משחק הכיסאות: תיק הביטחון לפרץ?

עם היוודע תוצאות האמת, אפשר להתחיל לשרטט את הקואליציות האפשריות. דבר אחד ברור: הימין חטף מכה רבת עוצמה; התבדה מי שבנה על כך שיוקם גוש חוסם כזה או אחר של הכתומים, המתנגדים למהלכים מדיניים נוספים אחרי הנסיגה מעזה. הציבור, שהגיע בקושי לקלפיות, אמר את דברו: כן להמשך הנסיגות.

הכנסת הבאה, כך נראה, תהיה "שמאלנית" למדי במונחים ישראליים. הציבור הישראלי בחר לתת את אמונו במפלגות שאינן מזוהות עם הימין, אלא עם המשך הוויתורים בשטחים. מהסיבה הזו יצטרך אהוד אולמרט להרכיב ממשלה שתייצג את עמדת העם ותאפשר לו ליישם תוכנית מדינית נוספת, שכוללת נסיגות בשטחי יהודה ושומרון. מבחינתו של אולמרט זה לא רע. זה, הרי, בדיוק מה שרצה, בדיוק מה שהוא צריך.

אז מהן הקואליציות האפשריות? קדימה תצטרך, בלי לחשוב פעמיים, לפנות אל מפלגת העבודה שהפכה הלילה (יום ד') באופן טבעי לשותפה הבכירה בממשלה הבאה. לנוכח התוצאות המסתמנות, ובקדימה כבר מודים בכך, הם יצטרכו ככל הנראה לוותר על אחד התיקים הגדולים. מדובר, כמובן, באחד מבין השלושה: חוץ, ביטחון ואוצר.

במפלגת העבודה חלוקות הדעות בנוגע לשאלה איזה תיק צריכה העבודה לבקש: האם יהיה זה האוצר, או תיק הביטחון כפי שחלק מהבכירים בעבודה ממליצים לעמיר פרץ. מבחינה אישית ובראיה לטווח ארוך, תיק הביטחון יכול לעשות פלאים לפרץ. בנושאים חברתיים וכלכליים כולם יודעים מה הוא רוצה ולמה הוא מתכוון. תיק הביטחון, מאידך, יכול להפוך אותו בפעם הבאה למועמד רציני לראשות הממשלה מבלי שמישהו יוכל לבוא ולומר שאין לו ניסיון מתאים. הוא גם יוכל להיות שר הביטחון האזרחי שיקצץ בתקציב הביטחון, יעביר תקציבים לנושאים החברתיים, יפנה מאחזים וינצח על הנסיגה הבאה. בינתיים, פרץ מאוהב בתיק האוצר, אבל במשא ומתן הקואליציוני גם אהבות, בדיוק כמו עקרונות, נחלשות.

גם תיק החינוך יכול להפוך לאופציה עבור העבודה, במיוחד נוכח העובדה כי חרתה על דגלה את הנושאים החברתיים-כלכליים, ואת הטיפול בנושאי החינוך. יולי תמיר, מיותר לומר, היא מועמדת טבעית לתיק הזה.

אבל, ואת זה אסור לפסול על הסף, ייתכן ועמיר פרץ יבחר שלא להתעסק עם התיקים הגדולים. בעבודה יש כבר בכירים שמדברים על כך שכמה תיקים בינוניים משמעותיים ומחוזקים, יכולים לספק את העבודה, במיוחד אם הם בתחומים שפרץ התחייב לפעול בהם, קרי הנושאים החברתיים-כלכליים. תיק התמ"ת במתכונת כזו או אחרת הוא לא תיק שאפשר לזרוק דרך החלון, כשלצידו יבואו, למשל, תיק החינוך, תיק הבריאות, תיק הרווחה, תיק התחבורה ושלל תיקים נוספים. בכל מקרה, העבודה היא שותפה ראשונה בממשלה. יחד עם קדימה, יש בקואליציה הדימיונית הזאת 48 מנדטים.

אבל זה בהחלט לא מספיק. מכאן צריך אולמרט להמשיך הלאה ולצרף מפלגות נוספות. לא כי הוא רוצה. פשוט כי אין לו ברירה. המפץ הגדול הביא איתו גם פיצול גדול בכנסת הבאה. הגמלאים, לנוכח התוצאות שהשיגו, הופכים הלילה לפרטנר רלוונטי מאוד לקואליציה של אולמרט. נושא ג'ונתן פולארד הוא אמנם בנפשם, אך דברים שרואים מכאן לא רואים משם. האם יוותר רפי איתן על האפשרות להיות חלק בקואליציה רק בגלל פולארד? האם יוותר על כל מה שהבטיח לגמלאים? ספק רב. בתחום המדיני ההבטחות נזילות, ואולמרט יכול לפתור את הבעיה הזו באמצעות הבטחה לאיתן כי יפעל באינטנסיביות לשחרורו של פולארד. אפשר לכתוב את זה אפילו בהסכם הקואליציוני. מילים על פולארד לא עולות כסף. ממילא הנושא הזה מוכרע בוושינגטון, לא במשא ומתן בין קדימה לגמלאים.

הפרגמטיות של ליברמן

בשלב הזה, זה עדיין לא מספיק לאולמרט. הקואליציה עומדת רק על 55 מנדטים. אולמרט צריך להמשיך לחפש, להתדיין. כדי לנהל את המדינה, הוא יזדקק לקואליציה רחבה, ואת זה אמרנו מבלי להתייחס לנושאים מדיניים. כעת נשאלת השאלה מי הבאים בתור? האם יפנה אולמרט אל ידידו אביגדור ליברמן, שהפתיע בענק הלילה ועקף את הליכוד, או שמא ינסה לצרף את ש"ס ואת יהדות התורה, בסיוע של מרצ?

על השאלה הזאת יצטרך לענות דווקא ליברמן. אם ימשיך לדבוק בהתנגדותו למהלכים מדיניים הכוללים נסיגות משטחי יהודה ושומרון הוא יהיה בבעיה. מצד שני, ליברמן משדר פרגמטיות בתקופה האחרונה.

לנוכח ההצבעה הכללית, המראה על התחזקות המפלגות התומכות במהלכים מדיניים בשטחים, אין לפסול את האפשרות כי ליברמן, פוליטיקאי משופשף, לא יתאבד על עקרונותיו ולא יתעקש לשחות נגד הזרם. ישראל ביתנו עשויה להצטרף לקואליציה בשלב הראשון וכשהממשלה תגיע אל המהלך המדיני - ליברמן כבר יעשה את השיקול שלו. הלילה הוא אפילו נשמע כמי שמוכן לשקול את תוכניותיו המדיניות של אולמרט.

ליברמן, אגב, יכול להיות שותף נאמן ומשקל-נגד גם למפלגת העבודה ולגמלאים, שיעשו לקדימה את המוות במשא ומתן קואליציוני ובממשלה בכל הנוגע לנושאים חברתיים וכלכליים. צריך לזכור שליברמן קרוב הרבה יותר לאולמרט בתפיסתו הכלכלית מאשר לעמיר פרץ. יחד עם ישראל ביתנו, הקואליציה האפשרית הזאת מונה כבר 67 מנדטים בכנסת.

אולמרט ישלם את המחיר של ש"ס?

אך אם לא ליברמן, אז אולי ש"ס, המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. העבודה וש"ס יכולות למצוא שפה משותפת. ש"ס, ברגעי הכרעה מדיניים כאשר הייתה בממשלה, נטתה לפרגמטיות. על זה בונה, למשל, שמעון פרס. לפני ימים אחדים, בשיחה עם ynet, העריך פרס כי ש"ס תהיה שותפה בקואליציה, לנוכח העובדה כי רבניה הנחו את המנהיגות הפוליטית בעבר להעדיף את השלטון על-פני הנסיגות מהשטחים. ובעניין הזה, ישנה גם התבטאות של הרב עובדיה בעניין פיקוח נפש אל מול חשיבות אדמת ארץ ישראל.

עם ש"ס יש לאולמרט 68 מנדטים, ואם מצרפים את יהדות התורה לקואליציה עם ששת המנדטים שלה - הרי שיש לנו כבר 74 כסאות בכנסת. זו כבר קואליציה לא רעה, אפילו די יציבה. בינתיים. מרצ, עם ארבעת המנדטים שלה, במצב קשה. היא יכולה אולי להיכנס לקואליציה, אבל בשביל מה? בשביל לשלם עוד מחיר עבור הקואליציה?

מצד שני, מחירה של ש"ס, יחד עם העבודה והגמלאים, יכול להיות גבוה מאוד מבחינה כלכלית. נקודה זו תצטרך לעמוד לנגד עיניו של אולמרט כשיבוא להרכיב את הממשלה הבאה.

ומה עם הליכוד ומרצ? שתי המפלגות, עם כמות המנדטים הקטנה שיש להן, נמצאות בבעיה. מרצ, מצד אחד, מאוד רוצה להיות בקואליציה, אך ספק אם אולמרט יעדיף לצרף אותה, ולהעניק לממשלה הבאה תדמית שמאלנית.

נותרה מפלגת הליכוד. לפי שעה, הטינה כלפי נתניהו שהחליט להישאר בתפקידו גדולה מאוד. אולמרט, כמו שרון לפניו, ממש מתעב אותו. קדימה, בין היתר, נוסדה גם כדי לחסל את הליכוד, לרסק אותה לחלוטין. בעניין הזה קדימה הצליחה מעל למשוער. אם שלושת הלאווים של נתניהו יעמדו בעינם תהיה לליכוד בעיה להיכנס לקואליציה. צריך כעת להמתין למהלכים הפנימיים בתוך הליכוד. בינתיים, נתניהו עושה קולות של נשאר. עד מתי? מי יתן לו? את זה נראה מהר מאוד.