יומן מסע: רביעי כ"ח בניסן

"וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל ה' אֹמֵר: אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ? וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישעיהו פרק ו', פסוק ח')

שמיים חפים מענן קידמו את פנינו בבוקר היום ה-40 למסע, עת נפגשנו ליד בית הספר שדה הר מירון. השינוי במזג האוויר לעומת היומיים הקודמים היה דרמטי, השמש זרחה ומראשית הבוקר הבנו שהיום לא ירד גשם. שרידי הזיכרונות הרטובים מיום האתמול זכו להדהוד רגשני בשיחות, אבל השמים התכולים והצמחייה המנצנצת רטובה באור השמש, הרחיקו מהר מאוד את החוויות השיטפוניות. הן פינו מקום בלב כולנו ליום חדש, מלא אור ושירת עשבים.

שיחה עם חברי קבוצת "כל השביל" גילתה לנו שסדנת הלימוד היומית אמנם בוטלה אתמול, אך לאחר שאלה התייבשו, החליפו את בגדיהם והתמקמו בבית הילדים בסאסא בו הם עשו את הלילה, הם התפנו לקיים את השיעור. הולכים אחרים, כך למדנו, ניצלו את סיומו המוקדם והבלתי צפוי של היום ולקחו חלק בעצרת לציון יום השואה שנערכה בקיבוץ לוחמי הגטאות.

למודי ניסיון, רבים מ-180 ההולכים הגיעו מצוידים בנעליים ובבגדים להחלפה. לרווחתנו, לא היה בהם צורך היום. באו למעלה מ-20 איש מקיבוץ בארות יצחק ועוד כמספר הזה מקיבוץ שדה אליהו; היתה קבוצה קטנה ממושב שדה יעקב; בודדים וחלקי משפחות מקרית אתא, מהקריות, מנהריה, מירושלים, מתת וכפר יהושע - ממש מכל הארץ; הצטרפה קבוצה של תיכוניסטים מכפר הנוער נירים בבוסתן הגליל, הלומדים במסלול מיוחד השם דגש על הליכה בשבילי הארץ. הם הגיעו אלינו ביוזמת רותי מורתם, שהלכה איתנו פעמיים ואז החליטה להביא את תלמידיה.

יצאנו לדרך ומייד מצאנו את עצמנו הולכים בעומק נחל צבעון היפהפה, בשביל מבוצבץ ומוצל. זרימה קלה של מים בנחל, עצים ופריחה, סלעי אבן בצורות שונות ומשחקי אור וצל שזרקה השמש בינות הענפים - גן עדן אמיתי. מדי פעם חצינו את הנחל מצד אחד למשנהו, תוך שאנו מדלגים מעל שלוליות מים שנקוו במקומות הנמוכים. ליוו אותנו כל הדרך עצי אלון (מדריכת היום שיר לאופר הסבירה שיש חמישה סוגי אלון בארץ), וכן עצי אֵלה ועוזרר שפרחו בשלל פרחיהם הלבנים.

לאחר פרק הליכה נוסף עצרנו לסדנה היומית שנשאה את הכותרת "שליחות, שותפות ושמחה". קראנו את שירה של חנה סנש "קול קרא, והלכתי" וקטעים מהיומן שלה, והתעמקנו בנכונותו של אברהם אבינו לשליחות כשקרא "הנני שְלָחֵנִי". בחברותות תהינו מהן שליחות ושותפות, האם יש תחושה של שותפות, האם שליחות ושמחה מנוגדות או מתחברות זו לזו, ומהי משמעות השליחות בחיי היומיום הפרטיים והלאומיים.

שוב נוצלה הסדנה להמשך הקשר, העמקתו והשיח בין איש לחברו, המוכר והבלתי מוכר. שוב אפשר יפי היום לקיים את הדיונים בצל העצים או בשמש הנעימה והמחממת בעדנה. אבל השעון מצלצל, צריך לקום ולהמשיך ללכת, והדי השיח והדיון נלקחו איתנו להמשך הדרך.

וכך חצינו את הכביש, נפרדנו מנחל צבעון ונכנסנו לנחל דישון בו נחשפנו לנוף נפלא, הררי וירוק. היה עלינו רק להרים את הראש שהשתקע בחלוקי הנחל החלקלקים עליהם צעדנו, ולשאת את העיניים אל ההרים הנישאים, אל הצוקים שבפסגותיהם ואל הצמחייה הרעננה. פגשנו "מכרים" אליהם התוודענו לפני ארבע שנים ועתה הם בסוף פריחתם - הלא הם פרחי האירוס ההדור - ולמדנו שככל שהם צפוניים יותר, כך צבעם בהיר יותר. פגשנו גם את שיח האחירותם שפריחתו צהובה, פרחי סייפן, דם המכבים, פרגים, פעמוניות ועוד.

עברנו מעברי מים טבעיים רבים תוך ניסיון להישאר יבשים. מי שרצה יכול היה להיעזר באוריה ורפאל הצעירים מבארות יצחק, שהלכו רטובים ומתענגים במים והושיטו יד כדי לסייע לכל מי שהרגיש עצמו 'קשישא' והתקשה לשמור על שיווי משקל. בנוסף להסברים המחכימים של מדריכת היום שיר, נהנינו גם מתיאור נופי סיני המשגעים בשיריו של ההולך הקבוע יובל נופר - שהקריא לנו את יצירותיו.

זנחנו את הנחל וטיפסנו בדרך העולה אל מושב דישון. ככל שעלינו כך נגלה עוד ועוד מהנוף המהמם ממנו אנו נפרדים בסיום היום. השקפנו על ההרים הנישאים, הסלעים העצומים שבפסגותיהם ועל זרימת הנחל שמתחתינו לכיוון אגמון החולה, והעין לא שבעה.

למדנו ששלונסקי עוסק בחיבור בין געגועי החלוצים לבית אבא ולמסורת הדתית, ובין תחושת השליחות שלהם אותה הוא מפענח ומגדיר כעבודת קודש. "אנחנו ראויים לשבת ראשונה במשתה שַבַּתְּךָ הגדולה", ציטוט שקרא לנו הייטנר, הוא בעצם מיצוי השיר שרואה בחלוצים את הכהנים החדשים, אולי את הדתיים החדשים.

• רוצים להיפגש? אתם מוזמנים לפורום "נפגשים בשביל ישראל"