טיול לעבר

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

1917-1918: סיפורו של סמל וולף, פרק שני

"יש לי משאלה, שאתה, בזמן של שלום, תיסע איתי בארץ הזאת ותראה עד כמה היהודי הלאומי הגרמני הוא יצור קטן מסכן ועלוב, ואיזה יהודים חדשים ואמיתיים חיים בה". רשמים עזים ותמונות נדירות מביקורו של חייל יהודי בן למשפחת מתבוללים בארץ ישראל

נדב מן, "ביתמונה"פורסם: 24.03.06 , 08:33

"דודי קרל היקר. אני יושב כבר 4 חודשים במקום המחורבן הזה. מה שזה עושה למורל שלי בוודאי כבר הבנת ממכתבי האחרונים. הדבר היפה היחיד שחווים כאן, הם האנשים הבודדים שכבר כתבתי לכם עליהם (אנשי הקואופרציה מרחביה נ.מ.).

"אלה הבודדים מן היהודים החדשים, אנשים נפלאים שהם שונים בצורה נהדרת מיהודי הבורסה הברלינאית המנוונת. הרבה דברים חדשים אפשר ללמוד בזמן המלחמה. הציונות שבבית צחקתי עליה, וגם אתה כנראה, וגם היום אתה עדיין מחייך, היא דבר עצום ורב. אני מאחל לה רק טובות גם אם היום עדיין לא החלטתי להתמסר לה כליל" (10 בפברואר, 1918).

במהלך מלחמת העולם הראשונה מגיע לארץ ישראל ד"ר וילהלם (נתן) וולף, אז סמל בחיל המזרח הגרמני שנשלח לסייע לצבא הטורקי. כאן הוא פוגש את אנשי היישוב העברי ושורשיו היהודיים המתבוללים הולכים ומתעמקים. את הנופים והאתרים שנקרו בדרכו הוא מתעד בהתרגשות במכתבים ותמונות ששלח למשפחתו בברלין. לפניכם הצצה נוספת לאלבום התמונות שנשתמר אצל ילדיו.

בחודש מאי 1918 מתקבלת פקודה לעביר את בית החולים לשכם. בתצלום: "השיירה שלנו בדרך לשכם".

"בדרך לשכם עברנו בג'נין ליד המסגד".

"תצלום אוויר שנעשה בידי הטייסת שלנו: שכם והדרך המובילה אליה".

מבט מהר הזיתים לכיוון צפון. משמאל לכנסיית אוגוסטה ויקטוריה משתרע הרכס עליו נמצאת היום האוניברסיטה.

תצלום נוסף של ירושלים שנמצא באלבום. נראה שצולם מהר הזיתים לכיוון דרום מערב. ניתן לזהות בו קברים יהודים והמבנה המרוחק המוקף חומה, הוא מנזר סנט קלייר.

"בחודש יולי 1918 מתקבלת פקודה לעזוב את שכם ולעבור ליד מנחת המטוסים בקרבת העירה צמח לחוף הכינרת. זה המאהל שלנו ליד צמח".

טבריה.

מעבר הירדן ג'יסר אל מג'מעא (ליד קיבוץ גשר, נ.מ.).

שוק העיירה דרעא על צומת מסילות הברזל החיג'אזית.

"אנחנו בהמתנה בתחנת הרכבת דרעא".

"אני במרכז עם חיילים מיחידה בדמשק" (יולי 1918).

השוק בדמשק (אוגוסט 1918).

"הסתיימה המלחמה. אנו ברכבת הצלב האדום בתחנת קונסטאנצה" (מרץ 1919).

"יש לי משאלה, שאתה, בזמן של שלום, תיסע איתי בארץ הזאת ותראה עד כמה היהודי הלאומי הגרמני הוא יצור קטן מסכן ועלוב, ואיזה יהודים חדשים אמיתיים ונפלאים

ומגינים חיים בה. והם בזים לנו, האסימילנטים (?).

"האנשים האלה מאמינים רק בלאומיות היהודית. לא כמו החסידים ואנשי התלמוד שיושבים בירושלים אדוקים ושנוררים. הם פועלים של ממש שהשתחררו מכל תרבות המינוס השורצת תולעים, האירופאית. ברכות". (עפולה, 1 בפברואר 1918)