כלכלת ארה"ב: יותר ויותר בידיים זרות

משבר הנמלים שהתעורר בעקבות ניסיונה של חברה מדובאי להשתלט על מספר נמלים גדולים בארה"ב, והסתיים רק לאחר שחברת דובאי פורטס וורלד הסכימה להעביר את הבעלות לחברה אמריקנית (ראה מסגרת), ממקד את תשומת הלב בעובדת חיים כלכלית: אמריקה נמצאת יותר ויותר בבעלות זרה.

זרים רוכשים חלקים גדלים והולכים של המדינה: ממלון "אסקס האוס" במנהטן, שנמצא בבעלות של קבוצת השקעות מדובאי, ועד לרשתות לאומיות כמו קריבו קופי וצ'רצ'ס צ'יקן, שנמצאות בבעלות של משקיעים ערבים אחרים.

ארה"ב צריכה ללוות יותר מ-2 מיליארד דולר ביום מזרים כדי לממן את גירעונות הסחר העצומים שלה. ב-2005, למשל, עמד הגירעון בחשבון השוטף של המדינה על שיא של 805 מיליארד דולר. זרים מוכרים את המוצרים שלהם לאמריקנים, ומקבלים תמורתם דולרים. הדולרים האלו משמשים אותם להשקעות במניות, אג"ח ונכסים אחרים, כולל נדל"ן ומפעלי תעשייה.

כבר היום מחזיקים זרים במחצית מהחוב הנסחר של ממשלת ארה"ב. נכון לינואר השנה, ניירות ערך של הממשלה בשווי של כ-2.19 טריליון דולר היו בידיהם של בנקים מרכזיים, כולל סין ויפן, ומשקיעים זרים מחוץ לארה"ב. בסוף 2004 הסתכמו ההשקעות הזרות הישירות בארה"ב (מפעלים, בנייני משרדים ונכסים מוחשיים אחרים) ב-1.53 טריליון דולר.

לפי נתוני משרד המסחר האמריקני, מדינות אירופיות אחראיות על שני שלישים מסך ההשקעות הזרות הישירות, או 977 מיליארד דולר. מדינות ערב, שהשקעותיהן עמדו במרכז הבמה במשבר הנמלים, אחראיות רק על 9.3 מיליארד דולר בהשקעות ישירות בארה"ב, כאשר המשקיעה הגדולה ביותר היא סעודיה, עם השקעה של 4.7 מיליארד דולר.

פרוטקציוניזם גלוי

במסגרת משבר הנמלים, התעורר הקונגרס האמריקני, שהתנגד לעסקה עם דובאי התנגדות עזה, לעניין. וכעת מציע חבר הקונגרס הרפובליקני דונקן האנטר מקליפורניה חוק חדש, שיחסום בעלות זרה על תשתית אמריקנית, הנחשבת קריטית לביטחון הלאומי. לדברי דונקן, "לאלו שקוריאם לזה פרוטקציוניזם אני אומר – אמריקה ראויה להגנה הזאת". אך המתנגדים טוענים כי חוק כזה יעורר מכירה של נכסים אמריקנים בשווי של מיליארדי דולרים, ועלול לפגוע קשות בכלכלת ארה"ב.

ולצורך הפרופורציות: במשך יותר מעשור, יצרנית הצמיגים הצרפתית מישלן היא הספקית הבלעדית של צמיגים למעבורות החלל של נאסא. החברה ההולנדית DSM מייצרת שריונים לחיילי ארה"ב, וסודקסהו הצרפתית מספקת להם ארוחות. כחמישית מבתי הזיקוק בארה"ב נמצאים בבעלות של חברות זרות. ולחברות זרות נוכחות בולטת בהפעלת תחנות כוח להפקת חשמל, מפעלים כימיים ומתקנים לטיהור מים בארה"ב.

"אנשים לא מבינים כמה שכלכלת ארה"ב הפכה משולבת בכלכלה הגלובלית, וכמה שהפכנו תלויים במדינות אחרות", אומר קלייד פרסטוביץ, נשיא המכון לאסטרטגיה כלכלית מוושינגטון. טוד מלן, העומד בראש הארגון להשקעות בינלאומיות, אומר כי "אנו צריכים להיזהר מתגובות יתר בתהליך החקיקה, והפעלה של מדיניות כלכלית המתחזה למדינות של ביטחון לאומי".

להפתעתם של כלכלנים רבים, הוויכוח הנוכחי מתמקד בהשקעות זרות ישירות, הסוג היציב ביותר של השקעה, ולא עוסק בחלק הגדול יותר של ההשקעות הזרות - באגרות חוב, ניירות ערך ומניות. אם חברות זרות יחליטו פתאום להפחית את אחזקותיהם בנכסים אלו, הדולר עלול לצנוח, שער הריבית לעלות, ומחירי המניות עלולים לספוג פגיעה קשה.

כלכלן בכיר בחברת דירוג האשראי הבינלאומי סטנדרט אנד פור בניו יורק, דייויד ויס, אומר כי זרים מחזיקים ב-51% מחובה של הממשלה הפדרלית האמריקנית, וכי חלק זה הולך ועולה. "זה נראה לי מפחיד מאוד. כשאתה הופך את עצמך לכל כך תלוי בזרימת הון משאר העולם, השאלה היא מה קורה כשזרימת ההון תתחיל להיחלש", אומר ויס.

שטיגליץ: בתוך 4-3 שנים יגיע משבר

חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, אמר לפני כמה שבועות בראיון בלעדי ל-ynet (ראה מסגרת) כי כל הניהול הכלכלי של ארה"ב לקוי. "הבעיה המרכזית היא כפולה: גירעון גדול בתקציב המדינה וגירעון מסחרי שלא היה לאף מדינה בהיסטוריה. מטבעם של גרעונות, הם צפויים להגיע לתיקון. כיום, אנחנו קונים וקונים והסינים מוכרים בזול, כלומר, צוברים דולרים. הסינים אינם פילנטרופים. בשלב מסוים, אין ספק שישנו את מדיניותם ויפסיקו לקנות דולרים.

"הפסימיות היא כיום המיינסטרים של החשיבה הכלכלית באמריקה. זאת כבר לא תחזית של פוליטיקאים דמוקרטים או שמאלנים. יש כמעט הסכמה על כך שבתוך 4-3 שנים יגיע משבר. השאלה שמטרידה אותנו היא מתי, והאם השווקים ידעכו בהדרגה או ייכנסו לפאניקה בבת אחת ותהיה מפולת".

ומה דעתך?

"אני נוטה לחשוב שלא תהיה מפולת דרמטית מהסוג שהיה ב-1929. אני גם לא חושב שהמצב יהיה גרוע כמו בשנות ה-30, אבל צופה כניסה הדרגתית למצב של דעיכה. למעשה, אנחנו גולשים לדעיכה כזאת בימים אלה ממש".

ומדוע אתה מאשים בכך את ממשל בוש?

"הבעיה היא לא הגירעון עצמו. אם היינו משתמשים בגירעון להשקעה בחינוך, באוניברסיטאות, בטכנולוגיה, היינו מחזירים את ההשקעה. אבל בוש משקיע כסף במלחמות ובהקלות במס לעשירים. העשירים באמריקה כבר כל-כך התעשרו, שאין להם מה לעשות בכסף והם לא משקיעים. הם לא מקימים מפעלים ולא מגדילים את הצריכה, אז הפעילות העסקית לא צומחת. רוב הכסף מושקע בפיננסים ובנדל"ן. מחירי הנדל"ן בארה"ב הם פשוט בועה שתתפוצץ ותגרום למשבר".