תפודים ותמרים
הפירה של וינס ותמר יותר טוב מסקס. אוקיי, אז לפחות יותר טוב מהסקס שלנו
ראשונות
מוח עגל / 47 שקל: האמת היא, שאנחנו לא מספיק אמיצות לאכול חלקים שלא מתביישים במוצא שלהם. אז כמו שלא נצא עם בחור שקורא לאמא שלו מאמאליגה, ככה אין לנו שום כוונה לבדוק עם הלשון את המוח של העגל.
סלומי מיסטו - מבחר נקניקים / 45 שקל: למרות שבמקום מבחר נקניקים קיבלנו רק שניים, לא הרגשנו צורך לקטר. אכלנו חזה אווז עם רמז של קינמון ופרושוטו ביתי, שהיו מצוינים והלכו מעולה עם שלוש מנות קטנות של לחם וחמאה. אגב, את הנקניקים עושים ממש פה במסעדה, ואנחנו די סגורות על זה שאף חתול לא נפגע תוך כדי.
נוצ'ה / 40 שקל: בעיקרון, נוצ'ה זה הבשר שמעל הברך, ואתן לא צריכות לספר לנו איך זה נשמע. ככה זה, באיטלקית הכל נשמע יותר טוב - אולי חוץ מ"לכי לכי יא מכוערת". הטעם בכל מקרה לא הולך לאיבוד בתרגום: הבשר שהגיע עם חומץ בלסמי ורוקט הרגיש כמו רוסטביף שהתחתן חתונה אזרחית עם קרפצ'יו, והציע שילוב מרנין של טעמים.
בודינו פרמזן / 45 שקל: הסופלה המעולה הזה, במרקם של פנה קוטה ובטעם גבינתי מופלא, הגיע עם תוספת של פטריות מטוגנות והזכיר לנו את מה שידענו מזמן: לא משנה כמה את מתמוגגת מבפנים, אם את נראית סובלת מבחוץ - אף אחד לא יבקש ממך ביס.
רביולי טרטופו / 45 שקל: הגיע הזמן לסגור פינות: כמהין (כאילו, טרטופו) הוא טעם נרכש, כמו עוד משהו שמתחיל ב-כ' ויש לו ריח דומיננטי - וכן, אנחנו מתכוונות לכרשה. לכמהין יש טעם מוזר וחמצמץ, קשה להשיג אותו, אבל כשמתמכרים אליו פשוט אי אפשר להפסיק.
אלי אוליו / 42 שקל: עם כל הכבוד, פסטה ברוטב של שמן זית, שום ועוד איזה משהו קטן זאת מנה שאנחנו מוכנות לאכול רק אם נתקענו בבסיס רחוק מהבית, ביום כיפור, ואנחנו שנה לפני הטיול הגדול שאחרי הצבא.
עיקריות
פפרדלה פונגי / 56 שקל: פסטה פטריות ושמנת היא סטייה שאנחנו סוחבות עוד מהילדות. נכון שמאז החלפנו את השמפיניון המשומר בגירסאות טריות ומתוחכמות, אבל הקונפסט שרד. למרבה הצער, בפסטה הרחבה שקיבלנו היו פחות חמאה ושמנת ויותר בצל מטוגן, פטריות וארומה בשרית. הזכר שבחבורה התנפל; הנקבה בחנה את ציפורניה והירהרה איזה כיף זה בלי פטרייה.
לחי עגל / 86 שקל: לחי של עגל בטח מגיעה מעגל שכל הדודות היו צובטות לו בלחיים, עד שיום אחד הוא הלך לקצב ואמר לו - יאללה, תחתוך. ההקרבה היתה שווה את זה, כי מנות כאלה שנמסות בפה משמחות אותנו: הן לא דורשות סכין, ואם לא היו אנשים לידינו, היינו שותות אותה עם קש. הבשר היה קצת שמנמן (ציפינו) וקצת מלוח מדי (הופתענו), ונולד לרצות את כל מי שאוהב בשר טוב או סתם מתעצל ללעוס.
מוסר מלנזנה / 74 שקל: המוסר היה טעים, אבל היה קצר בתקשורת בינו לבין סלט החצילים שכיסה אותו. בכל מקרה, לאכול דג במסעדה שעושה את הבשר שלה בעצמה זה כמו לצאת לפאב של לסביות: הכי טוב שיכול לצאת מזה זה סיפור מצחיק לחבר'ה, הכי גרוע זה ריח של דג.
תוספות
פירה / 12 שקל: שקלים ספורים יקנו לכן שתי דקות בגן עדן: קערה לא קטנה של פירה מדהים, שנכנס מיד לחמישייה הפותחת. לא חמישיית הפירה המוצלח ביותר, ברור, אלא חמשת הדברים שעדיפים על סקס.
קינוחים
סופלה שוקולד / 36 שקל: אחרי שהכרזנו חרם על הפסיפלורה, אנחנו רוצות להוסיף גם את הסופלה לרשימת הדברים שמיצו את עצמם - קצת אחרי מלצרים שמתיישבים איתך בשולחן, בנות שמוותרות על הלחם, וחמאה בכלים קטנטנים.
אי צף אמרטו / 32 שקל: מקורות יודעי דבר סיפרו לנו שמדובר במרנג רך שמשתכשך בליקר שקדים ומקווה שאף אחד לא מציץ לו. אז עצמנו עיניים והמשכנו הלאה.
טארט תפוחים / 30 שקל: טארט טאטן אישי עם פחות מדי בצק ותפוחים מתוקים בשיגעון. כן, יכול להיות דבר כזה.
שירות
מקצועי ולא מתחנף. המלצרים נחמדים אבל לא חושבים שהם חברים שלך, ויודעים להסביר בדיוק ממה מורכבת כל מנה ומנה. מיד אחרי שהזמנו הגישו לנו לחם טרי ומתפצח עם חמאה איכותית וקצת אנטיפסטי.
סיכום
ארוחה בווינס ותמר היא פיצוי הולם למי שהחברים הקמצנים שלה חזרו מאיטליה והביאו לה רק משקולת ניירות של מגדל פיזה, במקום משולש פרמזן משובח. וכמה נקניקים. ואיזה איטלקי נחמד. הגברים יתענגו על בשרים איכותיים, הבנות ינשנשו פסטות מעודנות, ובכל מקרה הצלחות יחזרו למטבח ריקות ומלוקקות.
המקום של וינס ותמר, הצפירה 10 תל אביב, 03-6390407
הצלחות יחזרו למטבח ריקות ומלוקקות
צילום: חן מיקא
מומלצים
