דרמה יומית

נקודת פתיחה: לעשות עיתון בידור זה קשה. האוטופיה לפיה הזיווג הקדוש עיתונאי- ידוען רוקדים את הצ'ה-צ'ה כל הדרך למכונות הדפוס היא בדיוק כזאת, אוטופיה. בפועל מדובר בקקפוניה מורטת עצבים כל הדרך לכרומו המבריק. אינטרסים מתנגשים ברעש מבחיל, הפקות מתרסקות ברגעיהן האחרונים, אנשים עולבים באנשים אחרים, אנשים אחרים נעלבים, חתולי תעשייה משאירים שריטות מכוערות זה באגו של זה. בקיצור, תחשבו המפץ הגדול, ועכשיו תדמיינו אותו הרבה פחות מדעי ומלוכלך בטירוף.

למה אתם צריכים לדעת את כל זה? כדי להבין שלמרות שמשהו בדרך השתבש, מאחורי כתבת השער המקורית של המגזין הזה עמד קונספט חיובי ושוחר שלום. לירז צ'רכי (28), פעם אחיינית של ריטה, היום שחקנית במחזה "ברנשים וחתיכות" עם חתימת איכות של הבמאי אבי נשר, היתה אמורה לחבור אל שתי הקולגות שלה מטלנובלת הכדורגל החדשה של HOT, "האלופה". שתי המספריות הנוספות הן עדי הימלבלוי (21), פצצה חכמה שעד לאחרונה טוותה חולצות חסינות כדורים מקורי עכביש בסדרה "השמינייה", ולירון וייסמן, הבחורה שפעם לוהקה במקום בקי גריפין ל"משחק החיים". אז מה קרה? הכל חוץ מזה.

לירז צ'רכי עדי הימלבוי (צילום: ערן לם)

(או "יש פיתגורס בקהל?")

לירון וייסמן נסעה לחו"ל. לא נורא, קורה. מישהו צריך לייצג אותנו בגולה. אפשר להסתפק בעלמות החן צ'רכי והימלבלוי. אלא שרמזים שהולכים ונערמים מגזרת המייצגים של צ'רכי, כוכבת הטלנובלה, מבהירים שמהלך הקריירה שמתווים לה מנהליה האישיים יעריך יותר שער סולו. היא ממש לא צריכה לטעמם להסתפק בשער משותף עם הימלבלוי. אנחנו מעמידים את קיום השער בסכנה, וב-HOT מתחילים לאבד את הסבלנות ומנופפים מול צ'רכי את החוזה שעליו היא חתומה, שמחייב אותה לקחת חלק ביחסי הציבור של הסדרה. צ'רכי בדיוק יוצאת לסידורים, אז ב-HOT שולחים לה מכתב ובו מבהירים לה שאם לא תצטלם לשער, היא מסתכנת בסנקציות כמו קנס ופגיעה במקום הטוב באמצע שהיא אמורה לתפוס בפרומואים ובשלטי החוצות שיקדימו את עליית הסדרה. צ'רכי נעתרת, לא לפני שמנהליה דורשים מאיתנו לתת לה בעתיד את הכבוד לבד. אנחנו מסכימים - מגיע לה.

מתברר שגם לצ'רכי לא קל. עם תפקיד מקביל במחזמר "ברנשים וחתיכות" היא כבר לא מוצאת את החיים של עצמה, וזה מורגש על סט הצילומים, גם של הסדרה. היא נוטה להתעייף, לעייף על הדרך את המאפרות-מלבישות-שיער ולקחת הפסקות ארוכות. פעם אחת היא התחפפה הביתה באמצע היום, מה שמאוד הדאיג את משה מהבנק של המפיקים והביא לשיחת מוטיבציה-הבהרה-בירור עם מפיק האלפא, יוני פארן. מאז הדברים הסתדרו. עד כאן בגזרת הפרה-שער.

(או "משלוש יוצאת אחת")

בשעה טובה הימלבלוי וצ'רכי מגיעות לסטודיו התל אביבי כדי לחייך אליכם מדוכן העיתונים מתחת ללוגו של "פנאי פלוס" ולשכנע אתכם לראות את "האלופה". איפור-שיער נכנס לתאוצה. הימלבלוי היא בחורה נוחה וחסרת מניירות, אבל עומדת על שלה. לא נכביר בפרטים, נציין רק שעל הסט עושנה סיגרייה שגולגלה מבעוד מועד, וזה לא היה לרוחה. ויכוח בסגנון עדות "אני דורשת" ו"מי את בכלל שתגידי לי מה לעשות" מתפתח. בקשתה מכובדת בסופו של עניין, אבל הימלבלוי חוטפת את הסעיף ויוצאת החוצה למרפסת, שם היא מזילה דמעה ומתקשרת לבויפרנד, רודריגו גונזלס (פעם כמעט נלקח על ידי שרון איילון, היום בערוץ הילדים), ולסוכנת שלה, זוהר יעקובסון, כדי להתייעץ. דקות ארוכות מאוחר יותר היא מחליפה בגדים ועוזבת את הסטודיו בלי להיצרב ולו על פריים צלולואיד אחד. או כמו שמנחם גולן היה אומר, קאט, אין לנו את זה. כלומר יש לנו את לירז צ'רכי בתמונת מופת מהממת. לא בדיוק וואט ווי האד אין מיינד, אבל אנחנו בטוחים שתסתדרו. ואחרי שטעמתם מחתיכת התעשייה המדממת הזאת, קבלו אותה לראיון. רק אותה. לבד. כמו שהיא רצתה.

(או "ותודה לזיו שהכין לי סנדוויץ'")

"האלופה" (שתעלה ביום א', 2.4) נראית על הנייר כמו כל מה שאפשר לרצות ממשחק כדורגל טוב. מותחת, זורמת, עשירה בדמויות מטורללות, רב שכבתית, מצחיקה ובעיקר לא מפחדת לעלות להתקפה. ועם חותמת ה"עוד מוצר איכות מבית היוצר של התסריטאי המצ'וכלל, דרור נובלמן", אפשר להבין את הפיתוי שעמד בפני צ'רכי להשתחל לדמותה של סימה-מיטל, ביץ' הבית.

סימה היתה נערה צעירה כשהכירה את סער פדידה (יהודה לוי), כדורגלן בחסד שהתקבל ללא פחות מקבוצת אייאקס. היא התאהבה נואשות ופדידה מצידו הבטיח לה כל מה שגברים מבטיחים בגיל 16 לפני שהם מתקבלים לאייאקס. לסימה יש חיים לא פשוטים - היא מחזיקה את המשפחה שלה לבד, אבא שלה לא נורמלי וקוראים לה סימה. פדידה הבטיח לה שהוא ייקח אותה איתו לאייאקס, אז היא מחכה לו במגרש. הוא לא מגיע.

סער לא קיים את ההבטחה. החיים של סימה מידרדרים נורא, היא כולה בת 16 אבל אם היא מספיק מבוגרת כדי לנתח את האף, למה לא ללכת על מייק-אובר כללי? הנערה עוברת מהפך כזה שבחירות 77' יחווירו לעומתו וחוזרת למגרש, הפעם כמיטל. מיטל היא אשתו הפעלתנית של ארמני דחוס בכסף בשם ג'וזף, שקונה עבורה את קבוצת האם של פדידה (שכבר הספיק לחזור לארץ), הכוח ירושלים. היא מזיעה בעיקר על ניסיונות לקבל בחזרה את פדידה ולהפריד בינו לבין החוקית שלו, ליאן (עדי הימלבלוי). "ניתקתי ומחקתי את סימה מהחיים שלי", מדבררת צ'רכי את הדמות שלה, מיטל, "והמטרה שלי בכל העלילה הזאת היא להירגע. הדרך שלי להירגע היא לנקום בסער פדידה".

חשבת לנסות מדיטציה?

"זאת לא נקמה שבאה ממקום רע - אני לא רוצה לשפוט את הדמות. אבל אני לא הביצ'ית האולטימטיבית, הקהל הולך להזדהות עם הדמות שלי כי יש בה משהו פגיע למרות הקרירות והכוחניות".

למה להם להזדהות עם טיפוס נקמני כמוך?

"כי הם רואים את סיפור העבר ומרחמים עליי. מאוד. הרי כל בנאדם שבא ממקום רע מגיע ממסכנות מסוימת. מה שיפה בטלנובלה הזאת זה שהדמויות בה עגולות, היא לא טלנובלה קלאסית".

אפרופו ז'אנר איכות, אמרת פעם שאם לא תצליחי להתפרסם בתיאטרון או בקולנוע, תמיד יש טלנובלות ותוכניות ילדים.

"כן, לא חשבתי שאני אעשה טלנובלה ובאמת הגעתי לאודישן הכי סקפטית בעולם. אני חושבת ששחקנים בתחילת דרכם לא צריכים לקחת תפקיד בטלנובלה כעבודה ראשונה. אתה נהיה משהו מאוד גדול באופן מהיר ואז מתפייד באופן מהיר. אמרתי לעצמי שאם אעשה טלנובלה, היא תהיה כתובה לא ייאמן, וזאת לא תהיה העבודה הראשונה".

ו"האלופה" ענתה על הציפיות.

"התסריטים נראו מתוקים, ובאודישן עשיתי את המונולוג של מיטל ותוך כדי קרה לי דבר מוזר, התחלתי לבכות. שתביני שבסינופסיס של הסדרה הדמות של מיטל מתוארת כבחורה מאוד יפה, נסיכת קרח, קרה וכוחנית, וממש עבדתי על משהו מאוד קר וכוחני. אבל למרות זאת יצאתי כולי בוכייה ואז הבנתי שפשוט התאהבתי בדמות, ושאני מתחברת אליה מהכיוון הרגיש ולא הכוחני והקר".

מאיפה בדיוק התחברת אליה?

"אני חושבת שמה שדיבר אליי זאת התמימות שלה - אפילו שזה כתוב קצת מלודרמטי, איך שהיא חיכתה לו והוא לא בא הבנתי איך היא האמינה שייפתחו להם החיים כשהם יאהבו אחד את השני. היום אני פחות כזאת אבל פעם הייתי. קרה לי שניצלו אותי באופן כזה או אחר בגלל שהייתי תמימה, אפילו שהגעתי למצבים קשים עדיין חשבתי שכולם טובים ונחמדים וזה. וזה בעייתי".

אז פשוט הרגשת אליה אמפתיה.

"כן, כי היא עברה ממצב קיצוני אחד לאחר והיא עושה משהו שאני בחיים לא הייתי עושה, וזה למכור את הגוף שלה ולהתחתן עם מישהו מאוד עשיר שמבוגר ממנה ב-20 ומשהו שנה. מהבחינה הזאת היה לי שם אתגר מבחינה משחקית. הרי תמיד אני מקבלת את הילדות החמודות המתוקות ופה זה דמות עם הרבה כוח. היא גם מתפתחת עם הסדרה, מתגלים בה עוד צדדים".

ביום שבו קיבלה צ'רכי תשובה חיובית מהמחזה שרץ בימים אלה, "ברנשים וחתיכות" (עם מיה דגן וצביקה הדר), היא קיבלה טלפון מיוני פארן שהצהיר שעם כל הכבוד לאמנות התיאטרון, הוא לא מוותר עליה ב"האלופה". כך הפכה צ'רכי להברקה ליהוקית שתצטרך להוכיח את עצמה בהמשך, ובעיקר להתאבד על שתי הפקות מקבילות.

בשלב הזה HOT רצו את צ'רכי עד כדי כך שהם הסכימו להגמיש מאוד את לוח הצילומים ולדחות את אלה של צ'רכי בשלושה שבועות. היא מצידה התחייבה שהיא הולכת לקרוע את התחת לפחות עד שיסתיימו צילומי הפרקים הראשונים. "עכשיו, כשזה עולה לאוויר, אני יכולה להתגמש יותר עם הצילומים", היא מעדכנת. "אבל בגלל ש'ברנשים וחתיכות' והצילומים לטלנובלה התחילו ביחד, במשך חודש וחצי קמתי ב-04:45, סיימתי ב-17:30 צילומים והגעתי ב-18:15 לתיאטרון. חזרתי בחצות הביתה, למדתי עד 02:00 טקסטים והלכתי לישון. חודש וחצי ישנתי שעתיים וחצי בלילה".

זה נשמע מתיש.

"הייתי בטוחה שאני הולכת להתאשפז כמה פעמים. הצלחתי להמשיך בזכות זיו בעלי, שקם איתי בבוקר, הכין לי סנדוויץ', עודד אותי. אחר כך זה כבר עניין של אדרנלין, את יודעת. אני באה לבמה, שומעת את התזמורת ואת השעתיים וחצי של ההצגה אני לא מרגישה את העייפות. גם על הסט אני בפול ריכוז, מה שמצריך רצון מאוד גדול, וגם ייאמר לזכותו של שי קפון (הבמאי) שהוא מזרים אנרגיות לכל האולפן. תענוג לעבוד איתו".

אז למה בעצם לקחת על עצמך את שניהם?

"האמנתי שאני אצליח. בדיוק כשיוני התקשר הייתי עם בעלי ואמרתי לו 'אני לא יכולה לוותר על אף אחד מהם. אם הם רק היו יודעים כמה שאני הדמות הזאת, כמה אני מתחברת אליה'. אני יודעת שהבאתי גוון שונה מהדמות הרעה והביצ'ית ששונאים אותה לגמרי. אני יודעת שאני יכולה לרגש".

היה רגע שנשברת? שהתחרטת?

"היה לילה אחד שהרגשתי שנגמרו לי הכוחות ואמרתי לזיו 'אולי זה לא היה נכון', והוא אמר לי 'תבואי הביתה, נעשה לך ארוחת לילה וזה יעבור'. וזה עבר. חוץ מזה אני גם מחזיקה מעצמי סוס עבודה, וזה שלא יהיו לי חיים עכשיו עד יולי יניב את הפירות שלו. זה הזמן לעבוד קשה".

אז איך את מעודדת את עצמך?

"מרגע האקשן האווירה מאוד כיפית, ההכנות מאוד אינטנסיבית וצריך המון סבלנות ואורך רוח כדי לזכור שאנחנו בסך הכל, אבל באמת בסך הכל, שחקנים, וזה מקצוע שהוא פריבילגיה. נכון, זה מקצוע קשה, אבל איזה לא? וכמה אפשר להתלונן או להיות מפונקים במשהו שהוא כל יום מתנה? משלמים לי לעשות מה שאני אוהבת וחלמתי לעשות כל החיים. ואני מנסה נורא לא לשכוח את זה ולהגיד תודה כל יום".

מה הכי קשה?

"להיות כל הזמן בפוקוס ולהיות הכי טובה שאפשר, וגם להיות כל היום עם אנשים בלי הפינה של השקט והלבד, להיות כל הזמן בתקשורת עם אנשים. אני בנאדם שחייב איזה שעה לבד ביום, אפילו כשאני עם בעלי בחופשה אנחנו לוקחים לנו את הזמן הזה לחוד".

את הולכת להיחשף בקנה מידה ולקהל שונה לגמרי מזה של התיאטרון או הקולנוע.

"אני חושבת ש'סוף העולם שמאלה' דווקא עשה משהו, גם הוא בא ממקום מאוד של 'כולם', של העם. אבל כאן אני באמת אהיה כל יום בסלון של אנשים, אני לא מכירה את זה כל כך, אז אני לא יודעת איך אגיב. באופן כללי אני לוקחת את הכל מאוד לא ברצינות. זה סוג של משחק, וצריך גם לזכור שאנחנו בעולם הבידור. לזכור את זה כשקורים דברים, כשאומרים דברים או ממציאים דברים".

לאילו בורות את נזהרת שלא ליפול?

"כל דבר שקשור בחשיפת יתר זה מיותר וקצת מפחיד אותי".

אבל זה בדיוק מה שקורה לך עכשיו.

"אני חושבת שכשזה נעשה במינון הנכון, כלומר לא כל השנה ככה, זה בסדר. יכולתי לקחת עד עכשיו הרבה תפקידים אחרים שהם אחלה, אבל השתדלתי לא לקחת אותם כדי לבוא ממקום שמתאים לי".

ראית כבר קטעים שלך מהסדרה?

"לא. אני מתה מפחד מלראות את עצמי".

גם אחרי "סוף העולם שמאלה"?

"אחרי 'סוף העולם שמאלה' יומיים לא דיברתי. אף אחד לא רגיל לראות את עצמו, ופתאום ראיתי את עצמי כל כך גדול על המסך ולא בגודל טבעי. גם לא כל מה שאתה חושב על עצמך זה מה שאחרים חושבים. הייתי מאוד ביקורתית כלפי עצמי ופיתחתי חרדות, אבל אז באו אליי כל מיני הודים וחיבקו אותי, ואני בכלל לא הודית. על הדברים האלה אני אומרת תודה לאל" .

ומה עם מה שקרה סביב הצילומים לשער?

"אני לא רוצה להתייחס לזה. בואי נשאיר את זה לאנשים שמטפלים בזה".

(או "השורה התחתונה")

אם יש משהו שעולם הבידור מתמחה בו - ואנחנו חלק ממנו, כמו תמיד - הוא מראית עין שהכל פיקס. ברווח הצר שבין הטאלנט לקהל שלו מתרוממים מסננים כמו איפור, הסכמים שבשתיקה, העמדת פנים, ואם יש לך חצ'קון או אטיטיוד, נוריד לך אותם בפוטושופ. לפעמים אנחנו משתפים פעולה עם המשחק, לפעמים לא. לפעמים המציאות נותנת את הקטע שלה ואנחנו רק מכבים שריפות.

השבץ נא הזה שיחק לידיה של צ'רכי בסופו של דבר. שאיפותיה (הלגיטימיות מבחינתה, בכל זאת קרעה את התחת חודש וחצי) לחרוך סוליקו את השער במגזין התממשו. גם שאר החלקים בפאזל הזה השתלבו יפה. הסוכנת של עדי הימלבלוי, זוהר יעקובסון, ששותפה בהחלטה לעזוב את הסט, היא במקרה אותה סוכנת של אחת, לירז צ'רכי. אבל הימלבלוי לא צריכה לדאוג. עם הרזומה שלה כמרעננת הרשמית של "השמינייה" התפקיד ב"האלופה" ונטייה לפתוח פה על קולגות בראיונות, כשהיא כולה בת 20 ודקה, חשיפה לא תהיה הבעיה שלה. גם היא, אגב, בחרה שלא להתייחס לציטוט להתרחשויות על הסט.

השורה התחתונה היא שהסיפור הזה משרת גם את "האלופה", הסדרה שבגללה התכנסנו כאן. צ'רכי והימלבלוי משחקות שם אויבות, ומהעובדה שבזמן שהאחת ממררת בבכי על מרפסת הסטודיו השנייה עושה פוזות מפתות למצלמה, אפשר להסיק שגם בחיים הן לא בדיוק החברות הכי טובות. זה כמובן משרת את יחסי הציבור של HOT, שגם לפני התקרית לא בדיוק הסתירו מאיתנו את מלחמת הדיוות המתהווה. פיקציה? לא יותר מכל בלוף אחר שתעשיית הבידור מוכרת לנו, ואנחנו כמובן נהנים לצרוך.

_________________________

"האלופה", א'-ה', 20:05, 3HOT