הגענו ללשכת האבטלה בירושלים לבדוק אם הנוכחים בתור למכונה שבה "חותמים בלשכה" שוקלים לשנות את דפוס ההצבעה בגלל מצבם הכלכלי. התשובות שלהם, נעו בין "לא מצביע" ל"פעם עבדתי בשביל שר מהעבודה, אולי עכשיו יעסיקו אותי שוב"
לשכת התעסוקה בירושלים ממוקמת בבניין התחנה המרכזית החדשה. לקראת שעות הבוקר המאוחרות (יום ה'), זרם המבקרים הדליל פקד בצייתנות את ה"התייצבומט" - המכונה החדשה שמולה מתייצבים "וחותמים בלשכה". את הנוכחים במקום שאלנו שאלה אחת פשוטה: האם המצב בשוק העבודה, או מצבך האישי משפיע על בחירתך בקלפי? רובם ענו שלא.
נראה גם שאף מועמד לא ממש מצליח להפיח תקוות רבות בלב המובטלים. רובם לא מאמינים שבכוחו של מישהו להזיז את המצב לטובתם. משה חטבי, בן 50 מפסגת זאב, מחפש עבודה מזה כחודש. "אני לא מאמין לשום מפלגה, ואני לא מתכוון ללכת לבחור. איפה שעבדתי ברשות הדואר, זה נותן לי דוגמה איך המדינה שלי נראית. השחיתות חוגגת", אמר.
אחרים מאמינים שדווקא מפלגה מסויימת תדאג להם לעבודה, ואפילו באופן אישי וישיר. מלי, בת 25 מעין חמד, עבדה אצל אחד משרי מפלגת העבודה, כשהללו היו עדיין בממשלה. כשהוחלט על פרישת המפלגה מהממשלה, מצאה עצמה ללא עבודה ומאז היא מחפשת: "עצוב לי שהשרים התפטרו מהממשלה ושאני בחוץ. אני מאמינה רק לעמיר פרץ. ב-28 בחודש יש בחירות ובעזרת השם אני מקווה שהם יחזרו לממשלה, ואז גם תהיה לי עבודה", אמרה.
אחד האקדמאים במקום הודה שהתאכזב לגלות עד כמה מצבם האישי והכלכלי לא משפיע על הנטיות הפוליטיות של הבוחרים. "יש לי דודה, אם חד הורית עם ארבעה ילדים שנפגעה בנטו ב-500 שקלים. מבחינתה מפלגת העבודה זה מוקצה. כנראה שלאנשים קשה לעשות מעברים. זה מאכזב מאוד שזה המצב. אבל אנשים רציונליים הם פה במיעוט".
אקדמאי אחר, בן 36 עם תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית, הביע גם הוא פליאה ממידת חוסר הקשר בין שני הפרמטרים: "חשבתי שזה ישפיע על הנטייה של הבוחר הממוצע, אבל מסתבר שלא משנה מה מצבו הכלכלי, זה תמיד בסופו של דבר חוזר לפלסטינים".
