אני מתקרבת לרמה של הגדולות
"אמנם הפסדתי לשראפובה, אבל סיימתי את המשחק בתחושה שאני יותר קרובה לרמה שלה מפעם. יש לי עוד הרבה מה לשפר, אבל לאט לאט אני מרגישה שאני עומדת בקצב של הגדולות". שחר פאר מסכמת עוד טורניר מוצלח ומתמרקת לקראת טקס בחירת תגלית השנה בטניס העולמי. השמלה? ההורים שלחו בדואר
בטור הקודם, לפני חודש, סיפרתי שלפני ההמראה למסע במזרח, היתה לי הרגשה טובה ובאמת חזרתי עם תואר בכורה שלי בסבב ה-WTA, בטורניר פטאיה בתאילנד. אחרי שבועיים בארץ, שוב המראתי לחו"ל, הפעם למסע ארוך יותר של כחודש בארה"ב. בדרך כלל אני לא אוהבת לנסוע לתקופות ממושכות מדי. אבל הפעם, למרות הנסיעה הארוכה, יצאתי בהרגשה טובה. לא שציפיתי שוב לחזור עם תואר, אבל ידעתי שאני בכושר טוב.
ארה"ב זה היעד המועדף עלי מבחינת נסיעות, אבל כמו רובכם, אני מעדיפה בעיקר את ניו יורק. הפעם הגעתי בפעם הראשונה בקריירה לאינדיאן וולס, טורניר יוקרתי מאוד, אבל באיזור לא משהו, איפשהו במדבר של קליפורניה. המקום עצמו דווקא די יפה, אבל במתחם המגרשים מרגישים שנמצאים במדבר, רואים גבעות, הר גדול. קליפורניה.
בטורנירים מהסוג הזה חשוב מאוד לפתוח כמו שצריך. במשחק הראשון שלי (סיבוב שני, כי עברתי את הסיבוב הראשון אוטומטית) לא שיחקתי הכי טוב שאני יכולה, אבל ניצחתי בשלוש מערכות את השוייצרית גליארדי. בשלב הבא הייתי צריכה לעבור יריבה הרבה יותר קשה, אלני דאנילידו. היווניה כיום באיזור המקום ה-75 בעולם, אבל בזמנו היא היתה טופ-15 וככה היא שיחקה נגדי. המשחק היה ברמה גבוהה מאוד, כמו של שחקניות טופ-20. כמעט הפסדתי, אבל יצאתי מהרבה מצבים לא נוחים לפני שהצלחתי לנצח ולעלות לשמינית הגמר.
הימים הראשונים בטורניר הזכירו לכולם את ווימבלדון. היה הרבה מאוד גשם שגרם לדחיית משחקים, רוח לא נוחה, כל דבר חוץ ממזג אוויר של טניס. בהפסקת הארוכות קראתי ספרים, אבל לשמחתי לא באמת סבלתי מהגשם. התכוננתי למשחק מול שראפובה, אבל לעומת המפגש הראשון מולה – לפני חצי שנה בבייג'ין - הפעם היו לי פחות פרפרים בבטן.
המערכה הראשונה היתה ברמה גבוהה מאוד וגם נהניתי מהעידוד של אנדי רם, יוני ארליך ומאמנם נועם בר מהיציע. היתה נקודת מערכה לטובתי, אבל למרות שזה היה הסרב השני של שראפובה, שהוא חלש יותר, היא הלכה על נקודה על החיים ועל המוות ולקחה אותה עם חבטה על הקו. היה חסר לי קצת מזל כדי לקחת שוב מערכה, כמו במשחק הקודם בינינו. בכלל, לעומת בייג'ין, הרגשתי שהטניס שלי השתפר ב-2-3 רמות, לפחות, ושיחקתי ברמה של שראפובה במערכה הזו.
בפעם הקודמת הייתי הגנתית מדי ורק החזרתי כדורים. הפעם תקפתי ועשיתי נקודות יפות, אבל לצערי הפסדתי את המערכה הראשונה 7:6 בשובר שיוויון. את הסט השני פתחתי עם שלושה ווינרים על ההגשה שלה ושברתי, אבל אז, עד עכשיו אני לא מצליחה להבין למה, נכנסתי לבלק-אאוט טוטאלי. אין לי מושג מה קרה. זה לא רק עייפות, פתאום הרגשתי שאני לא במגרש וכלום לא התחבר לי.
הפסדתי 6:1 בשניה, אבל סיימתי את המשחק בהרגשה שאני הרבה יותר קרובה אל שראפובה ברמה מאשר פעם שעברה. אתם בטח שואלים על הגניחות שלה במגרש. האמת? תוך כדי משחק לא שמתי לב לזה אפילו, זה לא משהו שמשפיע על המשחק. בלחיצת הידיים ברשת, שראפובה שוב אמרה לי 'משחק טוב, תודה'. אני מתנחמת בעובדה שהפעם, בניגוד למשחק הקודם, היא כן ידעה מי אני והרגשתי שהיא באה מוכנה למשחק.
לאט לאט אני מרגישה שאני כבר עומדת בקצב של הגדולות. יש לי עוד הרבה מה לשפר, אבל אני מרגישה איך התקדמתי בחודשים האחרונים. זה היה המשחק החמישי שלי מול שחקנית טופ-10, אחרי שכבר שיחקתי מול סרינה וויליאמס, מישקינה, פטרובה ושראפובה פעמיים. אני כל פעם קרובה יותר ברמה ואני מקווה שהניצחון הגדול הראשון יגיע בקרוב. ברור לי שיש כמה שחקניות בנות גילי ששיחקו הרבה יותר במעמדים האלה וגם ניצחו, אבל אני בטוחה שגם לי זה יגיע.
אם רוצים למצוא להפסד סיבה שלא קשורה לספורט, אז כנראה זה בגלל שלא התערבתי על כלום עם המאמן שלי דדי יעקב, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל. על הניצחון הראשון הוא קנה לי סרט DVD, על השני קיבלתי גלידה (למרות שכבר על הראשון ביקשתי גם סרט וגם גלידה, אבל דדי לא הסכים). אבל לפני שמינית הגמר לא התערבנו, לא יודעת למה.
עכשיו יש לי עדיין את טורניר הזוגות. שאלו אותי כאן על הסיפור עם ההודית סניה מירזה, אבל אמרתי לכולם שבקרוב נחזור לשתף פעולה. בטורנירים הקרובים אשחק עם חברתי, הרוסיה ורה דושבינה, אבל לאחר מכן אני ומירזה שוב נשחק ביחד.
בסוף השבוע אני ודדי נמריא למיאמי, לטורניר הגדול הבא, שהוא כמו גראנד סלאם, כל הגדולות יהיו שם. כמו בשנה שעברה, גם הפעם אפגוש שם את הכדורסלן לשעבר בוב מקאדו ואישתו פטריסיה, שהם חברים טובים שלי ושל משפחתי. הם יקחו אותנו שוב למשחק NBA של מיאמי היט, אולי אצטלם עוד פעם עם שאקיל אוניל, כמו לפני שנה.
אבל לפני זה, יש ביום שלישי את טקס האוסקר של הטניס העולמי. זה אירוע נוצץ ומיוחד שיהיו בו כל הכוכבים של סבב הגברים והנשים. אני מועמדת לפרס תגלית השנה, אבל לא יודעת מה הסיכויים שלי לזכות. מה אלבש לטקס? שמעתי שלא מגיעים לאירוע כזה בג'ינס. אני לא אוהבת את האופנה כאן בארה"ב ואין לי כח לחפש שמלה מתאימה לאירוע, אז ביקשתי מההורים שישלחו לי מהארץ בדואר את השמלה שלי מנשף סיום התיכון. אני רק מקווה שזה יגיע בזמן ולא יהיו בעיות. אבל בשבוע הבא אני מקווה לדבר לא רק על הטקס, אלא גם על הצלחות במגרש.
