מגלומנים, נמאסתם!
תוכנית טלוויזיה שמתיימרת לשווק את המדינה כמוצר נטול בעיות ללא שמץ של מחשבה ביקורתית, היא בסך הכל תשדיר בחירות מלוקק ודמגוגי. אריאנה מלמד רותחת על "השגריר"
ה"שגריר" הבא יהיה גבר, אשכנזי, יליד הארץ, מסוגל לזהות את ארז טל וגם מתרגש מנוכחותו כבוחן בשאלות טריוויה. או שלא: את מי זה מעניין, בעצם?
מגלומניה היא אחת ההפרעות הנפשיות הכי משעממות שיש, וכשהיא רק הולכת ומתפתחת ותופחת, אפשר רק להתחנן שכולם כבר יחזירו את התיקים, שהשטיקים החגיגיים יוחזרו למחסן האביזרים, החליפות ייתלו בארון – והמדינה תוחזר למשבצת הראויה לה, "ארץ נהדרת".
החידוש המסוים של העונה שעברה שכנע מישהו בצוות ההוגים והיוזמים כי אפשר למתוח את כל גבולות הטעם הטוב ולברוא מוצר כה תלוש מן המציאות הישראלית, עד שקיבלנו מגה-שעשועון שמתחזה לריאליטי, עם אוסף בובות קרטון מבוהלות ונרגשות שצריכות לעמוד למבחנה של ועדת קרטון חמורת סבר ומעומלנת כדי לזכות בכמה כרטיסי טיסה ליעדים ברחבי הגלובוס, שם תעמוד דמות אחת ותדקלם, "יזראל איז א ורי נייס קאנטרי. ביליב מי. וי הב לוטס אוף סונגז. אנד אורנג'ס. וי וונט פיס אין דה מידל איסט".
זה טוב לתיירים מן המאדים, לזכיינים שמוכרחים להפיק עוד כמה ג'ובות מלוח השידורים של מוצ"ש ולשלושה-ארבעה תמימים שעוד חיים כאן, אשמח לדעת איפה, ומאמינים באמונה שלמה שיש דבר כזה, קו הסברה יעיל שמוכר את ישראל לתחנות טלויזיה שצופיהן תמימים אפילו יותר מאלה החיים כאן. ועוד הם מאמינים, שאנשים צעירים שוחרי טוב שמדביקים להם פרסומאים, צלמים, יועצים ואיפור – יכולים לעשות את העבודה.
את שאריות התמימות נטלו מאיתנו בעונה הראשונה של המוצר המשונה הזה. כדרכו של ערוץ 2, יותר גדול, יותר נוצץ ויותר הזוי הוא הפתרון למשבר העונה השנייה. הצרה היא שהזיוף כה בולט, כה צורם, עד ששום התייצבות בסך בחליפות לצלילי מוזיקת פעולה, לאורם של עשרה טון פנסים, באישון לילה בשדה תעופה – כבר לא יכולה לעבוד. האימה הגלומה ב"הוועדה המקצועית" איכשהו לא פורצת מן המסך החוצה אל ליבותיהם של הצופים. מי שציווה על נחמן שי לעטות פני ערב-קטסטרופה, מי שהורה לרינה מצליח להיראות כמי שזה עתה קיבלה בשורת איוב, מי שליהק את גיל רגב לתפקיד המפקד של כולם, חי כנראה בראשית שנות השבעים ומתקשה להדביק את הקצב: שני ביטחוניסטים-לשעבר וכתבת פוליטית אחת על משבצת "צריך אישה בצוות", כבר אינם מייצגים דבר, בקושי את עצמם. ה"מקצוע" של הוועדה הזאת מפוקפק מאוד: לכל היותר אפשר להגדירו כ"אנשים שיודעים לעטות על פניהם ארשת ממלכתית כשהבמאי אומר שצריך וגם נהנים להציק קצת לאנשים צעירים ומבוהלים משהו".
"השגריר" משעממת. זה לא בגלל העדר השקעה בהפקה. להיפך. זה דווקא בגלל עודף ההשקעה, שמתנגש כרגע עם מציאות מאד בעייתית. שבועות וימים לפני הבחירות ואחריהן, די ברור לרוב צופי הטלוויזיה שכל אחת מן המפלגות מנסה למכור להם תדמית סינטתית לגמרי של המדינה שלהם ביום-שאחרי. כשאל המגרש הזה נכנסת תוכנית טלוויזיה שמתיימרת לשווק את אותה מדינה עצמה כמוצר נטול בעיות, כשהיא מתהדרת בלוק בינלאומי זוהר ובאלגנטיות שאין מאחוריהם תכנים או שמץ של מחשבה ביקורתית, מתקבל בסך הכל עוד תשדיר מתוח, לעוס, מבוים עד זרא, מלוקק ודמגוגי. בסופו של דבר ייבחר מישהו לערוך סיבוב הרצאות בעולם מטעם ארגון יהודי שיש לו די כסף לממן את העלויות. נו, אז מה? ומה יאמר בסיבוב כזה? ואיך יענה על שאלות קשות אם כבר עכשיו כולם מצטווים "בלי פוליטיקה"? ולמי אכפת?
"השגריר". למי אכפת?
מומלצים
