יומן מסע: חמישי כ"ט בניסן

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת-מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל" (מתוך התפילה לשלום המדינה)

נפגשנו בבוקר ליד בית הכנסת במרכז מושב דישון. עם 220 ההולכים ביום הלפני-אחרון למסע נמנו תלמידי כפר הנוער נירים שעשו את לילה עם חברי קבוצת "כל השביל"; תלמידי האולפן לעברית מקיבוץ רמת יוחנן, שזימנו לנו מפגש מרתק עם אנשים מכל קצוות תבל ממש - סרביה, יפן וכמובן ארצות הברית; קבוצת תלמידי תיכון יוצאי אתיופיה המתחנכים בכפר הנוער ימין אורד, שהמנהל שלהם, חיים פרי, כבר פגש אותנו בשביל בעת שהלכנו באזור הכרמל.

היו גם האלופים במיל' גבי אשכנזי ודורון אלמוג, שהגיע מלווה בדידי אשתו ובקבוצה של 15 בוגרים מהוסטל "אקי"ם". ההוסטל, הממוקם בדימונה, נקרא "יד ערן" על-שם ערן אברוצקי, אחיו של אלמוג שנפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. דיירי ההוסטל מתנדבים במחנה צאלים של צה"ל, הוא סיפר לנו, ומבצעים במקום עבודות נחוצות, צובעים, מארגנים כביסה ועוד. התרגשנו במיוחד לשמוע שהקבוצה קמה בשעה 2:30 בלילה ונסעה מדימונה עד לכאן, לגליל העליון. במהלך המסלול חבריה הניפו את דגל המדינה ואת תמונתו של ערן. הם התרגשו מאוד, ואנחנו שמחנו כל-כך על הצטרפותם.

וכך ירדנו ממושב דישון לכיוון נחל דישון כדי לחבור לשביל אותו עזבנו אתמול. החבר'ה מההוסטל בדימונה הלכו איתנו עד גשר עלמה ושם נפרדנו מהם. המשכנו לאורך הנחל עד לשדרת עצים מקסימה ומצלה, שם עצרנו לארוחת בוקר ולסדנה. כותרת השיעור, "מדינת ישראל ומשמעותה", העידה על נושא משמעותי מאוד, ואילו בדף הלימוד הופיע קטע מתוך מגילת העצמאות וכן התפילה לשלום המדינה.

היה מעניין מאוד לראות שכל-אחת מהחברותות לקחה את הדיון למקום אחר. באחת מהן החלו לשיר את אבינו שבשמים, אחרת עסקה ביחסי ישראלים וערבים - וחברי השלישית דיברו על הזהות היהודית. כולנו ניסינו לברר מה עושה אותנו יהודים-ישראלים שקשורים למקום הזה? השיחה הייתה מרתקת והכל לקחו בה חלק. כל-אחד סיפר על העלייה שלו לארץ וניסה למצוא הסבר לשאלה מה קושר אותו לכאן ולמה הוא לא מתגעגע למקום ממנו בא. 

הדרך אצה לנו כשהמשכנו לעלייה התלולה בואכה פסגת הר יחמור. מתנשמים ונושפים הגענו למעלה, ואחרי מנוחה קצרה התחלנו לרדת לבקעת יחמור. לאחר הירידה חיכתה לנו עוד עלייה, הפעם בדרך כורכר לבנה ומבהיקה שהעצימה את קרינת השמש וחומהּ המתגבר, והובילה אותנו לכיוון קרן נפתלי. כשהגענו לראשה, צפינו על הנוף המדהים סביב סביב.

ולפתע, מי מגיע? מימי עתידיה שבא מעין יהב שבערבה. מימי הוא אביה של מיכל, שכבר הלכה איתנו. כשצעדנו בערבה הם הפתיעו אותנו עם מלונים, ואילו עתה הוא מגיש לנו בטיחים. אי אפשר לתאר במילים את תחושת הכיף, אבל אפשר לספר איך כולם יחד חיסלו את האבטיחים בהנאה מרובה. אחרי שגמרנו להתענג עליהם, גבי אשכנזי סקר בפנינו את אזור גבול הצפון, והמצב באזור מאז מלחמת ששת הימים ועד ימינו.

תוך שאנו נעזרים ברכבים שהוקפצו, מיהרנו לפגישה שסיכמה את יום ההליכה. הגענו לנבִּי יוּשַע ושם נפגשנו עם רחל רבין-יעקב, אחותו של יצחק רבין ז"ל וחברת קיבוץ מנרה מזה 60 שנה. היא סיפרה לנו על ההתיישבות בהרי נפתלי, את סיפור ההתיישבות במנרה ואת סיפורה המרתק שלה. וכך הסתיים היום, כשאנו מצפים למחר, הוא יומו האחרון של המסע.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"