אל תתנהגי יפה
היא מוכשרת, אמיצה ומיוחדת - אבל האלבום השני של שילה פרבר עדין ומלוטש מדי
אפשר להתאכזב מאלבום טוב? כן. אם אתה מגיע אליו עם ציפיות גבוהות במיוחד. זה מה שקרה לי עם "מתוק שחור". חשבתי שאלבומה השני של שילה פרבר יהיה אלבום מופת, מהסוג שנחרט בתודעה ומשנה משהו, והוא לא. הוא אלבום לא רע, עם כמה שירים מצויינים, אבל הוא לא מצליח למצות ולזקק את הכשרון של פרבר.
כששמעתי את אלבומה הראשון של פרבר, התרגשתי. זה היה אחד מאותם מקרים נדירים עליהם חולמים מבקרי מוזיקה - פגישה עם כשרון נדיר, אמיץ ומיוחד,שאיש, כמעט לא מכיר. "תתנהגי יפה" היה ונשאר אחד מאלבומי הבכורה הכי בועטים ושורטים שיצאו פה. מאז שיצא כבר חלף זמן רב, רב מדי, ובמהלכו הלכה פרבר לאיבוד. סיבובי ההופעות שלה לבשו ופשטו צורות, היא החלה בהקלטות יחד עם המפיק משה לוי וגנזה אותן - ובסופו של דבר נחתה בזרועותיו של חברה הטוב דניאל סולומון. מספר מעריציה הלך וגדל, בעיקר בקרב נערות מרדניות חובבות עגילים במקומות משונים, אבל היא עדיין נשארה גיבורת שוליים - והאלבום הזה לא הולך לשנות את העניין.
אחד הדברים הנפלאים ב"תתנהגי יפה" היה ההפקה המחוספסת, הפרועה, הבריטית למהדרין של רם אוריון. נבצר מבינתי למה חשה פרבר בצורך לשנות בעמדת המפיק (אוריון נשאר פה בתפקיד הגיטריסט), ולמה היא חשבה שדווקא סלומון הוא האיש המתאים. חברויות אישיות זה דבר חשוב, אבל סולומון פשוט לא נדבק אליה מוזיקלית. למרות החשש המוקדם, הוא עיגל לפרבר יותר מדי פינות והדביק לה יותר מדי פסנתרים דביקים (אם כי לא בכמות שמאפיינת את אלבומי הסולו שלו), ולא מצליח לתת לשירים את המעוף הדרוש. ניכר כי הוא פשוט מרוחק מהעולם של הרוק האלטרנטיבי והזועם שפרבר פועלת מתוכו. מבחינה מוזיקלית צרופה העיבודים אמנם איכותיים, אבל חסר בהם המימד של הזעם והבעיטה שכה נוכח בטקסטים ובהגשה של פרבר.
את חלק גדול מהשירים באלבום הזה שמעתי בביצועים טובים הרבה יותר בהופעות, וניכר שמשהו בעבודת האולפן עיקר אותם במקצת. כך למשל ב"אסור זה אסור", ב"רק לנו" או ב"בוא כמו אורח" - שלושתם שירים אדירים, שנשמעים, בגרסתם הנוכחית, קצת מפוספסים.
השיר הכי טוב באלבום הוא זה שחותם אותו "הרגע", שהוקלט לייב, מה ששוב מוכיח שרוקנ'רול זה לא דבר מסובך. לפעמים כשמטפלים בשירים יותר מדי, במקום להיכנס לאולפן ופשוט להקליט אותם בכיף, התוצאה מאבדת מכוח החיות שלה. פרבר נשמעת נהדר כמו שהיא, צורחת וזועקת עם גיטרה אקוסטית דלילה ("אני שמה עליך זין"), והטיפול העשיר והמורכב שהוענק לרוב השירים פה פשוט מיותר. לגלגלצ הוא במילא לא יכניס אותה.
אבל למרות הביקורת, השורה התחתונה היא שפרבר היא אחד האמנים הכי מסקרנים, אמיצים ומיוחדים שפועלים פה, גם אם היא קצת מתברברת בדרך. שווה לכם להכיר אותה, ולהמשיך לעקוב אחר הקריירה שלה, שאני מאמין, עוד תגיע רחוק.
לפנייה לכתב/ת 
