כשר לאוכלי קטנוניות

אבל השיטה הזאת לא יעילה נגד דוסים. הם מכירים את הפזילה הזאת והבדיקה תוך כדי. הם תמיד יעלו עליך. לכאורה, לא אמורה להיות שום בעיה לאכול במטבח של מי ששומר כשרות - עד לאותו שבוע אחד בשנה. עבדכם הנאמן נשוי לאישה הנמנית על עדה שונה. אצל הוריה נהגו לאכול בחג הפסח, לא עליכם, אורז, פולים, שמן קנולה ועוד כל מיני קטניות, רחמנא ליצלן. מה יעשה החתן האשכנזי אצל משפחת אישתו? האם ינסה את השיטה של לסובב את חבילת העוגיות, עד שיראה שכתוב עליה "גם ללא אוכלי קטניות"?

לצערי הרב, החותנים שלי מכירים את השיטה. בסך הכל, למעט שבוע אחד, אנחנו נמנים על אותו המגזר. לא נעים לבדוק בביתם את כשרות האוכל שהם מכניסים. לבקש מהם לשנות את אורחות חייהם, ולהימנע מלקנות מוצרים מסוימים, שהם רגילים לקנות, רק מפני שהואלתי להצטרף למשפחה, כלל לא עולה על דעתי. ומה אומרים לילדים? "אצל הסבתא הזאת אל תאכל את הבמבה, אצל השנייה זה מותר"? ואולי: "לאמא מותר לאכול אורז אצל ההורים שלה, אבל לכם זה אסור"? לעצמי אני יכול לשקר, להגיד שזה הגיוני. אבל לילדים? ומה עונים לשאלה: "אז אצל סבא וסבתא השניים לא אוכלים כשר?"

חג הפסח, לימדונו רבותינו, הוא חג הגאולה. אם כך, מדוע מכל השנה, זהו השבוע שבו אני חש הכי גלותי? מדוע דווקא בחג הזה הופכת התפוצה ממנה חזרו הוריי וזו שממנה שבו סבהּ וסבתהּ של אישתי לרלוונטיים? מדוע יהודי שומר מצוות אחד לא יכול לאכול אצל אחר? מכל עבר אנו שומעים אמירות כמו "לרבנים אין מספיק אומץ". האמת היא שמרבנים חרדים אינני מצפה; הרי הבעיה לא קיימת שם כמעט. הבעיה קיימת מאימתי שאשכנזים וספרדים החלו להינשא זה בזה, ואי לכך נמצאו הרבנים החרדים פטורים מלפתור את הבעיה הזו. אבל היכן הרבנים הציונים?

המהפכה תבוא מהעם

אז הנה העניין, פשוט וברור. אני מבין את זה שאתם, רבנים יקרים, לא מתירים את הקטניות. איזה רב צריך כאלה צרות? הרי הראשון שיתיר יזכה לכינוי "רפורמי" או "ד"ל". אני באמת מבין אתכם, אבל לא אמשיך באיסורים שאתם נמנעים מלהתיר. התורה אסרה חמץ בפסח. איסור קטניות, טעמו (האמת היא שאין מי שבאמת יודע את טעם האיסור) הוא גזירה מחשש לכך שהתערבבו בקטניות חמץ. בזמן הזה, כשהאריזה נעשית באמצעים מודרניים יותר, וכשהכל עובר ברירה, אם הרב עובדיה יוסף לא חושש שבשק האורז עברה גם חיטה - אז גם אני לא חושש. אני מבין את זה שאין לכם הכוח להתיר את המנהג שפשה בעם, או לפחות בחלק הזה של העם. אני מבין, ולכן אעזור לכם. את המהפכה, הכל-כך דרושה הזו, לא אתם, הרבנים, תביאו. המהפכה הזו תבוא מלמטה, מהעם.

אנחנו נתחיל לאכול קטניות בפסח. זה יתפשט אצלנו, כי לא תהיה ברירה. כי המציאות של חתנים אשכנזים וכלות ספרדיות

חזקה מגזירות ומנהגים. כי בין לחגוג את חג החירות, או בין לציין בגאון את הגלות - אני בוחר בדרך החיים, בדרך הגאולה. ובעוד עשר-עשרים שנה, ואולי בעוד דור או שניים, כשכבר לא יזכרו מי עלה מאיפה, גם אתם הרבנים תיישרו קו. אתם תיישרו קו, כי זו תהיה "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה" או גזירה שהציבור פשוט לא קיבל. אתם תיישרו קו, כי אחרת תפסיקו להיות רלוונטיים.

אני מניח שאבי ז"ל מביט עליי כעת מלמעלה ומשתומם. אני חושש שאמי תקרא את המאמר ותחוש אולי שאין לי מספיק כבוד למסורת המשפחתית, או גאווה. אבא ואמא יקרים שלי, את הצעד הזה אינני עושה מתוך התנתקות מהבית שגדלתי בו, אף לא מתוך זלזול או מרידה במורשת. את הבחירה אני עושה מתוך כבוד גדול ואהבה עצומה לבית שגדלתי בו ולהורים שגידלו אותי. כשעליתם לארץ החלטתם אתם לעזוב את הגלותיות. החלטתם שמקומו של היהודי הוא בארץ ישראל. משהו שהוא הרבה יותר חזק מהגולה הביא אתכם, ניתק אתכם משם, ובבחירתי זו - בחירה באחדות ישראל, בגידול ילדים על אמיתות של עם ישראל, ולא של עדה אחת ספציפית - אני רק משלים את דרככם.

דובי הראל (29), איש היי-טק, מתגורר ביישוב יד-בנימין שבשפלה