הוא ושכמותו הם מיעוט שבמיעוט ואינם אלה שמכתיבים את הטון".

"העוול חילחל"

לא במקרה הוחלט לציין את יום העגונות הבינלאומי דווקא ביום תענית אסתר. "זה היום היחידי בלוח השנה היהודי שבו

 מצויין יום לאומי-דתי שמוקדש כולו לזכר פועלה של אישה", מסבירה ד"ר רות הלפרין-קדרי, ראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. "אסתר הצליחה להניע מהלך כללי ולסחוף אחריה את כל העם. התקווה היא שנצליח לעורר את אותה מידת מודעות".

מעבר לדיינים ומערכת בתי הדין הרבניים, בעיה עיקרית נוספת היא אדישות הציבור לנושא. במצעי המפלגות כמעט ואין התייחסות לעגונות ומסורבות גט. כל פוליטיקאי יודע לדקלם את עמדתו המלומדת בנושא פינוי יישובים ומשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, אבל נושא יומיומי שנוגע למאה אלף נשים בישראל מקבל תשומת לב אפסית כמעט.

ח"כ זהבה גלאון ממרצ-יחד - תנועה שמתפארת בדאגה לזכויות האדם - מגלה שאין במצע המפלגה כל התייחסות לנושא: "אין לנו סעיף נפרד על זה, יש לנו סעיף בתומך בנישואים אזרחיים. יכול להיות שצריך טיפול ספציפי לעגונות ולמסורבות גט, אז המצע שלנו הוא לא דוגמה בנושא".

"אבל זה לא נכון לומר שלמאה אלף נשים אין אצלנו תשובה", מתעקשת גלאון. האדישות בנושא מעידה, לדבריה, על כך ש"החברה הישראלית שבויה בתפיסה בעייתית של דעות קדומות, לפיהן ההלכה והדת מעל הכל. זה מעיד גם על נחיתות מעמד האשה. בחברה הישראלית עדיין מתחתנים לפי הדין הדתי בו אשה הופכת לרכוש בעלה וככה זה גם בהליך הגירושים. כל החוק הדתי לפיו נישאים ומתגרשים הוא חוק עברי קדום שנוגד אמנות בינלאומיות ומבוסס על אנטי פמיניזם וחוסר שוויון".

תקווה מסויימת יכולות מסורבות הגט לשאוב דווקא ממפלגה דתית - המפד"ל - המציעה בין השאר למנות דיינים שאינם חרדים, אלא בעלי רקע משפטי ויוצאי-צבא. "יש איזה ייאוש בחברה הישראלית", מודה חבר הכנסת זבולון אורלב. "העוולות החברתיות, כנראה, חילחלו עמוק והשתרשו".

היום פנה נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופסור משה קוה, אל נשיא המדינה, משה קצב, על מנת שיפעיל את השפעתו בנושא. בנוסף שלח פנייה אל אהוד אולמרט, עמיר פרץ, בנימין נתניהו ויתר ראשי המפלגות, אליה צירף הצעה שחוברה על ידי צוות מומחי מרכז רקמן.

בין עיקרי ההצעה: ניתוק הקשר בין הגירושים לבין חלוקת הרכוש; חתימה על הסכמי קדם נישואים במעמד הקידושים; יישום פתרונות הלכתיים לסרבנות גט על ידי בתי הדין הרבניים, כגון הפקעת קידושין, ביטול קידושין מחמת מקח טעות ועוד; ביטול אפשרות כריכת ענייני ילדים בתביעת גירושים בבית הדין הרבני; והעדפה למינוי דיינים לביה"ד הרבניים בעלי רקע משפטי והכרות עם הציבוריות הישראלית.

אבל בסופו של יום, נראה כי גם ההצעות, ההבטחות, או המודעות של חלק מהפוליטיקאים לנושא, לא יגרמו לתזוזה משמעותית בתקופה

 הקרובה. "מדובר בחוסר-אפתיה למצוקות של נשים", אומרת ד"ר הלפרין-קדרי ממרכז רקמן.

"זה משקף את המצב הכללי של נשים בישראל ואת העובדה ששוויון האישה כאן היה מאז ומעולם מיתוס. המדינה ושיטת המשפט שלנו אשמות. מעניקות שליטה מוחלטת על הנישואים והגירושים לדין התורה, להלכה. ההלכה אמנם מאפשרת מנגנוני יציאה מזה - ניטרול שליטת הבעלים - אך אלה שבידיהם הכח לעשות זאת אינם עושים דבר".