לכל שופט יש שם

הפעם, ברשותכם, נפתח בציטוט: "אמון הציבור ברשות השופטת בישראל אף הוא ערובה חשובה לעצמאותה. אמון הציבור יסודו בתחושת הציבור כי ההכרעה השיפוטית נעשית בהגינות ובאובייקטיביות. בעניין המתנהל לפני בית משפט הכל עומדים לדין: בעלי הדין, הדין והדיין עצמו. על כן ביקורת ציבורית עניינית על הרשות השופטת מותרת וגם רצויה". מלים כדורבנות, שנלקחו מתוך האתר הרשמי של בתי המשפט. מי שכתב אותן חשב כנראה לא מעט זמן עד שהגיע לניסוח הנ"ל. אבל זמן, מסתבר, הוא אחד הדברים הבעייתיים בהתנהלות בתי המשפט בארץ.

אז קחו את הזמן שלכם, ותקראו: השבוע הגישה נציבת תלונות הציבור לשופטים, טובה שטרסברג-כהן, את הדו"ח לשנת 2005. לפי הדו"ח, 1,114 תלונות נגד שופטים הגיעו לנציבות בשנה החולפת, כאשר 222 מהן נמצאו מוצדקות. ומה בעיקר מפריע לציבור? נכון - הליכי משפט מתמשכים וסחבת בדיונים ובמתן פסקי דין. כי כמחצית מהתלונות המוצדקות עסקו בסחבת בהליכי המשפט. הדו"ח גילה עוד, כי נגד 109 שופטים (18% מכלל השופטים) נמצאו התלונות מוצדקות.

הליכי משפט מתמשכים וסחבת בדיונים הן מלים יפות למה שקורה בפועל בתיקים רבים: מריחת זמן של שופטים או דיינים, שגובלת בזלזול באזרח שעומד מולם. שופטים שכנראה לא עברו קורס בניהול זמן אשר גורמים בפועל לעינוי דין ולתיקים משפטיים מעלי אבק ועובש.  אתם בטח רוצים לדעת מי אלו השופטים האיטיים, נכון? בצדק - אלא שלמרבה הצער, הנציבה אמרה כי היא אינה מתכוונת לפרסם את שמותיהם של השופטים נגדם הוגשה תלונה. יש, מסתבר, חוק סודיות שמגן על שמם של השופטים - גם אלו שלא עושים את עבודתם כהלכה.

אז בואו נחזור לרגע לציטוט מתוך אתר בתי המשפט: "אמון הציבור יסודו בתחושת הציבור כי ההכרעה השיפוטית נעשית בהגינות ובאובייקטיביות", נכתב שם. אני חוזר: הגינות ואובייקטיביות. אז תקנו אותי אם אני טועה - אבל האם זה לא יהיה מאוד הוגן ליידע את הציבור מיהם השופטים שטחנות הצדק שלהם עובדות בהילוך ראשון? מעבר לכך, אם השופטים הללו יידעו שהשמות שלהם יפורסמו בריש גלי, אולי הם יעשו משהו ויעבירו הילוך לרווחת כולנו.