אל תגידו לא ידעתי. לפני שאתם ניגשים לקלפי, גשו אל המקלדת. קראו את מצעי המפלגות, קראו בלוגים של פוליטיקאים, קראו על מעשי העבר שלהם. חפשו, בררו והכריעו. אל תתנו לתקשורת לעשות זאת בשבילכם
הפוליטיקאים והתקשורת משחקים ביניהם משחק מלוכלך בו כל צד זקוק עד אימה לצד השני. למה הדבר דומה? לילדים המבקשים לשחק בגומי. בלי שני העומדים, המחזיקים את קצות הגומי, אי אפשר לשחק. אבל שלא כמו ילדים, התקשורת והפוליטיקאים מנסים להוכיח את אי-נחיצותו של הצד השני. פוליטיקאים מעודדים
את המחשבה כי התקשורת היא עוינת, והתקשורת מעודדת את המחשבה כי הפוליטיקאים מושחתים מיסודם.
כמובן שאף אחד מהטענות אינה נכונה במלואה. התקשורת – אם אפשר בכלל לדבר בלשון יחיד על כלל גופי התקשורת בארץ – פועלת במסגרת אילוצים רבים. אחד האילוצים הוא האילוץ הכלכלי, על שלל מופעיו, במסגרתו מחוייבת התקשורת לספק לבעלי ההון שמפעילים אותה סיבה טובה להמשיך ולהחזיק בה. אילוץ נוסף הוא אילוץ המקורבים לצלחת, במסגרתו מקשיבה התקשורת בעיקר לאלו שלוחשים סמוך לאוזנה.
המשל על התפוח
"מגוון ההשקפות שאפשר להחזיק בהן, למשל על תפוח: השקפת הילד הקטן, המוכרח למתוח את צווארו כדי לראות בקושי את התפוח על השולחן, והשקפת אבי המשפחה, הנוטל את התפוח ופשוט מגיש אותו לסועד עימו". כך כתב פרנץ קפקא על תפוח (הופיע בחוברת מטעם1 בתרגום רן הכהן).
תיאור זה נכון גם לאופן שבו ממסגרת התקשורת את המציאות. גופים קטנים ואידיאולוגיות שוליים, המשולים לילד הקטן הלוטש עיניו אל התפוח, צריכים להתאמץ יותר כדי להגיע אל התקשורת. ההתאמצות הזו כרוכה בהשקעת משאבים שלעיתים אינם בנמצא ובהכרה ממסדית שלעיתים מסרבת להגיע. לגופים הגדולים ולאידיאולוגיות המקובלות, לעומת זאת, קל יותר. כמו אבי המשפחה, הם פשוט שולפים את המזומנים, לוחשים לאנשי המפתח ומגיעים בקלות לכל בית בישראל.
העיתונאים נחים על זרי הדפנה
כל זה נכון, כמובן, בעיקר בעידן שבו התקשורת היא ריכוזית ומספר קטן של בעלי הון מחזיק בנתח גדול מן התקשורת הפופולרית, הנתח שהוא בעל השפעה על השיח הציבורי.
אמירה זו נכונה כפל כפליים בתקופת בחירות, שבה מתאמצים הפוליטיקאים שבעתיים כדי ליהנות מפירות החשיפה התקשורתית. בתקופה זו נחים העיתונאים על זרי הבחירה הדמוקרטית; הם אינם צריכים עוד לרדוף אחרי הידיעות, משום שהן רודפות אחריהן.
וקבוצות השוליים? להם יש את האינטרנט. עכשיו כבר ברור שברשת הדיבור הוא קל יותר. אבל כדי שדיבור יהיה יעיל, צריך שיהיו לו מאזינים. ובאינטרנט קשה יותר לרכוש מאזינים. הגולש שנחשף לשפע האדיר של האופציות מעדיף, בדרך כלל, להיצמד למוכר ולידוע ולא לתור אחר מקורות מידע חדשים. וכך, קבוצות שוליים נותרות בשוליים ומידע מגוון נותר ללא דורש.
אבל זה לא חייב להיות כך. וכאן אנחנו, הגולשים, נכנסים לתמונה. נניח שהתקשורת מעדיפה לראות פוליטיקאי מסויים באור שלילי, ומעלה על נס פוליטיקאי שני. בתקופה ריכוזית יותר, נאלצנו לכתת רגלינו אל ספריות וארכיונים מאובקים כדי למצוא טענות נגדיות.
עכשיו, הדבר קל הרבה יותר. המידע נמצא ממש בקצות אצבעותינו,
ובמקרה הזה המידע הוא כוח אלקטורלי גדול. אסור לנו להניח לתקשורת למסגר את החשיבה שלנו לפי רצונותיהם של העומדים בראשה, יהיו אלו אשר יהיו. שומה עלינו להפעיל את הרשת, כדי שזו תפעל לטובתנו.
אל תאמרו לא ידעתי
נניח שהדבר החשוב לי ביותר בנוגע למפלגה לה אני עומדת להצביע הוא עמדתה בנושא קידום נשים. פעם נאלצתי להסתפק במידע מועט שהגיע ממספר מקורות קטן. היום, כל המידע נמצא מול עיניי: מהו מספר הנשים הנמצאות ברשימה במקום ריאלי? מי הן הנשים האלו ומה הן עשו בעבר כדי לקדם את שוויון האישה בתחומים השונים? מה אומר מצע המפלגה בנוגע לאפלייה מתקנת לנשים? באילו חוקים הקשורים לקידום האישה תמכה המפלגה בכנסת האחרונה? באילו חוקים כאלו היא לא תמכה?
בישראל של שנת 2006, שבה 50 אחוזים מהאוכלוסייה חיים בבתים המחוברים לרשת ו-92 אחוזים מהם מחוברים בפס רחב, קשה להשתמש בטיעון של "לא ידעתי". אז עכשיו, עוד לפני שאתם ניגשים לקלפי, גשו אל המקלדת. קראו את מצעי המפלגות, קראו בלוגים של פוליטיקאים, קראו על מעשי העבר שלהם. חפשו, בררו והכריעו. אל תתנו לתקשורת לעשות זאת בשבילכם.
