יומן מסע: ראשון י"ח בניסן

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שמות פרק י"ג, פסוק ח')

בבוקרו של היום ה-33 למסע נאספנו בכניסה לאלון הגליל. שמחנו לפגוש את הצועדים הוותיקים (מפעם לפעם גדלה קבוצת ה"מתמכרים" למסע בשביל), וכמובן את אנשי חבורת "כל השביל" מהם נפרדנו לפני ליל הסדר. למרבה ההפתעה, הגשם שירד לא הרתיע יותר מ-300 איש שהגיעו כדי לצעוד איתנו.

הצטרפו אלינו קבוצת חברים גדולה מקיבוץ לביא, מטירת צבי ומבארות יצחק, קבוצה של תלמידי בית המדרש "קולות" מעמק יזרעאל ונצרת, חברינו מהמדרשה באורנים ואנשים מכל רחבי הארץ, מקהלים שונים ומגוונים. היו משפחות שצעדו לזכר יקיריהן שנספו באסון המסוקים, משפחת בללטי ממגדל העמק שאיבדה את בנה רפי, ומשפחת שוחט מטבעון ששכלה את בנה רועי. התלוו אלינו גם ראש אכ"א האלוף אלעזר שטרן והאלוף במיל' דורון אלמוג, שהגיעו עם משפחותיהם.

לאחר טקס הבוקר שנערך ברוב עם - ובעיקר ברוב גשם ומטריות - יצאנו בשלוש קבוצות לצומת המוביל. בדרך חיכה לנו נחל יפתחאל, שרק הבוקר נזכר שהוא נחל זורם, אותו נאלצנו לחצות. רטובים ומבוצבצים המשכנו בגשם עד אתר ההנצחה לחללי צה"ל הבדואים. איברהים, מנהל האתר המרשים, ויו"ר "יד לבנים" הבדואי זיאד סעיד, קיבלו את פנינו. ליד קיר הדמעות במקום סיפר לנו סעיד את תולדות הקמת האתר והרחיב על תרומת הלוחמים הבדואים לביטחון ישראל.

כיוון שהגשם פסק בשלב הזה, ניצלנו את ההפוגה וערכנו באתר את סדנת הלימוד היומית, שנשאה את הכותרת "והגדת לבנך - הנחלת התרבות מדור לדור". בכל רחבי המקום התגודדו קבוצות רבות ומעורבות כשהן דנות בלהט בטקסטים של דוד שמעוני וברל כצנלסון, וכמובן בפסוק "והגדת לבנך". את הילדים הרבים שהצטרפו היום העסיקו, בחן רב ובהצלחה מרובה, חניכי המכינה הקדם צבאית על-שם רבין.

כרגיל, הסדנה נקטעה בעוד הדיונים בעיצומם, שכן אצה לנו הדרך לצאת לכיוון ציפורי. וכך הלכנו ביער ציפורי, בנוף ירוק, פורח ורטוב, עברנו במצפה ריש לקיש, ועצרנו למנוחה קצרה ליד קבר רבי יהודה נשיאה (נכדו של רבי יהודה הנשיא). סיר תה מהביל, שהתקינו עמית ודוד, חיכה לנו שם.

אחרי המנוחה הקצרה נכנסנו דרך השער הישן לגן הלאומי בציפורי. ליד בית הכנסת העתיק פגשנו את הארכיאולוגית אתי קוריאט-אהרון, בת ציפורי המתגוררת גם היום במושב. קוריאט-אהרון, הלוקחת חלק בחפירות במקום, גוללה בפנינו את סיפורה של ציפורי מימי המשנה ועד ימינו, בתוספת הסיפור האישי המרתק שלה. במשך היא ליוותה אותנו עת סיירנו בתוך בית הכנסת העתיק שבמקום, על רצפת הפסיפס הנדירה שלו.

נפרדנו, שוב בגשם שוטף, מכל הצועדים שהוכיחו שגשם בארץ ישראל הוא תמיד גשם ברכה.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"