יעקב חודורוב: מה למדתי

הראיון נערך עם יעקב חודורוב לפני מספר חודשים ולאחר מותו אנחנו מעלים אותו שוב

ההפסד של היום הופך לפסיק מבוטל בשבוע הבא. הרעיון הוא לשמור את הניצחון שמשאיר סימן למזכרת, ולשכוח את ההפסדים. מבחינתי ההוכחה הכי טובה לזה היא העובדה שהקהל זוכר לי רק את הניצחונות.

הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים זה שנולדתי בתקופת הכרזת המדינה, והדבר הכי טוב שקרה לי בקריירה הוא העובדה ששיחקתי בתקופה שכמעט לא היו שוערים. בדיוק כמו שכתוב בתורה, "ונוח היה צדיק בדורותיו". נו, היה אחד צדיק בדורותיו, ואותו דבר אני: היה שוער אחד יותר טוב ממני, והוא עזב את הארץ.

פרס ישראל? יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא. אני מרגיש שהזכייה סוגרת את ספר חיי בספורט ומהווה התחלה של החלמה מכל הפציעות. היא מחפה על כל מה שעברתי ועל כל מה שהקדשתי לספורט מגיל 16 עד 40.

אנשים לא יודעים להעריך את יכולותיהם בזמן אמת. אני דוגמה מצוינת למי שלא ידע להעריך את רמת המשחק שלו.

אין שום הבדל בין הכדורגל הישראלי לכדורגל העולמי: אותו כדור, אותו משחק, אותו קהל. הדבר היחיד ששונה הוא העובדה שזה שלנו.

40 אלף איש שיושבים באיצטדיון ונותנים את כל מרצם והתלהבותם במשחק של הנבחרת - זה סיפוק בעיני. זה גם מה שישראלי בעיני: ההתלהבות של הקהל, הגאווה שלו.

אני רואה כדורגל רק בטלוויזיה ולא אוכל גרעינים אלא את עצמי, כי בתת-ההכרה אני רוצה שרק הפועל תל אביב ינצחו. זאת קבוצה ששיחקתי בה 20 שנה, נתתי לה את מיטב בריאותי והצלחתי, והיא בתמורה עזרה לי להתקדם ולרכוש את שמי הגדול בעולם. עד היום אני אוהד של הקבוצה הזאת.

אמרתי פעם, ואני חוזר: לא רואה כדורגל בתשלום. כואב לי הלב על זה שחיילים וכאלה שאין להם צריכים לשלם עבור צפייה במשחק.

סכומי העתק שמשולמים לשחקנים הם פשוט קופת חיסכון לעתיד. זה לא שונה בדבר משכר הלימוד שמשלם מי שלומד להיות עורך דין.

אני לא יכול לשים עין היום על אף שחקן, מפני ששחקנים לא מסורים לקבוצה שלהם. שחקן יכול להיות בהפועל תל אביב ובשבוע שאחרי במכבי תל אביב או בבית"ר ירושלים. אין לויאליות, וחברים יש רק באגד.

בית"ר זה פנאטיות. אני מקנא בבית"ר ירושלים על הקהל שלהם. רק בשבילו כדאי לשחק. השחקנים אמנם לא אותם שחקנים והמאמן לא אותו מאמן, אבל זאת מסורת שאי אפשר לשבור.

שמעתי על החיבור בין דוגמניות לכדורגלנים, ואין לי שום הסבר לזה. זאת פשוט תעלומה. בזמני נהגנו לסמפט נשים גם אם הן לא היו מלכות יופי.

מתי אתה יודע שאתה מיתוס? כשילדים מתחפשים בפורים בדמותך. היום יש תחפושות של קופים, פילים וספיידרמן. פעם זה היה חודורוב ושייע גלזר.

ולגבי המיתוס של 150 הכדורים שעצרתי במשחק ביוגוסלביה, שיהיה ברור אחת ולתמיד: לא עצרתי את כל הכדורים. חלק מהם פשוט פגעו בי.

לא מעניין אותי ולא מדאיג אותי שום דבר שמתרחש בארץ. בוחרים ממשלה? תנו להם ארבע שנים לעשות מה שהם רוצים. כמו שאני עולה למגרש והקהל סומך עלי, ככה כשאני בוחר ממשלה אני רוצה לסמוך עליה שהיא עושה את הטוב ביותר.

לא משנה אם תקראי לזה אלוהים או ועד עובדים, אני חושב שיש משהו שעומד לצידנו בכל המלחמות. זאת הסיבה מרכזית לכך שאני קם עם אמונה בלב.

טיפשות היא הניסיון להתווכח עם דברים שאי אפשר לשנות. לעולם לא יתפסו אותי מתווכח על דבר שאין לי אפשרות לתקן.

יש אנשים שנולדים זקנים. הם עייפים, תמיד כואב להם ולוחץ להם. לעומתם יש אנשים שבגיל 70, כמוני, מרגישים את עצמם ילדים.

אחרי האירוע המוחי הקשה שעברתי אני אמנם מוגבל בתנועה, אבל הילדים והנכדים ממלאים את החלל שנוצר בי בגלל זה. אני לא לבד, הקולות שלהם עוטפים את הבית, והעובדה שיש מי שדואג לי ושואל לשלומי שווה את הכל.

על מה יש לי להתלונן? הרי אני כמו ההוא שמתלונן אצל הרופא שהוא לא יכול לעשות פיפי. הרופא שואל אותו: "בן כמה אתה", ההוא עונה "שמונים", אז הרופא אומר לו: "נו, השתנת מספיק".

הומור נותן חשק לחיות וכוח להתמודד. הוא עוזר לקבל את כל השלילי בצורה חיובית.

המניע שלי לקום מדי בוקר הוא לראות ידידים, או להכיר אותם. אז אני יודע שהחיים עוד לפני.

לא הייתי רוצה לחזור לשחק. הייתי רוצה להיות קהל ולחזור לראות את חודורוב.