איך נקטין הסיכוי לתאונה

תאונות דרכים הן דבר שבשגרה ולצערנו לא זוכות - מעבר לאזכור בעיתונות - למספיק מקום בשיח הציבורי. ובכל זאת, תאונות דרכים אחראיות ליותר מקרי מוות מכל מלחמות ישראל גם יחד. למרות זאת, אפילו כעת, בעת קרקס חלוקת התיקים לממשלה החדשה, לא הוזכר אפילו פעם אחת נושא התחבורה, תאונות הדרכים. מי יהיה שר התחבורה הבא? מאיר שטרית שהודיע בעבר כי הנושא בנפשו, די שכח מכל העסק המדמם הזה. למעשה, תחבורה הוא כיום אחד התיקים הפחות רלוונטיים בפאזל המתהווה לנגד עינינו של כיבודים, מכוניות צמודות ולשכות יקרות.

דרך נמיר. עו"ד קלגסבלד כנראה לא בלם. שני הרוגים. הוא אינו זוכר מדוע (צילום: דודו סולומון)

והפער בין המצב הזה, לתאונה התורנית שמזעזעת אחת למספר ימים את המדינה, עצום. בעיקר מכיוון שמדובר באנשים כמוני וכמוכם, אזרחים מהיישוב, כאלה שלעיתים קרובות אפילו לא עשו דבר וחצי דבר שבעקבותיו חייהם הסתיימו. אזרחים שומרי חוק, וסדר, כאלה שאי אפשר היה לצפות שיהיו מעורבים בתאונות קטלניות. תאונה כמו זו בה נהרגו אם ובן כשהמתינו לרמזור ירוק בדרך נמיר, תאונה בה נהרגו אם ושני ילדיה לאחר שסטתה מנתיב נסיעה ישר מול אוטובוס דוהר. פעם הפוגע לא שם לב, פעם הנפגעת.

וכל מה שאנחנו רוצים לדעת, אחרי הכאב והצער, הוא איך זה יכול לקרות. כי "אם זה קורה להם, זה הרי יכול לקרות גם לנו", נכון? שאלה מורכבת לכאורה, עם תשובה פשוטה בהרבה ממה שניתן להניח.

אתמול התפרסמה ב-ynet כתבה אודות מחקר שנערך בארה"ב, המגלה כי כ-80% מכלל התאונות נגרמות בגלל היסח דעת. מפתיע? ממש לא. זו בפירוש הנחת העבודה שלנו בעת שיעורי הדרכת הנהיגה שאנו מעבירים. פועל יוצא מהנעשה על הכביש. כי תרצו או לא, ממש לא משנה כמה טוב אתם מניחים שאתם נוהגים. כולנו, ללא יוצא מהכלל, עושים טעויות נהיגה, ובלי סוף. בממוצע, לא עוברת דקת נהיגה בה אנו לא מבצעים טעות כלשהי.

הסיבות לטעויות? פשוט חוסר תשומת לב, חוסר הבנת המתרחש על הכביש, מהירות שאינה הולמת תנאי דרך, חוסר ידע, חוסר מיומנות. ויש עוד הרבה מאלה. למזלנו, מרבית הטעויות מסתיימות ללא נפגעים בנפש או רכוש. לעיתים קרובות מבלי שנדע אפילו שביצענו טעות.

כביש 3. סטתה ללא סיבה מול האוטובוס. האם ושני הפעוטות נהרגו במקום (צילום: אורי מילר)

אנו מניחים שתאונה היא מכלול גורמים הכלואים יחד במסגרת זמן. סוג דרך, תנועה, שעה ביום, תאורה, המכונית הספציפית כולל מצבה המכאני, רמת מיומנות, ידע, ניסיון וחשוב ביותר - רמת הריכוז. כל אלו חוברים יחד בחלקיק שנייה אחד, ועשויים לקבוע את עתידנו. להיות או לחדול. מאחר שבנקודת הזמן הקובעת, אין לנו אפשרות לשנות שום מכלול במשוואה (למעט רמת הריכוז), הרי שבנקודה אחת אין כל ספק. כל אחד ואחד מאיתנו צריך להקפיד בזמן הנהיגה על ריכוז מרבי. חד וחלק.

אחרי הכל, בואו ונודה בכך. מרבית הנהגים מוצאים עצמם מפעם לפעם עושים דברים אחרים בזמן הנהיגה, חוץ מלנהוג. מדברים עם נוסעים אחרים, מעיפים מבט לטלפון, למערכת השמע, מציצים בעיתון המונח ליד על המושב, שותים קפה של בוקר, מתאפרים, מציצים במראה כדי לראות איך השיער, מתכופפים להרים דבר מה, מה לא. ואת כל הדברים האלה אנחנו יכולים הרי לא לעשות. פשוט לא.

אין לנו אפשרות להעלות את רמת המיומנות באותו רגע, או את הניסיון והיכולת, את מצב האוטו או את מצב הכביש. את מידת הריכוז אנחנו כן יכולים לשפר. לשפר את המוכנות, להיות מוכן למצב חירום, לקצר זמן תגובה. רק שימו לב. למרות שהמשתתפים במחקר האמריקני ידעו שבודקים אותם, הם לא הצליחו להימנע מביצוע טעויות נהיגה רבות, שחלקן הובילו למצבים מסוכנים.

האם יש דרך נוספת לנסות ולהקטין את הסיכוי לתאונה? המשתנה הבא שנמצא בשליטתנו הוא תשתית הכביש. כך למשל, אם אתם נוסעים בכביש עם תשתית עוינת - ללא גדרות הפרדה, עם סימון לקוי, שוליים לא סלולים, צמתים ללא רמזור וכו' - הסיכוי שטעות קלה תוביל לתאונה, גדול משמעותית. עובדה, בכבישי הצפון הלוקים מבחינת התשתית, מספר התאונות גדול משמעותית מאזור המרכז. הנהגים, בגדול, הם אותם נהגים. המכוניות, בגדול, הן אותן מכוניות. אבל אובדן ריכוז של חלקיק שנייה ותשתית לא תומכת, והתאונה הקטלנית הבאה היא רק עניין של זמן.

רגע, ויש עוד משתנה אחד בו אפשר לטפל. אלא שבזה, ניתן לטפל רק מבעוד מועד. תאונות רבות נגרמות הרי עקב חוסר מיומנות. וזה בתורו מוביל לקבלת החלטות שגויות, תפעול לא נכון של הרכב, כשל בתמרון חירום ועוד. כמדריך נהיגה מתקדמת כבר שנים ארוכות, לא פעם אני נתקל בנהגים מפוחדים מחוץ לעיר, כי הם לא רגילים למהירות הגבוהה יותר למשל, או לעומס התנועה, או לעקיפות נדרשות תחת תנאי לחץ, לכבישים הרריים וכו'. אלה נהגים "עירוניים", חסרי מושג באשר לכוחות פיזיקאליים הפועלים על המכונית שבאים לידי ביטוי בבלימה או היגוי. אותו חוסר ידע מוביל אף הוא, לא אחת, לשטויות על הכביש שאותן ניתן היה למנוע.

לסיכום, יש מה לעשות. קודם כל לחנך לנהיגה נכונה, לריכוז מרבי ולניתוח נכון של מידת הסיכון בו אנו נמצאים. המכונית שלנו, אם עדיין לא הפנמתם, היא מסה הנעה בעוצמה ובמהירות הרת אסון. לא נשלוט בה כראוי, היא תהפוך לאקדח שיורה. נהיגה במכונית היא פעולה מעט יותר מסובכת מהקלקה על עכבר מול המוניטור, כדי לקרוא את הכתבה הזו, לא ככה? כדאי גם שנתחיל להתייחס אליה כך.

הכותב הוא מבעלי בית הספר לנהיגה מתקדמת דרייב-ארט , מדריך נהיגה ובוחן רכב