רק לא ערבים

הדמוקרטיה, הלא היא "שלטון העם", חרתה על דגלה את קיום האינטרס של הרוב - תוך שמירה על זכויות המיעוט. בישראל נשחקת השיטה משתי הבחינות גם יחד.

ראשית, כלל לא ברור כי האינטרסים של הרוב אכן באים לידי ביטוי בידי נציגיו. המדינה הרי נשלטת בידי אליטה גברית-יהודית-אשכנזית של אנשי צבא והון. האם הם הרוב? האם הם מייצגים את הרוב? הרי מרבית האוכלוסייה (51%) מורכבת מנשים, והרוב הוא לאו דווקא אשכנזי. אך האליטות הישנות עדיין שולטות ביד רמה בכיפת הפוליטיקה הישראלית.

שנית, הדמוקרטיה הישראלית הזניחה והפקירה את זכויות המיעוט, ובראש ובראשונה את זכותו לייצוג. לקראת הבחירות

לכנסת ה-17 הועלה אחוז החסימה ל-2%, ובכך נבלמה דרכן של מפלגות קטנות לכנסת - זוהי סכנה ממשית לדמוקרטיה. אם הן לא ייכנסו, לא יישמע קולן של קבוצות מיעוט בחברה, בעיקר של הערבים אזרחי ישראל. אך גם אם יגיעו לבית המחוקקים, נראה ששוב יישארו בחוץ.

המפלגות המייצגות את הציבור הערבי בישראל, ובעיקר שלוש המרכזיות שבהן - חד"ש, רע"מ ובל"ד - מעולם לא היו בקואליציה. אולם בעבר, עת נזקק יצחק רבין לגוש חוסם לצורך אישור הסכם אוסלו, הוא נהנה מתמיכתן של חד"ש והמפלגה הדמוקרטית הערבית (שהיום היא חלק מרע"מ). די היה בכך כדי לעורר את תשומת הלב ל"סכנה" של הערבים בכנסת. מאז אנו עדים לתהליך מואץ של דה-לגיטימציה לפוליטיקה הערבית.

בעוד שליברמן ונציגים אחרים מהימין הקיצוני - שמצעם מסכן את כלל אזרחי המדינה, ולא רק את הערבים - נזכרים כשותפים פוטנציאליים ולגיטימיים בהרכב הקואליציוני, אף אחת מהמפלגות שעשויות להרכיב את הממשלה הבאה לא העלתה את האפשרות שגם המפלגות הערביות יהיו חלק ממנה. אין זה פלא. כאשר הצהיר פרץ כי אינו שולל את האופציה הזאת - התהפך העולם, והאיש חטף מימין ומשמאל. הניסיון הזה הרתיע אותו עד כדי כך, שהיום בתשדירי הבחירות של העבודה מוסתרים המועמדים הערבים שברשימה.

האמת היא שהמפלגות הערביות לא מצפות להזמנה מראש הממשלה הבא. כל עוד מדינת ישראל נשארת קפיטליסטית,

 כובשת ומפלה את הציבור הערבי, לא יוכלו המפלגות מטעמו להחזיק מעמד בשום ממשלה. הרי גם כך הקואליציה אינה מאפשרת לחבריה חופש בחירה, והם נאלצים במקרים רבים להצביע בעד דברים שמנוגדים לתפישת עולמם, או לאינטרס של הציבור שכביכול הם אמורים לייצג. כיצד יוכלו המפלגות הערביות לתמוך באופן אקטיבי בתוכניות להפקעת אדמות והריסת בתים? להעביר תקציב, שמחציתו הולכת לכיבוש ורק 3% ממנו מגיעה לציבור הערבי? לאשר חוקים גזעניים כמו "חוק האזרחות"?

השתתפותן של המפלגות הערביות בקואליציה עשויה הייתה להביא לשינוי אמיתי במדיניות הממשלה כלפי כלל אזרחי המדינה, וליצור תקווה לכולנו. נכון לעכשיו, זה כמובן בלתי אפשרי. למרות זאת - ואולי בגלל כל זאת - הפעם חשוב יותר מתמיד לצאת ולהצביע.