"החוק לא מחייב הרשות לשלוח דרישות תשלום"

"תזכורת לתשלום חוב עבור אגרת הטלוויזיה לשנת 2006 - תשלום ראשון - שלמו עכשיו". זו הייתה כותרתו של מכתב שקיבל ר' בימים אלו מאגף הגבייה של רשות השידור.

"הריני להזכירכם כי טרם שילמתם את חובכם עבור אגרת הטלוויזיה לשנת 2006 (תשלום ראשון)", ממשיך המכתב, ומייד עובר לנוסח מאיים: "הדחייה עולה לכם ביוקר בתשלום קנס, שגדל בכל חודש ב-10% עד ל-50% ובהצמדה למדד". הסכום שנדרש ר' לשלם היה 222 שקלים, כולל ריבית, שכן התשלום הראשון מבין שניים לשנת 2006 עומד על 185 שקל.

כאזרח שומר חוק, ר' כמעט שילם את הסכום שנדרש, אבל רגע לפני כן נזכר, כי בעצם לא קיבל כל דרישה קודמת לתשלום. ואם כך, מדוע שישלם ריבית – ועוד בשיעור כה גבוה. לפני שהספיק לברר את העניין עם רשות השידור סיפר על כך לחבריו, והפלא ופלא – גם ביניהם היו כאלה שקיבלו הודעה ראשונה לתשלום שכבר כוללת את הקנס, בלא שקיבלו קודם לכן, ובזמן, דרישה לתשלום הסכום המקורי.

כך או אחרת, ר' פנה לאגף הגבייה – באמצעות האינטרנט - בזו הלשון: "קיבלתי מכם דרישה לתשלום של 222 שקלים הכוללים אגרת פיגורים. לא קיבלתי מכם דרישה ראשונית לתשלום, לכן איני מבין מדוע עליי לשלם קנס והצמדה. בנוסף אציין, כי גם חברי לעבודה לא קיבלו דרישה ראשונית לתשלום האגרה - גם הם קיבלו בקשה לתשלום של 222 שקלים. אבקש את תגובתכם".

בו ביום, תוך שעתיים, קיבל תשובה באמצעות הדואר האלקטרוני. וכך כתב לו הפקיד מאגף הגבייה: "תשלם באשראי 185 שקל עד 31.3.06 (תוקן אצלי)", וצירף טופס המפרט היכן ומתי ניתן לשלם סכום זה. כמעט אחרית הימים: תוך שעתיים מוותרת המדינה על כספים שלכאורה מגיעים לה בדין, וזה עוד מצד גוף הידוע באגרסיביות שהוא נוקט כלפי סרבני תשלום או המאחרים לשלם.

דווקא משום נראה, שהמצב הוא בדיוק הפוך. הוויתור המהיר מעיד על כך, שכנראה רשות השידור מודעת לכך שהיו לא מעט אזרחים שאכן לא קיבלו דרישה ראשונה לתשלום, ולעומת זאת קיבלו רק את הדרישה בצירוף הקנס, ולכן היא נענית כה מהר למי שעומד על זכויותיו.

המקרה של ס' רק ממחיש בייתר שאת את העניין. כמו ר', גם הוא קיבל דרישה לשלם את המחצית הראשונה של אגרת הטלוויזיה לשנת 2006 בתוספת קנס פיגורים. גם הוא לא קיבל שום הודעה ראשונה, אך בניגוד לו, הוא כן שילם 222 שקל.

אך לאחר מכן פנה באמצעות הדואר האלקטרוני לאגף הגבייה של רשות השידור. בהתכתבות בינו לבין הפקיד ישנם קטעים על גבול הפארודיה, כולל הפנייה "אחי" בתשובת הפקיד לאזרח, או – כאשר האזרח מציין בפני הפקיד עובדה הסותרת את מה שהפקיד עצמו ציין – נעלב האחרון ותוהה: "למה הוויכוח? נראה לך שאני משקר?"

אבל מעבר למגוחך, ס' מספר כי במקום מגוריו הנוכחי הוא גר כבר שנתיים. בשנה שעברה הגיעה ההודעה על תשלום האגרה כסדרה, ואילו השנה, כאמור, לא הגיעה ההודעה הראשונה, אלא רק ההודעה בצירוף הקנס. עובדה זו כשלעצמה מחדדת את החשש, כי אכן אירעה תקלה בהנפקת הודעות התשלום הראשונות, שאינה מצטמצמת ליישוב מסוים (ר' וס' מתגוררים בערים שונות).

מכל מקום, אחרי שנרגעו הרוחות בקשר לשאלה אם הפקיד משקר או לא, המשיך ס' בבירוריו, ואז הוברר לו כי למרות שלא היה חייב לשלם מעבר ל-185 ש"ח בשלב זה עבור החצי הראשון של האגרה, רשות השידור לא תזכה אותו על ההפרש. למה? ככה. אם כך, אמר ס', אני מוכן כבר כעת לשלם את ההפרש בין 222 לבין 370 ש"ח, סכומה המלא של האגרה ל-2006, על מנת לסיים את העניין. אי-אפשר – נאמר לו – את זה אפשר לשלם רק ביולי. לבסוף נפתר גם העניין הזה. בידיו של ס' כעת שתי קבלות על מלוא הסכום, והוא מקווה שבזאת בא העניין על פתרונו.

שני הסיפורים הללו הסתיימו בטוב, אך מה על אלו שאינם מודעים לכך – וישלמו קנס על לא עוול בכפם? מה מתכוונת רשות השידור לעשות בעניינם?

רשות השידור: אנחנו לא מחוייבים להפיץ דרישות תשלום

אגף הגבייה ברשות השידור מסר בתגובה, כי "חוק רשות השידור מטיל חובה כפולה על אדם שמקבל מקלט טלוויזיה להחזקתו: הראשון - עליו להודיע על כך תוך 30 יום לרשות השידור. השני - עליו לשלם את האגרה השנתית החל מהמועד בו הגיע המקלט להחזקתו. מאותו רגע ואילך, קובע החוק, על המחזיק לשלם את האגרה מדי שנה.

"רשות השידור מפיצה בראשית כל שנת מס למעלה ממיליון דרישות לתשלום האגרה. בחודש יולי, מועד התשלום השני, שוב מופצות מאות אלפי דרישות. הפצת דרישות התשלום לציבור היא בגדר שירות שמבצעת הרשות למען משלמי האגרה. עם זאת, אין החוק מחייב את הרשות להפיץ דרישות תשלום ואין באי קבלת ההודעה כל עילה חוקית לאי-תשלום האגרה.

"אדם נדרש לבצע את התשלום מכח החזקתו במקלט, כשם שאדם נדרש לשלם מס הכנסה מעצם עובדת היותו בעל הכנסות. הדרישות לתשלום אגרה, בדומה לדרישה לתשלום מס הכנסה, היא חובה המוטלת על המחזיק ועליו לפעול באופן אקטיבי למימוש חובה זו וטיעון של אי קבלת דרישת תשלום אינו מהווה הגנה בפני החוק. שני הסיפורים במאמר עוסקים באזרחים שלא פעלו על פי החוק ולכן נדרשו לתשלום המוגדל.

"צר לי על התייחסותך הצינית לעובדה שעובד האגף הוכיח התחשבות בלקוחות. הקנסות נקבעים על פי חוק ואין בוויתור כל הכרה בזכותם של האזרחים להימנע מתשלום בנימוק של אי קבלת דרישת תשלום".

יעל אונגר מגיבה: טענת רשות השידור, כי הפצת דרישת תשלום אגרת הטלוויזיה היא "בגדר שירות למען משלמי האגרה" היא מופרכת, ואף סותרת סדרי מינהל תקין – הן בתחום השקיפות הנדרשת מגוף ציבורי הממלא את תפקידו על פי דין, והן בכל האמור במתן האפשרות הסבירה לאזרח לבצע את המוטל עליו על פי חוק. שכן, אפילו יודע האזרח מה הסכומים שעליו לשלם, איך בדיוק יעשה זאת – אם לא יישלח אליו טופס הדרישה ובו מקום לציון הסכום וחתימת בית הדואר או הבנק לאחר התשלום? וכן, איך, ועל איזה טופס בדיוק – אם ברצונו לעשות כן – ייתן הוראת קבע לטובת רשות השידור?

אשר להשוואה למס הכנסה, אין לה שום יסוד: מס הכנסה בהחלט מודיע לנישומים כמה עליהם לשלם.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות