אף מילה על נינט (כמעט)

אני לא מכירה אותך אישית, אני מכירה את המותג יהודה לוי, ולמרות שאתה בשטח כבר לא מעט שנים, ה"יהודה לוי" לא השתנה מי יודע מה מאז שעזבנו אותו בפרסומת ל"במבה". בשבועות האחרונים עברת את הסלקציה למסיבה אקסקלוסיבית למוזמנים בלבד וקיבלת חיקוי ב"ארץ נהדרת". החיקוי הזה הוא שווה ערך לחותמת רשמית להיותך אישיו (פעם היו מסתפקים במתיחה אצל יגאל שילון, היום אנשים אוהבים את הבידור שלהם עם אמירה בצד), אלא שבמקרה שלך מדובר בתמרור אזהרה יותר מאשר בתעודת הוקרה ברנז'אית. כי כשאני צופה באסי כהן מדלג בין המצלמות ומבליח חיוך זחוח, אני פתאום מבינה - הם קלטו אותך פונקט על הנקודה המציקה.

אתה מוכר לנו את החזות היחצ"נית שלך, ולא סנטימטר אחד יותר. לעולם לא יתפסו אותך מועד, מתחבט בקול, זורק בחטיפה מטפחת משי או כפפה. אתה לא משתף איתנו פעולה, איתנו, משתמשי הקצה של תרבות הסלבז שתמיד רוצים ממך חתיכה אחת יותר מדי. לא. את התדמית שלך אתה מחזיק קצר. על-פי שגרה היא חנוטה בתיבת-עץ כבדה, רבוצה על מצע הקטיפה שלה ורוטנת. מדי פעם אתה מגיע, מרים את המכסה כשאף אחד לא באזור, מציץ פנימה, אולי אפילו מוציא אותה לסיבוב קצר לשאוף אוויר ויאללה, חזרה לכלוב הזהב.

יהודה מדגמן "פוקס"

אם אפשר היה לדבר על ההיא שאין להזכיר את שמה, הייתי שולחת לך מברוק על המעידה התדמיתית הראשונה שלך. "מזל טוב!" הייתי כותבת בפנים. "הצלחת לבקע את מחיצת הטפלון האטומה שבנית סביבך, רואים לך את העיניים דרך המשקפי-שמש. עבור בדרך צליחה, קבל מאתיים לירות". אבל כנראה שמבחינתך זה כמו להגריל כרטיס "לך לכלא". ראיון אתך ל-"7 ימים" נגנז אחרי שלא סיפקת את ליטרת הבשר. כתבת מאחורי-הקלעים מצולמת שערכה איתך רותם סלע (לבית גיא פינס), שבה דיברת מעט, ממש מעט, על טיב יחסיך עם ההיא (לא שום דבר שלא ניחשנו לבד), נגנזה על פי בקשת "האלופה".

אני יודעת, לפעמים קוראים לזה מקצוענות. אבל הגישה הזאת היתה במקום אם היית גר בווניס-ביץ' והשנה היתה 1990, ניוז פלאש: אנחנו בקיץ 2006 והטיילת מזיעה רומנים שיכורים. העם בציון כבר לא קונה סלבריטאיות הוליוודית נטולת פגמים. לא אחרי שליווינו את הכוכבים הנולדים מהרגע שהם ירדו מהאוטובוס לאודישן בקסטינה ועד שהם נפטרו מהחימצון המזעזע ואיחלו ערב טוב לניצנים. אתה פרצת בסוף המאה הקודמת, מצוחצח ומנויילן, כשכל מה שאנחנו יודעים עליך היא העובדה שהיית חבר של בר-זוהר והשמועה שפעם היית שמנמן.

מאז אעפס התחלפה תקופה וכבר למדנו מאיפה משתין הסלב. מה שאומר שהיום מצפים מידוענים להפגין מודעות למשחק התדמיות. מודעות לארעיות של התהילה, מודעות למניפולציות של התעשייה. מודעות לקלות הערוץ שתיימית בה אנשים מטפסים על הכס והמהירות שבה הם נבעטים ממנו. אנחנו כבר יודעים מה מוכרים לנו ואיפה אנחנו יכולים להשיג את זה יותר בזול. היום אם אתה רוצה למכור אתה צריך להחליף סחורה, לשווק אחרת.

זרוק לנו עצם

אני לא באה אליך בטענות על הצורך שלך להישאר נקי, אבל אני חושבת שהמאבק הזה שלך לשמור על טוהר-היודה הוא

מאבק אבוד. יותר מזה, הוא לא מתאים לימים הקשים בארץ. הקו הישר בא.ק.ג. של הקריירה שלך, אותו קו שמחבר בין טלנובלה ל"שיר נולד" ל"פוקס", הוא רק הסימפטום. בתכל'ס – ואני מדברת על ההשתקפות שלך בעין הציבורית - אתה לא באמת מעז. אתה מעלה-גירה ב-HOT, מנשנש את אותו טייפ-קאסט ושומר על קשר עין עם הטלנובלה הבאה. ואז, גם כשנפח העשייה שלך גדל, הפריים שאתה מייצר אצל הצופים שלך תקוע.

זה מוזר, כי איכשהו קשה לי להאמין שבארבע השנים שחלפו מאז "יוסי וג'אגר" לא קיבלת אף הצעה שאתגרה את יכולות המשחק שלך. וזה לא שאתה לא עושה דברים אחרים, אבל איכשהו אתה תמיד נשאר יהודה לוי. גם ב"מדורת השבט" השתמשו ב"יודה לוי" שלך, בדיוק כמו שעושים הפרסומאים של "פוקס".

אתה יותר מורכב מהפוסטרים שלך, וכן, אנחנו צריכים שתזרוק לנו כמה עצמות צהובות כדי שנבין את זה. אבל לא הגרגרנות שלנו היא שצריכה להטריד אותך, אלא השאלה מה בתדרים שאתה משדר אלינו יגרום לנו להזדהות אתך ובאיזו אנטנה נקלוט אותך, כי כרגע לקרוא ראיון איתך מרגש בערך כמו לקרוא קומוניקט. החשיפה הזאת לא חייבת להיות צהובה, אבל היא חייבת להיות אישית. אני לא מצפה שתראה את התחת בשידור ולא שתחשוף קטעים כמוסים מיומנך האישי ("יומני היקר, אין תגובה"), אבל אין מצב, אין מצב שאתה לוקח את התדמית שלך כל-כך ברצינות. למה שלא תשתעשע בה קצת? תשחרר לה קצת חבל? ביננו, ממילא 15 דקות התהילה נגמרות היום גג אחרי חמש דקות. ואז עוברים לפרסומות.