זיכוי נאשם במעשה מגונה: "הילדה הגזימה בלחץ האם"

"קיים חשש שמא העצימה המתלוננת אירוע תמים כלשהוא, ביודעין או אפילו בתום לב, משום שרצתה לרצות את אמה ואת הסובבים אותה...", כך נימק השבוע בית המשפט המחוזי בתל אביב את החלטתו לזכות גבר שהורשע בבית משפט השלום בביצוע מעשה מגונה. לטענת המחוזי, הילדה סיפרה לאמה כי הגבר נגע בה, רק לאחר מספר ימים במהלכם הושפעה מהאווירה השלילית כלפיו בביתה.

על פי כתב האישום, ביצע הגבר מעשה מגונה באחייניתה בת ה-8 של חברתו, כאשר ליטף אותה במקומות שונים בגופה. בדיון שנערך בבית משפט השלום בכפר סבא העידה אמהּ של הילדה - אשר התגוררה עם בנותיה אצל אחותה - כי הבחינה שהגבר משחק עם הילדות וכי ידו מונחת על ידה של אחת מהן, דבר שעורר את חשדה. היא קראה לבנותיה לעלות לחדרן, סיפרה על כך לאחותה (חברתו של הגבר) וביקשה שתאמר לו שלא להתקרב יותר לבנותיה.

אימן של הבנות שאלה אותן מאוחר יותר האם הגבר הטריד אותן ונענתה בשלילה. רק עשרה ימים לאחר מכן ניגשה אליה אחת הילדות, סיפרה לה כי הנאשם נגע בה ובתגובה ניגשה האם לתחנת המשטרה והגישה תלונה. הגבר, כאמור, הורשע ונגזרו עליו שבעה חודשי מאסר

בהחלטתו לבטל את ההרשעה קבע בית המשפט המחוזי כי במהלך אותם עשרה ימים קלטה הילדה מהסובבים אותה מסרים לפיהם הנאשם הוא איש רע שגורש מהבית. השופטת דבורה ברלינר לא קיבלה את דעתה של חוקרת הילדים אשר קבעה כי ייתכן שהדברים ששמעה בבית עזרו לה לחשוף את הדברים וציינה כי "מדובר בנקודת פתיחה בעייתית, שעל פניה מצדיקה חשש מסויים בנוגע לגירסתה של הילדה".

"קיים חשש שמא העצימה המתלוננת אירוע תמים כלשהוא, ביודעין, או אפילו בתום לב משום שרצתה אינסטנקטיבית לרצות את אמה ואת הסובבים אותה", נכתב בהחלטת בית המשפט המחוזי. "בסיטואציה שנוצרה במקרה זה החשש הוא ריאלי וממשי ולכך מצטרפת העובדה שהגילוי לא בא מיידית, אלא רק לאחר עשרה ימים".

בית המשפט מוסיף וקובע, כי הרעיון המקורי באשר לאפשרות שנעשה בילדה מעשה מגונה הועלה על ידי האם וכי כך יש לראות את תחילת הפרשה. לפיכך ייתכן כי לא מדובר בתלונה עצמאית אלא במעין "היענות" של הילדה לחשד שקינן בלב האם. בנוסף, ערכה האם לבתה "שחזור" של אירוע ההטרדה, מה שגרם לחוקרת הילדים לגלות זהירות יתר בתשאול הילדה. בית המשפט קבע שייתכן כי כאשר הילדה נחקרה היא למעשה התייחסה לחווייה המאוחרת של השחזור על ידי האם ולא לאירוע המקורי.

עו"ד אבי אודיז, אשר ייצג את הנאשם, סיפר בבית המשפט בין היתר כי בעדות שמסרה הילדה לחוקרת הילדים היא השתמשה בביטוי "עצם הזנב" כדי לתאר את המקום בו נגע בה הנאשם. הוא טען כי ביטוי שכזה אינו חלק מאוצר המלים של ילדה בת 8 ובית המשפט קיבל את עמדתו והסביר: "קיים חשש שהילדה קלטה את המילים מאוחר יותר, בפרק הזמן שבין התלונה במשטרה ועד שנחקרה על ידי חוקרת הילדים, חודשיים לאחר מכן. זהו פרק זמן ארוך שבו היתה חשופה לדיבורים במשפחתה, בנוסף ל'תחקיר' שנערך לה על ידי האם".