דילמה: האם לדבר עם הילדים על יום השואה?

"שוב, גם כאן ההסבר צריך להיות קצר, ענייני ומותאם להבנה ולעניין של ילדים בגיל הרך. ההורים יכולים לומר להם מראש שהיום תהיה צפירה, שצפירה זה 'טוווו' ארוך. יש גננות שרוצות שהילדים יעמדו בצפירה, אחרות מנחות את הילדים לשבת יחד, בשקט, על השטיח, וגם זה בסדר בעיניי.

"מסבירים לו ועונים על השאלות באופן מדוד ושקול, ללא הוספת פרטים על עינויים, מצוקות איומות או פרידות קורעות לב ומפחידות. הייתי מספרת מעט על החלק של המלחמה, שאליו הוא כבר נחשף, ומוסיפה שהילדים שהיו בגטו ניסו לברוח, חלקם התחבאו וניצלו. הייתי משתמשת בתיאורים כלליים".

לא לספר על מצוקות ופרידות קורעות לב. ילדים באושוויץ 

"חשוב לשאול אותו מה הוא שמע או מה גרם לו לפחד, ואז להתמודד עם הסיפור

עצמו. יש להרגיע את הילד ולומר לו שבארץ שלנו בטוח, שיש לנו צבא שלנו ושכאן לא רודפים אחרינו. כדאי להגיב עניינית על מה שמציק או מפחיד, לא להעמיס עליו הסברים ולשדר מסרים מרגיעים".

"מאחר שאינני חושבת שיש צורך לעסוק בנושא עם קבוצת הגיל הצעירה, אפשר לשאול את הגננת מה היא מתכוונת לומר לילדים ביום הזה, ואחר כך לבדוק מול הילד הפרטי - לפי המסרים שהוא משדר - האם יש צורך במתן הסבר נוסף או במילות הרגעה נוספות".