בריכות החורף בישראל: דו-חיים בסכנת הכחדה
העגולשון שחור הגחון כבר נכחד, החפרית והטריטון מצויים בסכנת הכחדה חמורה, הקרפדה והסלמנדרה בסכנת הכחדה ודו-חיים רבים נוספים הולכים ונעלמים מבתי הגידול היחודיים שלהם בישראל. מהן בריכות החורף, היכן קיימות בריכות מלאכותיות וכיצד מצילים אותן?
| בריכות החורף בישראל |  | בריכות מלאכותיות | | בריכות בישראל: תמונת מצב | | |
בריכות חורף הן בריכות עונתיות, קטנות יחסית בשטחן המתמלאות במי גשם בחורף וממהרות להתייבש כבר בשלהי האביב או בראשית הקיץ. בריכות אלו, המכונות גם שלוליות חורף או בריכות עונתיות מתאפיינות בתחום משטר אקלים של גשמי חורף ועונתיות בולטת של קיץ יבש. בחבל הים תיכוני קיימת אף חלוקה נוספת של בריכות חורף המתמלאות כבר בסתיו (אזורים גשומים יותר של חבל זה), ואלו המתמלאות בחורף וראשית האביב (כמרבית הבריכות בישראל).
- לעוד כתבות, מאמרים וסרטי וידאו - לחצו כאן
משטר ההתייבשות העונתי בבריכות החורף, מהווה יתרון למינים בעלי התאמה לסביבות כאלו כמו מיני סרטנים ותולעים שונים וכן למיני חרקים המאכלסים בתי גידול אלו לאחר שנוצרו מדי שנה בשנה. גם הדו חיים נדרשים לבתי גידול עונתי לצורך רבייתם. מהלך התחדשותן השנתי של בריכות החורף תואם את תקופת 'ההידרופריודה' (תקופת הקיום בסביבה מימית) של הדו חיים. הבוגרים מגיעים למים לצורך התרבותם והצעירים עוברים תקופה כבעלי חיים מימיים (ראשנים) עד השלימם את הגלגול והחזרה לחיים על פני היבשה.
בארץ היו קיימים שבעה מיני דו-חיים, כולם מצויים בדרגת סיכון זו או אחרת: עגולשון שחור גחון שכבר נכחד, חפרית וטריטון מצויים בסכנת הכחדה חמורה, קרפדה וסלמנדרה בסכנת הכחדה, עתידו של אילנית בסכנה וצפרדע נחלים מצויה בסיכון נמוך.
בריכות החורף הן בית גידול ייחודי בחבל הים התיכוני, והן מהוות תנאי הכרחי להמשך קיומם של חלק ממיני הדו חיים. לכן במרוצת השנים הוקמו בריכות חורף מלאכותיות ושוקמו בריכות קיימות בשמורות טבע ובגנים לאומיים בכל רחבי החבל הים תיכוני בישראל בכדי להבטיח את המשך קיומם.
מאז שלהי המאה ה-19 מרבית בריכות החורף נעלמו מנופי הארץ. בעקבות התקנת מערכות מים מרכזיות בישובים, ורישות השטחים החקלאיים בקווי השקיה. הבריכות הפכו מיותרות, והן יובשו ושטחן נוצל לצרכים אחרים. תהליך זה גובה תשלום כבד.
גם גורלן של בריכות החורף ששרדו בתחומי גנים ושמורות לא שפר. מאחר ובריכות אלו הוכרזו בדרך כלל לפי שטח הבריכה עצמה ולא כללו את תחום אגן הניקוז כולו, הן "סבלו" מהשפעות סביבתיות. בריכת געש הקטנה נפגעה מסלילת כביש החוף וכבר בראשית שנות ה-70 "הועתקה" מעט מערבה וכיום היא מוקפת מכל עבריה בכבישים, אשר שטחם מתנקז ישירות אליה. בריכת געש הגדולה הוכרזה כשמורת טבע על מחצית שטח הבריכה ובאגן ניקוזה מצויה רפת סמוכה – אשר מזרימה זבל נוזלי לבריכה. מכל הבריכות שהוכרזו כשמורות טבע, דומה שגורלה של בריכת סאסא, הבריכה שהחזיקה בעבר את כל ששת המינים של דו חיים בישראל, הוא הגרוע ביותר. הקמת מערכת טיפול בשפכים חדשה בקיבוץ הסמוך והקמת קווי פיזור לסילוק מי הקולחין, הביאו להזרמתם החוזרת אל בריכה טבעית זו במשך חמש השנים האחרונות. עד כה המאמצים לא נשאו פרי ואירועי הזיהום חוזרים ונשנים.
כל השטחים המוצפים באזור הצ'ק פוסט במבואות חיפה המזרחיים נעלמו במהלך הפיתוח העירוני, האתר המרכזי של מישור החוף הצפוני. אתר זה בו גם נמצאה לראשונה והוגדרה החפרית המצויה כמין חדש למדע וכן גם מצוי בו טריטון הפסים ששניהם נמצאים כיום בסכנת הכחדה חמורה – נעלם ממפת בריכות החורף בישראל. כך נעלמו גם המינים הגדולים של חיפושיות ופשפשים מנופי בריכות אלו.
מרחבי רמת הגולן הבזלתיים, לעומת זאת, הנם עשירים יחסית בבריכות חורף גדולות ויציבות, בחלקן אף אינן מתייבשות כל שנה, או מתייבשות רק לפרקי זמן קצרים. אומנם גם כאן תהליכי הפיתוח לא פסחו ועם זאת, יותר מכל חבל ארץ אחר, בריכות החורף הצליחו לשרוד כאן, ואף מחפורות שנעשו לצרכים צבאיים, לסלילה ולבניה – יצרו משקעים באדמה שמתמלאים עונתית במי גשמים ובהכשרה מועטה יחסית ניתן להבטיח את תפקודן כבריכות חורף. שמירה של נופי בריכות החורף בגולן יכולה להבטיח את קיומן באזור זה למשך זמן רב.
בריכת ממילא בירושלים היא אולי בריכת החורף המלאכותית העתיקה ביותר בישראל. היא עברה מספר תהליכי בינוי ואטימה במהלך ההיסטוריה לשיפור קיבולת המים שלה ושילובה במערכות מים עירוניות. הבריכה שכיום חצובה בחלקה ובנויה בחלקה האחר משתרעת על שטח של 97X65 מטר ועומקה מגיע עד ל-6.6 מטר. ראשית הבנייה בבריכה מתוארת לתקופה הרומית – למאה השנייה או השלישית לספירה. מערכת מים זו אספה מי גשמים ונגר עילי במעלה גיא בן הינום והעבירה אותם באקוודוקט באורך 750 מטר, לבריכה בתוך חומת העיר מזרחה. הבריכה עברה שלבי בינוי ושינוי נוספים, אך המכריע שבהם היה ערב יום מלחמת השחרור כאשר היא שולבה במערכת של ירושלים כמאגר מים עירוני.
בשלב זה יצקו פלטות בטון על כל שטח קרקעיתה, נעשה מאמץ לאיטום הקירות והותקנה משאבת מים לחיבורה למערכת העירונית. בהמשך נבנתה גם גדר סביב סביב, אשר חלקה התחתון היה קיר ביטון ועם השלמת סלילת רחובות אגרון ושלומציון נותקה הבריכה ממרבית שטח אגן הניקוז העילי שלה. הבריכה סבלה מאיבודי מים ועד מהרה נותקה ממערכת המים העירונית. ניתוק זה והבינוי סביבה "הציל" בפועל את הבריכה, אשר נותקה עתה ממרבית גורמי הזיהום סביבה והבריכה מקבלת מים כיום רק מניקוז תת קרקעי של מי גשמים.
ב-1977, החלו בהקמת בריכות החורף המלאכותיות הראשונות בישראל. באותה שנה הוקמו שש בריכות חורף, אחת בשמורת בלפוריה (מצפון לעפולה), שתיים בחי בר כרמל ושלוש בהר חורשן (ממזרח לזכרון יעקב). שלושת הבריכות הראשונות לא שרדו ואילו שלושת הבריכות בהר חורשן זכו לשיפורים נוספים במשך השנים והן מתפקדות עד היום. במרוצת השנים הוקמו עוד בריכות חורף מלאכותיות, כשהבולטות הן בריכות מבצר אפק (שטחה 4 דונם) ובריכת ניצנים (שטחה 7 דונם) שהן בין הבודדות ששטחן מתקרב לגודל הטבעי של בריכות החורף. מרבית הבריכות החדשות שנבנו שטחן קטן בדרך כלל מדונם אחד והן אינן עשירות במגוון של תת-בתי הגידול כשל בריכות החורף הטבעיות.
בעוד שמרבית הבריכות שהוקמו נחפרו בתשתית של שקעים טבעיים, בריכה אחת, בריכת מנדלסון בחי בר כרמל שנבנתה בסתיו 1999, בנויה כולה מבטון. הבריכה ששטחה כ- 70 מטר מרובע ועומקה 1.20 מטר נבנתה דוגמת בריכות דומות בספרד, צרפת ואיטליה והוקמה במאמץ להבטיח בית גידול מתאים לסלמנדרות בכרמל. הבריכה נחנכה בטקס בשבוע שמירת הטבע בשנת 2000. הבריכה אוכלסה בראשני סלמנדרות ממעיין סמוך ועוד בחורף הראשון הופיעו בה מיני חסרי חוליות רבים באופן טבעי. הבריכה הצדיקה את הקמתה עוד בחורף הראשון שלה – החורף השחון ביותר בישראל (1999/2000) והיא החזיקה מים באופן רצוף עד אמצע הקיץ.
הניסיון בבניית בריכות חורף באזורי הארץ השונים, כדרך של ממשק טבע אקטיבי הוכיח את עצמו. תהליך האכלוס הטבעי מחדש שלהן הוא תהליך ארוך, אך הוא מתקיים. מניעת הכחדת בתי גידול אלו היא מטרה חשובה ויש להמשיך לחתור לקראתה. בריכת דורה, בשטח העירוני של נתניה, היא דוגמה מעניינת של בריכת חורף עירונית, אשר התושבים, במאמץ מתמשך וחסר פשרות, זכו לשמרה כ"שטח ירוק עירוני".
מאבק דומה חוזר ומתנהל בירושלים להבטחת קיומה של בריכת ממילא, אך עתידה אינו מובטח עדיין. ניתן לקוות כי דוגמאות אלו יהוו השראה למאבקים הנמשכים עדיין להצלת בריכת ממילא בירושלים, בריכות החורף בהרצליה ואשקלון ובערים נוספות.
לפנייה לכתב/ת 
