עצומת המחאה של הנהגת היישוב

ב-15 בינואר 1946 התייצבו חמישה מנציגי הישוב הציוני בארץ ישראל (שני הרבנים הראשיים, יצחק בן צבי, ישראל רוקח, גולדה מאיר) בפני הנציב העליון, אלן קנינגהם, והגישו לו עצומת מחאה נגד ההגבלות שהטילה ממשלת המנדט הבריטי על עלייתם של יהודים לארץ ישראל. העצומה הוגשה בצורת ספר כתוב בכתב יד בעברית ובאנגלית ועליה חתמו נציגי הוועד הלאומי, הרבנים הראשיים ונציגי הרשויות המקומיות. להלן מספר קטעים מנוסח העצומה:

"אנו נציגי הישוב באים להביע את מחאתנו העמוקה לממשלת ה.מ, כממשלת המנדט, על הפסקת העליה ועל המו"מ שהיא מנהלת עם הערבים בדבר נדבת 6 אלפים סרטיפיקטים לפליטי ישראל.

אנו רואים בהפסקת העליה ובהעברת העניין לידי הערבים התנכרות לשליחות הבינלאומית שנטלה בריטניה על עצמה לעזור לעם היהודי לבנות מחדש את ביתו הלאומי בארץ אבותיו.

אנו מבקשים להודיע שזכותו של העם היהודי לשוב לארצו ולבנותה היא זכות עולם מקודשת בספר הספרים. בעליה רואה הישוב את הערובה היחידה לקיומו של המנדט בא"י".