שתף קטע נבחר

הילדים מגבעת חומרה

בחירות השבוע, ולפחות בכיתה ז' צריך להאמין שאם נעשה את הדבר הנכון נשנה את העולם. והילדים מכתה ז' בגן רווה עוד מאמינים, ומנסים ככל יכולתם להציל את גבעת חומרה הפורחת. אם אתם חושבים לטייל השבת, אתם לא בני אדם אם אתם לא עוצרים שם להקשיב להם

"מה!? רכבת? אבל זאת שמורת טבע, פורח פה אירוס הארגמן". שתי הנשים שהגיעו עם כסאות מתקפלים לשבת בראש הגבעה, סתם כך "כי הייתה לנו שעה פנויה", הן דוגמה מצויינת לחובב הטבע הישראלי: אין לו מושג, אבל הוא אוהב פרחים ורוצה שיהיה לו טבע בסביבה. אין לו - ולא צריך להיות לו - מושג מהי בדיוק שמורת טבע מוכרזת או מאושרת. לגבי דידו, אם יש במקום אירוסים - זו שמורה, גם אם מדובר בסתם גבעה.

 

(צילום וידאו: שי רוזצוויג)

 

דרך עפר עולה מהכביש אל ראש הגבעה. שקמה אחת גדולה לצד השביל, מבנה עזוב (גם כן הגדרה) ושרידי הבוסתן שנעזב איתו: תאנה ורימון, צבר אדום פרי וקצת הדרים. מראש הגבעה יוצאים שבילים מעגליים משולטים אל מורדותיה. גבעה אחת, שביליה קצרים, ופרחיה מרובים. השמורה כאן היא שמורה מוצעת, כלומר הצעה לשמורה. רק מי שקורא את האותיות הקטנות בשלט מבין שבעצם זה מיזם "לשיקום ושימור הגבעה והפיכתה לשמורת טבע בעתיד".

 

אולי בעתיד באמת, כי בהווה התוכניות הן לסלול מסילת רכבת דרכה. הילדים מבית הספר של המועצה האזורית גן רווה, שאימצו את הגבעה במסגרת פרויקט בני מצווה (וגם הקימו אתר), אומרים שייסללו את הרכבת בקיץ, כשכלום לא פורח. יכול להיות שזה לא הקיץ הזה, אבל

הבולדוזרים בדרך. מספיק להאט ליד הגשר של הכבישרוחב שבונים בצומת עין הקורא הסמוך, להתבונן בקונסטרוקציה הצומחת ולהבין שקו מספר 45 (ראשון לציון - אשדוד) זה לא בעוד עשור.

 

בהווה בעיקר האביב כבר כאן. זיקוקים זיקוקים של פרחי שיטה צהובים חוגגים את בואו, מתפוצצים בצדי הדרכים (ומרגיזים את כל אלו שלא אוהבים אותה, כי היא לא מכאן, מין פולש). את הקפה שלי בגבעת חומרה שתיתי ביום בו האביב מתחיל רשמית, אבל עם הנעבעך חורף שהיה לנו השנה, בגבעה כבר אביב מתקדם.

 

האירוסים נותנים פירות (לא לנסות לאכול בבקשה), וכך גם הרותם, ושאר אלו שפרחו כאן כשההמונים צבאו על המקום בפברואר. עכשיו פורחים פרחי האביב עם כל הווואא האפרילי. מילא כריזנטימות הבר, אבל הדגן כבר מזהיב, שלוליות של שיבולים מסביב, שטיחונים של קחוונים, כמה מינים של מקורי חסידה ושום. לא רק בשווקים זמן השום עכשיו. שווה לחפש את התפרחת הגדולה, עגולה וסגולה, ומשהו כבר ניחר באוויר. חרון הקיץ מגיח, והקוצים עמו. בינתיים, הדרדרים בצבעים, אבל מכאן ואילך מצב העניינים יילך ויתדרדר.

 

יש עוד אירוסים בודדים. אירוסי ארגמן קטנים קטנים. מאוד שימח אותי לפגוש בהפתעה אירוס סמוק שכזה בין החרציות, אבל אל תבנו עליהם, כי יכול להיות שהם כבר אינם. יכול גם להיות שלא יהיו כאן בשנה הבאה.

 

קצת מקום לתקווה

 

גרפיטי גדול של לב על קיר המבנה החצי הרוס, מותיר קצת מקום לתקווה, ולא מותיר שמץ של ספק באשר לכך שאין זו שמורה. גם קו המתח הגבוה שחוצה את הגבעה, ועמוד החשמל שתקוע לה בראשה, לא מותירים מקום לספק בעניין. הרבה חשמל יש על הגבעה, שלא תגידו שלא אמרנו לכם: קרינה. וגם קצת זבל, פסולת בנייה, רעפים, ברזלים, קנקלים. ופרפרים. לבנים, ולבנים עם כתמים ירוקים, ועם קצוות כתומים בכנפיהם, ובצהוב שחור, וכתומים מנוקדים בשחור. ומלא פרחים.

 

וגם ילדים. בשבתות האחרונות הם מקיימים סיורים בשבילי הגבעה, מסבירים על בית הגידול המיוחד של גבעות הכורכר, קצת על איך נוצר הסלע, קצת על הצמחייה שרואים, וקצת על פרויקט אימוץ הגבעה. בנוסף הם מחלקים חומר הסברה, ומחתימים את המטיילים על עצומה הקוראת להסיט מעט את קו הרכבת. להותיר להם, ולנו, את הגבעה שלמה.

 

בחירות השבוע, ולפחות בכיתה ז' צריך להאמין שאם נעשה את הדבר הנכון נשנה את העולם. והילדים עוד מאמינים. במילים פשוטות, אם אתם חושבים לטייל השבת, אתם לא בני אדם אם אתם לא עוצרים שם להקשיב להם. זה מה שיש להם, עוד את הסופ"ש הזה לאסוף חתימות וזהו. כי האביב כבר כאן. כי תיכף קוצים עד החורף הבא.

 

בן המצווה שפנה אלינו בעניין, זיו טסה, אומר שכשבאים אנשים מחולון או בת-ים הם מראים להם את הבתים שלהם מהגבעה, "שייראו כמה זה קרוב. שלא צריך לנסוע עד גברעם בשביל לראות כלניות". זה באמת קרוב, בקצה של איילון. בצומת עין הקורא שעל כביש 42 פונים מערבה לכיוון פלמחים. אחרי כ-5 קילומטר מימין לכביש הגבעה והשלט: "גבעת חומרה, שמורת אירוס הארגמן".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שטיחונים של קחוונים
צילום: גילי סופר
כדורים של שום
צילום: גילי סופר
זיקוקים של שיטה
צילום: גילי סופר
מומלצים