אני חיה באימה. מתה מפחד ממה שיקרה לי רק עוד בימים ספורים. איזה סיכוי יש לי להיגמל מה”פיקס" היומי שלי של יובל שטייניץ ואיווט ליברמן, אופיר פינס ובן זוגו יצחק הרצוג, אברהם הירשזון ואנפופי שלי יחימוביץ'? אני אפול לקריז סופני כמו כל הג'נקיז. איזה מין חיים צפויים לי?
וואחד מערכת בחירות זאת היתה. ארוכה, מוזרה, דמיונית, ואחרת לגמרי. ודווקא מתוכה הלכה והסתמנה תמונה של עם שכבר לא חשוב לו מה יקרה, כי הוא כבר התעייף והתייאש. מצד אחד המון פריצות דרך ומשברים, מצד שני אווירה ברחוב של שוויון נפש וחוסר אכפתיות. כמו איזה חלום סוריאליסטי.
| הגזענות |
|
| 40%: על המדינה לעודד הגירת ערבים / שרון רופא-אופיר |
|
מנתונים שמציג המרכז למאבק בגזענות עולה כי 68% מאיתנו לא מסכימים לקבל שכן ערבי, מחצית מן הציבור בארץ אינם מוכנים שערבי יבקר בביתם, ו-40 אחוז מאיתנו מסכימים כי על המדינה לעודד את הערבים להגר מהמדינה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
זאת היתה הפעם הראשונה שבה מפלגה גרפה את מרבית הקולות מיד עם בקיעתה מהביצה, הפעם הראשונה בה בשתי הרשימות המובילות בסקרים מנצנצים אנשים חדשים רבים, ערכיים ומבטיחים.
הפעם הראשונה בה מפלגה ראשית כמעט יצאה מהקונצנזוס והצטמקה עד גבול ההכחדה. הפעם הראשונה שבה מפלגות לא ציוניות בעליל מתמודדות בשני הקצוות: הערביות שמעולם לא הסתירו את יחסן לציונות, ולעומתן המתנחליות הגזעניות שדווקא כן, ועד שלא טעמו את טעם הדחייה, לא גילו לנו שהן לא רואות במדינת יהודים דמוקרטית את התגשמות חלומותיהן, שיש להן העדפות אחרות.
לכן, מבחינה מסוימת כבר לא ממש חשוב מי ינצח, כי השנאה והגזענות הרימו את ראשיהן כפי שמעולם לא עשו זאת לפני כן, ולא התעוררה מחאה המונית נגד זה, וקול זעקה לא נשמע, ואין פוצה פה ומצפצף.
ובכל זאת, אני מקווה שקדימה תרכיב את הממשלה הבאה. כי אם היא תהיה גדולה כפי שמנבאים לה, היא תהיה מסוגלת להגשים פה מדיניות, לחשוב, לשקול, להגות ולברר מה הכי טוב למדינה הזאת ואז לבצע את המסקנות.
ממשלת החלומות: מתכנסת ומחונכת
שני דברים מכריעים צריכים לקרות לנו בממשל הבא: ההתכנסות לגבולות טבעיים וטלטלת אלוהים במערכת החינוך. בלי שתי אבני יסוד מיידיות אלה אין לנו סיכוי. ארבע השנים הבאות מוכרחות להצטיין בשלטון של ממשלה אחת בלתי מאויימת, ועלינו להגיע אל סופן מגודרים בתוך גבולות הגיוניים, ומתגנדרים במערכת חינוך רצינית ומפוארת.
על ההתכנסות ממרבית שטחי הגדה המערבית קדימה כבר הכריזה. על המהפכה מחוייבת המציאות במשרד החינוך היא טרם הצהירה. גם מפלגת העבודה ממלמלת על החינוך, אבל להם שכר המינימום הבלתי-ישים הזה נראה יותר דחוף. אין לנו סיכוי בלי שמהפכה רדיקלית וחכמה תקרה בחינוך. מישהו צריך להבין את זה בסוף.
מישהו אמר פעם שמשרד החינוך הוא משרד הביטחון האמיתי שלנו. בעיני הוא אפילו יותר מזה. משרד החינוך מכיל את התשובות לשאלה הקיומית הבסיסית ביותר שלנו: נהיה או לא נהיה, ולא רק במובן הפיזי של "מדינת ישראל".
נהיה או לא נהיה ציבור נורמלי ומודע, נהיה או לא נהיה יצירתיים ורעיוניים, נהיה או לא נהיה אנושיים, סובלניים, תרבותיים, סקרנים, בונים, דמוקרטיים. גזר הדין לכאן או לכאן נמצא במערכת החינוך. לא בשטחים הקדושים, לא בשכר המינימום, ואפילו לא בסל הבריאות שצנח אל תהום המוות.
מערכת החינוך היא המפתח, היא התקווה, היא מחזיקה בשתי ידיה את כל עתידה של מדינת ישראל, על כל אזרחיה ותיפקודיה.
והנה רשימת משאלות נוספות לעונת השלטון הבאה:
שהמתנחלים שיפונו מבתיהם יפנו בשמחה לאכלס ולפתח את הנגב והגליל ולהקים שם התנחלויות משגשגות לא פחות מאלה שהקימו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
שכל המפלגות הייחודיות תיעלמנה לתמיד. להיות רוסי זאת לא אידיאולוגיה, ועל אחת כמה וכמה דת היא לא אידיאולוגיה. דת היא החלטה והכרה בין אדם לבין קונהו, לא מפלגה בממשלה או בכנסת. להיות ערבי או לעשן ג'וינט אינן אידיאולוגיות, וגם לשנוא היא אידיאולוגיה מפוקפקת מאוד. המרזלים והבשארים, הש"סים והקבליסטיים, הסטלנים ויוצאי ארצות רחוקות, המשיחיסטים ומלקקי הקברים: אתם לא קשורים לא לפוליטיקה ולא לשלטון.
תעשו טובה, תנהלו לכם את התחביבים שלכם בזמנכם הפנוי ובשאר הזמן תצטרפו בבקשה אל המדינה, תתחילו לחשוב מה אתם רוצים שיקרה בבתי הספר פה, איזה תרופות יקבלו החולים פה, איך יתמנו פקידים במשרדים המבצעים, איך יוצאו מכרזים, ובכלל תשתתפו איתנו פה במשחק, מה דעתכם?
אה, כמעט שכחתי: הלוואי שברק וביבי יפתחו (ביחד, ביחד) חברת הזנק מצליחה, שיתעשרו עוד יותר ושיתעופפו לנו מהעיניים לנצח. וששלי יחימוביץ' תנהל להם את כוח האדם. הלוואי.
ולקוראי בלוג הבחירות של ynet:
בחיאת, איפה נדמה לכם שאתם חיים? לכו להצביע! לכו להצביע!
