הר הזבל של תעמולת הבחירות

שלטי הבחירות מסוכנים לנהגים, מפריעים לעוברי דרך ומזהמים את הנוף האורבני, שלא לדבר על הנוף הטבעי של ישראל. הרעה החולה הזאת אינה נעלמת מחיינו גם בבחירות 2006, למרות אין ספור המילים שהושחתו בנושא, חוקים שחוקקו ותקציבים שנשפכו. הטינופת של שלטי הבחירות, כך סבורות המפלגות הישראליות, היא חלק בלתי נפרד מהמחיר של הדמוקרטיה.

ירושלים מלוכלכת. צילום: גיל יוחנן

אז לידיעת המפלגות, יש דין בישראל. החוק אוסר חד משמעית על הזיהום הסביבתי המתלווה לחגיגת הבחירות הדמוקרטית. סעיף 9 לחוק הבחירות קובע כי "אסורה תעמולת בחירות באמצעות הדבקה, התקנה, כתיבה, צביעה על מבנים, או גדרות או כבישים, או מדרכות ושטחים אחרים המיועדים לציבור שילך או ייסע בהם".

על עמודים, רחובות תל אביב. צילום: עופר עמרם

סעיף 17 ג' לחוק קובע "שיו"ר ועדת הבחירות יכול להורות לסיעות ולמועמדים להסיר מודעות". אם הצו לא מתקיים, תנקה החברה הלאומית לדרכים את הטינופת ויו"ר הכנסת ינכה את העלויות מכספי מימון המפלגות. החוק מאפשר למעשה לחברה גם לחייב את האחראי בכפל תשלום.

איך רואים את האוטובוס? צילום: גיל יוחנן

בבחירות הקודמות, ב-2003, כך מסר מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים (מע"צ בשמה הקודם - ר.ס.) עמדו הוצאות ניקיון והסרת השילוט הלא חוקי בכ-8 מליוני שקלים. בינתיים הוציאה החברה בבחירות אלה 1.5 מליון שקל לסילוק השלטים, 20 צוותים שלה פועלים כל יום נגד המפגע ומפנים ב-25 משאיות את הטינופת ששופכות על כבישנו וערינו המפלגות.

ברוך מרזל, גם על תמרורים. צילום: גיל יוחנן

בבחירות הללו, כך על פי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש, תוגבר האכיפה על ידי משטרת ישראל, המשטרה הירוקה, המשרד לאיכות הסביבה והפרקליטות. "יש לנקוט צעדים מיידיים ותקיפים כנגד מי שיעבור על החוק", קבעה השופטת בייניש.