עושה רושם שלרוב הציבור נשבר ממערכת הבחירות, ומתת-הז'אנר הדלוח במיוחד שלה, קרי "מערכת הבחירות באינטרנט". למרות שאנחנו ב-2006, עם רעיונות טכנולוגיים וחברתיים חדשים נישאים באוויר (שבניגוד לבועה של ראשית המאה מנסים ברובם להציע איזו שהיא לוגיקה בהתפתחות של האינטרנט כמדיום) – אתרי האינטרנט של המפלגות היו אולי עוברים כ"בסדר, פרווה כזה" ב-2001. אין פלא שרוב הגולשים לא מבקרים בהם.
קחו לדוגמא את האתר של קדימה.
המחשבה מאחוריו, אני מנחש, זהה לזו שמאחורי קמפיין המפלגה עצמו – ליצור יש מאין תחושה של ממסד מכובד ועתיק יומין. הוא כולל את הסמן הקלאסי המגדיר אותו כעבודה חנפה של משרד פרסום לצורך פרזנטציה לבכירים, בלי לחשוב על הגולש הפשוט: איך שנכנסים אליו, מתחיל לרוץ לבד ובאופן אוטומטי וידאו (לפעמים של שרון, לפעמים של פרס).
גם אתר הליכוד
מקדם את פניך בצורה המעליבה והפרימיטיבית הזו. שניהם אתרים שמראים לבוס, עם צילומים מלוקקים ועברית שיווקית עילגת, לא אתרים שנוצרו על ידי מישהו שמודע לאינטרנט בן זמננו.
את "הספין" האינטרנטי יוצרים בעזרת אתר "יאללה קדימה",
שכולו אומר מגניבות מיוזעת - שלכאורה לא קשור למפלגה עצמה. תחשבו על הניחוח העדין העולה מהופעה של משינה הממותגת כולה בצבע סגול, ותקבלו את התחושה שעולה מ"השטח" הווירטואלי של קדימה.
אינטרנט משופם
נפגשתי השבוע עם אחד האחראים על אתר האינטרנט של
מפלגת העבודה, ששחרר קיטור על דלות התקציב של העבודה – ועל הפתרונות החסכוניים והפרקטיים שהם מאלתרים.
בעוד שאת הבלורית בהלוואה של אולמרט תקבלו בקרוב ישר לסלולרי בדור השלישי, ואת הבאנרים שלהם מכיר כל מי שנכנס לאחרונה לאתר תוכן עברי, הרי שתקציב האינטרנט של מפלגת העבודה חייב אותם, גם אם לא תכננו כך מראש, לחשוב יותר נכון מבחינה אינטרנטית.
כשאין תקציב להציף וללקק הכל כמו בתשדיר נוסף שמשרדי הממשלה העבירו למשרד הפרסום שלך רק כי אתה ראובן אדלר, אתה צריך ליצור אתר שלא מפחד מקצת הומור עצמי ולאלתר רעיונות של שיווק גרילה מקוון שאין מה לעשות, יש להם לא רק כותרת מגניבה יותר, הם גם יותר מתאימים למדיום.
זה לא שאתר העבודה או פעילות האינטרנט שלהם, ויסלח לי אותו בחור מהמפלגה שגם שילם על הקפה (מכיסו הפרטי, כפי שהקפיד לציין), ראויים לאות המופת. אבל מבין כל פעילות המפלגות שראיתי (כן, חברים, הצצתי גם הצצתי בבלוגים של פעילי עלה ירוק ויש לי רק שתי שאלות: יש משהו? ומה עם בודק האיות?) הפעילות של מפלגת העבודה מרגישה יותר מחוברת ולא מודבקת למדיום.
חפש את היועץ
התוכן באתרי הליכוד וקדימה (באופן מובהק יותר מהמתחרים) באתרי האינטרנט משדר יעילות שיווקית שנרקחת בדרך כלל על ידי פאנל 'מומחים', המורכב מאנשי שיווק ופרסומאים שהכשרתם על מדיומים אחרים שקופה עד בחילה.
כל התמונות פורמליות, נוצצות, מלוטשות בפוטושופ עד זרא ונעדרות כנות. למה? כי זה מה שמלמדים אותם בגן הילדים של הטלוויזיה והפרינט. באתר
העבודה, מתוך אותו חוסר תקציב, פנו אל השטח: אין שום גרפיקאי או צלם מקצועי, והפעילים בשטח מעלים בעצמם את החומר – וכך מי שרוצה יכול לראות תמונות של שוטרים מכניסים ברכיות לפעילי
עבודה מפגינים.
לא, אל תבינו לא נכון. זה לא שאתר העבודה הפך להיות ה-Flickr
של הפוליטיקה בישראל, או שמראה פואד מלטף בנדורה הוא מה שעושה את זה מבחינה אינטרנטית. אבל בין האופציה להעביר כל תמונה דרך המטה לבין מתן האפשרות לפעילים להשפיע על עמוד השער של האתר הרשמי, לא הסניף "הלא רשמי" של אמני הדאחקה בפלאש, הדרך של העבודה חייבה אותה להתמקם עם האתר הכי פחות מופרך ומלוקק מבין אתרי המפלגות.
אבל לא זו הנקודה שבשלה ראוי לשים לב לפעילות האינטרנט של העבודה.
יאללה, קדימה
ארגון "MoveOn"
(אהם, "קדימה"?) הוא יוזמה אמריקנית של תומכי המפלגה הדמוקרטית, שגייס בשני מסעות הבחירות האחרונים מיליוני דולרים באמצעות האינטרנט למען מועמדים דמוקרטיים.
הקשר בין אנשי עמיר פרץ ל-MoveOn נוצר בזמן הפריימריז למפלגת העבודה, כשהעבודה על האתר של פרץ (שאפשר לראשונה קבלת תרומות כספיות מאזרחים לקמפיין המועמד) הובילה לחילופי אימייל שהפכו לשיחות ועידה יומיומיות.
האמריקנים, אומרים באתר העבודה, תמכו בהם מתוך אמונה בסדר היום של עמיר פרץ וללא תשלום. עם תחילת הקמפיין העיקרי נרתם אחד הארכיטקטים של MoveOn, "יהודי חובב ישראל", כמובן, לייעץ לצוות האסטרטגיה. את טביעת האצבעות שלו אפשר לראות בפרויקט הפשוט לכאורה, שרק שמו יכול להרדים משעמום כל גולש שעוד נשאר איתנו: פרויקט הטלמרקטינג.
הרעיון לפרויקט טלמרקטינג ברמה לאומית ללא תקציב תואם את עקרונות הפניה מהשטח שמאפיינים את פעילות MoveOn, ונועד להשתמש בתומכי העבודה שהיו שמחים לסייע, במיוחד אם לא חייבים לעמוד בצמתים ולריב עם הליכודניקים מי יאיים ראשון על הפעילים של קדימה. הנרשמים לתוכנית מקבלים רשימה של 20 טלפונים של אנשים בני גילם מאזור המגורים שלהם בתוספת "תסריט שיחה" ("אנא דברו בנימוס" וכו'), ומתבקשים לצלצל בזמנם החופשי ולנסות לשכנע.
לא ברור עד כמה אנשים, אפילו כאלה עם סימפטיה לעבודה, יהיו מוכנים להתקשר ל-20 זרים בטלפון ולדבר על יחימוביץ' ואיילון. אבל הקונספט פורץ דרך ולו בגלל שעד הבחירות הבאות (פחות מארבע שנים, אפשר להניח בשקט) הוא יכול, אם יטופל נכון, לסמן את הדרך בה הרשת תפסיק להיות שחקנית שולית בשדה המאבק הפוליטי. וודאי שהרבה הרבה יותר מעוד קמפיין באנרים (עם וידאו!).
