רומן עם פוליטיקאי: לרגע הייתי "בואי שרה'לה"
הוא כבר למעלה, כובש את החלל בקול עמוק, הישבן שלו נראה טוב נתון בחליפת הארמני החדשה, בקונטרסט מושלם למשופשפי הג'ינס ומיוזעי החולצות שיושבים באולם ומחטטים באף. זה עושה לי את זה. הכריזמה, הו הכריזמה, לא הגוף הקטנטן והשיער הכסוף, עשר שנים הבדל, התואר מאמריקה וגם לא הבמוו המצוחצחת ופמליית המתנדבים החרוצים שרודפים אחריו לכל מקום. וגם לי הוא פיזר הבטחות
הוא כבר למעלה, כובש את החלל בקול עמוק, הישבן שלו נראה טוב נתון בחליפת הארמני החדשה, בקונטרסט מושלם למשופשפי הג'ינס ומיוזעי החולצות שיושבים באולם ומחטטים באף. זה עושה לי את זה. הכריזמה, הו הכריזמה, לא הגוף הקטנטן והשיער הכסוף, עשר שנים הבדל, התואר מאמריקה וגם לא הבמוו המצוחצחת ופמליית המתנדבים החרוצים שרודפים אחריו לכל מקום, אלא האכפתיות, העזרה לזולת, העובדה שאולי אהיה שרה נתניהו הבאה, אבל בלי הבלונד המגוהץ ובלי ביבי. איך שהוא מדבר ואני כבר רצה לקלפי, איך שהוא נוגע ואצמיד לכולם אקדח לראש אם לא יבחרו בו.
הבחור היה ירוק מושבע, ואילו אני לא מפרידה בין עיתונים לבקבוקים
אז שיחקתי את המשחק, כל דייט היתה כמו דיבייט. התנצחנו על נושאים חמים, בלילות גלשתי באינטרנט, חיפשתי חומר על עיצוב טבעי ו-20 סיבות למה אסור לבני אדם ללבוש פליס ולאן הגיע כבר החור באוזון. קשקשתי כמו מקצוענית והפתעתי אפילו את עצמי. בימי שישי, במקום לעשות שופינג, חילקתי פלאיירים. ובערבים הגעתי לישיבות וכנסים לפטפט עם כל מיני תומכים, וצפיתי בו מהצד מהופנטת משפת הגוף המיומנת וההבטחות שלו שנשמעו ממש אמיתיות.
הכל נשמע אמין, וכמו הבוחרים, כך גם הבחורה, מתפתה
גם לי הוא הבטיח דברים: נפגוש את אמא שלך, נעבור לגור יחד, אני אעשה אותך מלכה. והכל נשמע אמין, וכמו הבוחרים, כך גם הבחורה, מתפתה. מצד אחד, ראיתי אותו חתרני וערמומי, איך דיבר מאחורי הגב על אנשים, הפעיל קשרים, איים, העביר טובות הונאה והיה כולו תוצר של תעמולה ואנשים שהפעילו אותו כמו קפיץ. אפילו תנועות הגוף והשפה היו תוצר של אימונים מפרכים עם מדריכים. מצד שני, כשהוא היה מביט בי, מלטף את קצוות השיער ואומר תירגעי ותאמיני לי הכל יהיה בסדר, קניתי אותו בלי ספקות. לא הבנתי שהיצור האנושי מולי הוא התהוות של אינספור אינטרסים וגורמים מעורבים, בובה על חוטים של ארגונים ירוקים ומניפולציות של ביץ' מצויה.
המשבר הראשון בינינו פרץ, שלא במפתיע, על ענייני תדמית. איפה להיראות, לאן ללכת, איך ומתי ועם איזו תסרוקת. כמי שלא ניחנה בגינוני שולחן מופלאים ומתיזה קטשופ במסעדות על שאר הסועדים, היה זה אתגר אמיתי לאכול פסטה בצורה תרבותית. התקשיתי להפגין נינוחות בארוחות ערב עם נשים-של ושמרתי על הבעה עוינת. כמי שגדלה בזירת קרבות בת-ימית ידעתי איך להרחיק ממני טיפוסים נאלחים, או לחילופין נשים שמסתובבות כל היום בכיכר המדינה. מעבר לזה, לא הכרתי את כללי המשחק. לא ידעתי מה פוליטיקלי קורקט להגיד ומה אסור לספר, והרבה פעמים הרגשתי שהוא בולם לי את הפה או שאני אומרת דברים שאינם ראויים, כי אנשים שלחו אלי מבטים נבוכים, ואחד אפילו ניקה אותי במפית לחה. הוא עצמו ביקש ממני מייקאובר, לא לספר שאני במקור מבת-ים, ולהפסיק לפהק כשהוא מדבר.
הנאומים שלו דשדשו, וגם רבים שהבטיחו לו קידומים והעלאות אכזבו. את העצבים הוא היה מוציא בפגישות של שנינו, ואני הפכתי אדישה לגורל האומה ולעתיד האקלים. אבל יותר מכל, כשהגענו למקומות הרגשתי האשה שמאחוריו. אני, שרגילה להיות תמיד בפרונט, להרים פרזנטציות ולערוך מסיבות, נדחקתי לשוליים והפכתי לשחקן משני, זו שמחווירה לעומת הזוהר של בן זוגה.
כעבור מספר ימים בהם חרשנו את המפה, מנמנמים במושב האחורי, נשטפים בתחנות דלק, חליפת הארמני מאבדת את הברק ומתקמטת עם כל נאום, חזרנו לבית שלו. בערב, מריבה קדחתנית, מסתבר שהפוליטיקאי שדגל בעולם ירוק היה יותר מדי ידידותי לסביבה. במיוחד לסביבה הנקבית שלו. ברגע אמיץ במיוחד הוא התוודה, ואני, פגועה ומבוישת, זינקתי החוצה יחפה ועם פיג'מה, הבכי סופג את המסקרה ומורח כתמים שחורים על הפנים. פתאום פלאש אדיר בעיניים, מישהו רץ, ואני נותרת המומה. באותו שבוע כבר ראתה אותי סימה, העוזרת הנאמנה שלו, כפי שמעולם לא ידעתי שאני מסוגלת להיראות, מעוכה ועם פלאנל באייטם רכילותי באיזה מקומון שמחולק חינם בתיבות דואר באזור קטנטן בארץ. אולי שלושה אנשים גירדו אותי מתיבת הדואר שלהם, אחד בטח עיין בשורה התחתונה, אף אחד מהם לא ידע מי אני, ובכל זאת - נפרדנו. פרשיית הבזק שלי עם הפוליטיקאי התאדתה כפי שהתחילה, עם סטיקר שהדפסתי במיוחד והדבקתי לו על שמשת הרכב: "בוגד".
