מה לשמוע באביב?

1. שלמה בר והברירה הטבעית - עננים נמוכים

למחלקי פרס ישראל בשנים הקרובות, הנה לכם מועמד מוצלח. כבר עשרות שנים ששלמה בר מביא לתרבות הישראלית מוזיקה אתנית משובחת, לא מתחנפת אבל קליטה, מורכבת אבל לא מתחכמת, אותנטית ומרגשת. אין משהו חדשני או יוצא דופן באלבום הזה, וטוב שכך, קולו הייחודי של בר, הכבוד למילה הכתובה, העומק הרגשי - כולם עדיין כאן. נקודת החולשה היחידה היא ההפקה השבלונית מעט, אבל זה לא מאוד מפריע. 

• האתר של שלמה בר
  

2. סאבלימינל - בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר

סאבלימינל היה ונשאר מפיק מעולה, כותב בינוני פלוס וראפר בינוני מינוס. אלבומו החדש עמוס כהרגלו, ב-20 שירים, מה שנועד מן הסתם לתת לקונה הפוטנציאלי סיבה לרכוש את המוצר ולא להוריד את השירים ברשת. הבעיה היא שאין לסאבילמינל מספיק חומר איכותי כדי להחזיק אלבום כל כך ארוך. הוא תלוי מאוד באיכות המשת"פים שלו. כשזה עובד, למשל עם סיון ב"המקום המושלם", או ב"טורו" הסקסי, עם אלון דה לוקו ואיציק שמלי, זה היפ-פופ מיינסטרימי סביר בהחלט, אבל ביותר מדי שירים האיחוד עם הזמרים האורחים (דוד ד'אור?) פשוט לא נשמע טוב, כשגם האורחים המכובדים מחו"ל - מירי בן ארי, ג'ו באדן וויקלף ז'אן - לא ממש עוזרים לאלבום להמריא. בשורה התחתונה: יש פה כמה קטעים לא רעים, אבל הגיע הזמן שסאב ישתכלל ויתחדש. השטיק שלו מתחיל למצות את עצמו.

• האתר של סאבלימינל
  

3. חווה אלברשטיין - לעמעלע

לפני כשנה הוציאה אלברשטיין את "קוקוס", אלבום עברי בינוני עד מביך, שגרם לי לתהות בשביל מה היא בכלל צריכה את זה. האלבום החדש שלה, כולו ביידיש, רק מחזק את התחושה הזו. זה אלבום נפלא, כמעט מושלם, מרגש ומלבב. אלברשטיין נשמעת במיטבה בליווי הגיטרה העדין, כשקולה מתחבר לניגונים העתיקים וממלא אותם ברגש. לאוהבי היידיש - זה אלבום חובה, אבל גם מי שאינו דובר את השפה, יפיק ממנו הנאה רבה.

4. נורית גלרון - מה שהשמיים נותנים

זה לא האלבום שיהפוך את גלרון שוב לכוכבת על ושינפיק שלל להיטי ענק, אבל זה אלבום מכובד, לטוב ולרע, שמציב את גלרון במקום טוב בנקודת הזמן הנוכחית בקריירה שלה. גלריית כותבי השירים באלבום מרשימה: רונה קינן ושילה פרבר כנציגות הדור הצעיר, יוסי פרץ ודודי לוי מדור הביניים, והוותיקים קלפטר, אולארצ'יק, אשדות, וירצברג ואלאל. לא הצלחתי לסמן פה אף שיר נפלא ממש - אבל גם לא נפילות. גלרון היא מגישת שירים מיומנת ומרשימה, אבל ההפקה של יזהר אשדות, כרגיל, נקייה ושמרנית מדי, כך שהתוצאה לא ממש מאתגרת. זה יפה, אבל לא מפיל. 

5. דין דין אביב - סודותיי

הרבה ציפיות היו מאלבום הבכורה של דין דין אביב, שחתומה כסולנית על כמה מהלהיטים הכי גדולים של המוזיקה העברית בשנים האחרונות, אם ב"גאיה" ואם בשת"פ עם עידן רייכל. התוצאה מאכזבת במקצת. זה לא אלבום גרוע, אבל אין בו מספיק קסם - וקולה הייחודי של אביב הולך לאיבוד בין השירים הסטנדרטיים ברובם, שמלטפים את האוזן בעדינות מוגזמת. האלבום המשותף שהוציאה עם אמה עליזה לפני שנים אחדות, שכלל עיבודים מעולים לשירים עממיים, מעורר בי את החשד שעדיף לאביב לוותר על הניסיונות לעשות את זה סולו - ולהמשיך בשיתופי הפעולה עם אחרים, זה פשוט עובד בשבילה הרבה יותר טוב. כמו למשל בשיר היחיד באלבום שבולט לטובה - "חולמת" עם מוש בן ארי.

6. רונית שחר - להתחיל להמשיך

לא מעט שירים יפים יש באלבום החדש של רונית שחר, אבל חסרה לה אמירה ייחודית של ממש כדי לבלוט. הדגש על שירים שקטים ורגועים לא מיטיב עימה, והופך את האלבום לחד-גוני. זה לא אומר שהיא איבדה מהכשרון שלה, ושהיא לא מצליחה לרגש לפרקים, ועדיין, בתום האלבום נותרת תחושה קלה שהיא מסוגלת ליותר.

7. יום יום - דנה ברגר

מצד אחד, האלבום החדש של ברגר הרבה פחות גרוע מהקודם שלה. מצד שני, זה עדיין לא אלבום טוב באמת. ברגר עדיין תקועה במגרש הביתי שלה, וזה פשוט משעמם. הטקסטים, הלחנים, הפיתולים בשירה - הכל מוכר וצפוי. לואי להב שעל ההפקה מנע הפעם זוועות של ממש, בעיקר בזכות גישה קצת יותר צנועה, אבל ברגר מוכרחה להתחיל לסגל לעצמה קצת קלילות, אירוניה ושמחת חיים - את קשיי האהבה, הזוגיות, האמהות וכו' - אנחנו כבר מכירים מספיק טוב.

8. ימים של אהבה - מאיה בוסקילה

באלבום הראשון שלה עוד היו 2-3 שירים שהצדיקו את התקווה שמדובר בזמרת של ממש, ולא בבועת רכילות-סלב בלבד. אז לבוסקילה יש עדיין קול לא רע, אבל השירים באלבום הזה פשוט לא טובים מספיק. הנטייה שלה לז'אנר הצרחנות כבר מיצתה את עצמה לגמרי - מה עוד שמירי מסיקה ואחרות כבר רכבו עליו - והתוצאה היא אלבום מיותר מהבחינה המוזיקלית.  

9. לו באת - נשים שרות שם טוב לוי

המופע משובב הנפש הזה נערך ב-2003 ועכשיו יוצא בדיסק.  קורין אלאל, יהודית רביץ, לאה שבת ודקלה חברו ללוי - בקלאסיקות כמו "הנסיך הקטן", "דור אחד", "פסק זמן" ועוד. הגרסאות החיות בהחלט מוצלחות - גם אם איכות ההקלטה לא תמיד מושלמת.

10. גלעד - המכנה המשותף

לאלבומים של שוטי הנבואה לא הצלחתי אף פעם להתחבר, אבל דווקא הסולו של גלעד דיבר אלי. משהו בו פשוט יפה. גלעד לא זמר גדול, בכלל לא, אבל הוא לא חורג מהפרופורציות שלו. הלחנים בהחלט מוצלחים - ועל האלבום שוררת תחושת נעימות וחמימות תמימה ומקסימה.