גם באלבום החדש שלה "טיפקס" לא מצליחה לשחזר את ימיה הטובים, וממשיכה לדשדש בבינוניות מעיקה
"טיפקס" היתה אמורה להיות להקה ישראלית חשובה, משפיעה וחלוצית. לכמה רגעים בקריירה הכבר די ארוכה שלה זה אכן קרה, אבל משהו בתוכנית ההתחברות שלה לקהל הישראלי התפספס. האלבום החדש שלה "רדיו/מוסיקה/עברית" לא עומד לשנות את זה.
כמו באלבום הקודם של הלהקה "יושבים בבית קפה" או באלבום הסולו של קובי אוז, אין פה שום בשורה מוזיקלית חדשה, והנוסחה המוכרת של הלהקה נטחנת
שוב ושוב. גם להיטי ענק לא תמצאו פה ואף אחד משירי האלבום לא ייכנס לרשימת 20 הגדולים של הלהקה.
אולי בשל המודעות למשבר היצירתי שבו הם מצויים, גייסו הטיפקסים שורה ארוכה של אורחים לאלבום (עלמה זק, מירי מסיקה, שחר סויסה, MC שירי ופיני חדד), אבל אף אחד מהם לא מציל את המצב. שירי השטות המסורתיים של הלהקה ("תן לי חתימה", "הורה נדלנים") מטופשים להחריד ומזכירים הרבה יותר את "ריקודי עמבה" מאשר את "דיסקו מנייאק".
אוז ושות מערבבים באלבום אחד שלל סגנונות (ואלס, היפ הופ, מזרחי, קיטש ברודווי ועוד), אבל החיבורים האלה, שפעם היו חדשנים ומעניינים, נדמים היום יותר כגימיק ופחות כניסיון מוזיקלי אמיתי, בוודאי כשאוז מוזג לתוכם בדיחות סרות טעם ונוסטלגיה דביקה.
אוז עדיין לא איבד את הטאץ המלודי שלו, ויודע לכתוב שיר שנדבק לאוזניים, אבל פעם היה לו גם משהו חשוב לומר, טקסטואלית ומוזיקלית. בימים של "החיים שלך בלאפה" הוא היה דמות ציבורית ואמנותית חשובה. מאז הוא התפזר לשלל עיסוקים נוספים (כתיבת ספרים, טור עיתונאי סתמי) וכו'. ההרגל להוציא אלבומים עדיין בוער בו, אבל לפחות לפי רמת התוצרים, אולי הגיע הזמן לקחת הפסקה קצרה, והתחיל להקפיד יותר על איכות החומרים.
"נע באוזן"- הבלוג של גבע קרא עוז
