הממשלה הזאת מתנתקת מהציבור עוד לפני שקמה. הטענה שלי היא שבשלב מסויים של המשא ומתן, כנראה גם אהוד אולמרט וגם עמיר פרץ שכחו שיש מדינה לנהל, והעדיפו שניהם שיקולים פוליטיים על שיקולים ממלכתיים ציבוריים"
אין שום קשר בין המסרים שלנו בקמפיין ובין תיק הביטחון, עם כל חשיבותו. כתוצאה מזה שלקחנו את תיק הביטחון, לא יכולנו להתמודד על תיקים חשובים מאוד בתחום של כלכלה וחברה"
בלעדי: חבר הכנסת עמי איילון, הביטחוניסט הבכיר של מפלגת העבודה ומקום 6 ברשימה, יוצא במתקפה חסרת תקדים נגד יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, והדרך שבה ניהל את המשא ומתן מול אהוד אולמרט. עמיר פרץ מעדיף "פוליטיקה קטנה וקומבינטורית", טוען איילון ומצהיר כי יקים מחנה פוליטי כדי להיאבק על דרכה של המפלגה. התמודדות מול פרץ בעתיד? "לא פוסל שום דבר". האיתות לפרץ ברור: החברים מחכים לך במרכז העבודה, עם סכינים שלופים
לא מעט פיות נפערו אתמול (ו') בתדהמה לשמע דבריו של ח"כ עמי איילון. ראש השב"כ לשעבר, הביטחוניסט הבכיר של מפלגת העבודה ומקום 6 ברשימתה, הודיע במפגש סגור על הקמת מחנה פוליטי בראשותו, ומול שומעיו ההמומים תקף בחריפות את היו"ר שלו, עמיר פרץ, ואת המקום שאליו הוביל את המפלגה. "מכרנו את בכורתנו בנזיד עדשים של שרים ללא תיק... אנחנו מתחילים לאבד את דרכנו... כנראה שגם אהוד אולמרט וגם עמיר פרץ שכחו שיש מדינה לנהל, והעדיפו שניהם שיקולים פוליטיים על שיקולים ממלכתיים ציבוריים", קבע איילון - יומיים לפני מרכז העבודה שאמור לקבוע את דרך בחירת השרים.
ynet מביא לכם ציטוטים בלעדיים מתוך המפגש הזה, קפה פוליטי בקיבוץ רמת רחל בהנחיית דוד דרומלביץ', שבו סימן איילון לראשונה את המטרה: ההסכם הקואליציוני הלא ראוי שעליו חתם לטענתו מנהיג המפלגה שלו.
איילון הגיע מוכן. הביקורת על פרץ לא היתה מקרית. היא ניתנה בטונים קשוחים, מדודים – ומתוכננים. "אני לא רייכמן", הבהיר בתחילה לשומעיו אם עוד סברו שבכוונתו לפרוש, "לא באתי עם עמיר. באתי שנה לפניו. באתי למפלגה הזאת מתוך רצון לראות תהליך של התחדשות. שאלו אותי מה זה התחדשות: זה קודם כל אנשים חדשים, ולא פחות חשוב מזה סדר יום אחר, ולא
המתקפה הקודמת
וילנאי תוקף את פרץ: העבודה נכשלה בבחירות / אטילה שומפלבי
פחות מחודש אחרי הבחירות, ובעבודה מורידים את הכפפות נגד פרץ. השר לשעבר מתן וילנאי יוצא בגלוי נגד יו"ר המפלגה ואומר ל-ynet: "אני לא חושב ש-19 מנדטים זה ניצחון מהולל". ומונה כמה סיבות לכישלון: "אסור היה להיפטר משמעון פרס, הוא מביא מנדטים. הבעיה השניה היא ששמו את פרץ בחזית". על האווירה הקשה במפלגה הוא אומר: "תחת פרץ אסור למתוח ביקורת"
פחות חשוב מזה, תהליכים פנימיים שמאפשרים למנגנון לפעול, להתעדכן, להתחדש, גם ברמה הפרסונאלית וגם ברמה האידיאולוגית".
הוא הבהיר כי ההתמודדות שלו היא על הדרך – ולא אישית. "אני מתמודד על דרכה של המפלגה. מבחינתי, עמיר פרץ הוא יו"ר המפלגה, שנבחר בדרך ראויה. זה לא הזמן להיאבק בו כיושב ראש. אני כן חושב שאנחנו צריכים להבהיר את דרכה של מפלגת העבודה, ולשים סייגים לכוחו. הוא לא יכול לעשות במפלגה הזאת כבתוך שלו. מאחר ואני לא יכול להבין את ההגיון הפנימי של ההחלטות שלו, אז אני לא לצורך הענין "כבשה" בעד. על מנת להיאבק על הדעות, צריך לייצר מחנה פוליטי. לכן אני מתכוון לייצר כוח פוליטי שבשלב ראשון יילחם על דרכה וזהותה של מפלגת העבודה. האם זה יגיע לכדי התמודדות? אני לא פוסל שום דבר. אבל בשום פנים ואופן אני לא רוצה להתחיל עם זה עכשיו".
איילון תקף את ניהול המשא ומתן הקואליציוני. "לצד הרבה הישגים, אני רואה הרבה מאוד כשלים. הממשלה הזאת מתנתקת מהציבור עוד לפני שקמה. הטענה שלי היא שבשלב מסויים של המשא ומתן, כנראה גם אהוד אולמרט וגם עמיר פרץ שכחו שיש מדינה לנהל, והעדיפו שניהם שיקולים פוליטיים על שיקולים ממלכתיים ציבוריים... בחירת השרים נעשתה על פי הגיון שאני לא מבין אותו, ואת מה שאני מבין אני לא אוהב. בשורה תחתונה, זה בפירוש העדפה של שיקולים פוליטיים על פני שיקולים ציבוריים ממלכתיים... אני מקבל הרבה טלפונים נזעמים שאומרים לי: אנחנו לא הצבענו עבור עמיר. אנחנו הצבענו עבור הרשימה".
הוא ליגלג מול שומעיו על בחירת המועמדים לשרים. "כשהייתי ילד, מאוד אהבתי מתמטיקה. אני נותן לכם סדרת מספרים: 1,2,3,7,8,16. תנו לי מספר נוסף. אין שום הגיון פנימי ברשימה הזאת. זה הגיון פנימי שמתנתק מהבטחות שהבטחנו לבוחרים, שמתנתק מתחושת ההתחדשות והאמינות שיצרנו בקרב אלה שנתנו לנו את הקולות שלהם. זה היגיון פנימי שמעדיף פוליטיקה קטנה, קומבינטורית, על פני מסר ציבורי שצריך כדי להתחיל את מערכת הבחירות הבאה. אנחנו מביאים למותה של המהפכה שהובלנו עוד לפני שנולדה".
"בשביל להפטר מעמי אילון כשר לא צריך תחכום גדול. הודעתי שלא צריך שר בלי תיק. זה לא מוסרי שמפלגה עם דגל של יושר ציבורי תיקח שר בלי תיק. אין לו שום אחריות מיניסטריאלית. יש לו יום עבודה אחד בשבוע. כל שאר השבוע מה הוא עושה? הוא מקבל וולבו ועוזרים. זה לא מוסרי, ועל מנת להבהיר את זה, אני עמי אילון לא שר בלי תיק. להיפטר ממני זה קלי קלות. היו אומרים לי את זה, הייתי אומר שאני עובר לכנסת".
"הבעיה היא הרבה יותר עמוקה. באנו עם מסר של כלכלה, חברה לפני הכל. התיק החשוב ביותר הוא תיק הביטחון. אין שום קשר בין המסרים שלנו בקמפיין ובין תיק הביטחון, עם כל חשיבותו. כתוצאה מזה שלקחנו את תיק הביטחון, לא יכולנו להתמודד על תיקים חשובים מאוד בתחום של כלכלה וחברה.
"מכרנו את בכורתנו בנזיד עדשים של שרים ללא תיק. למרות הישגים מאוד גדולים של תחושת התחדשות וחיות, אנחנו מתחילים לאבד את דרכנו. אני מרגיש כמצפן פנימי, על מנת לקחת את המסרים של מפלגת העבודה האמיתית, ששמה את החינוך, את ההשכלה, המדע והטכנולוגיה לפני הכל. מפלגת העבודה האמיתית היא מפלגה של דייגים, לא של סוחרי דגים. סוחרי דגים מחלקים דגים, ודייגים מחלקים חכות. חינוך והשכלה זה לא רק צדק חברתי, לא רק מפעל הזנה. זה הכלי המרכזי שנותנים לאזרחים שבלעדיהם אין שום סיכוי לשרוד בו".
"לבני לא מבינה את המציאות המזרח תיכונית"
חלק מדבריו של איילון הוקדשו גם לנושא המדיני-ביטחוני, שבו מתח ביקורת על כך שהממשלה העתידה מאמינה ביכולתה לפתור נושא כלשהו ללא מעורבות של צד פלסטיני: "אבו מאזן צועק לנו בכל שפה, מכל מדינה: אני רוצה הסדר של שתי מדינות. בואו נדבר. אנחנו לא מבינים את הצד הפלסטיני. אנחנו לא מבינים שהכוח והסמכות בידיו של אבו מאזן. הוא לא כמו נשיא מדינת ישראל. הוא לא כמו ראש ממשלה אפילו בישראל. הוא נבחר באופן אישי. הוא כמו נשיא ארה"ב. יש לו סמכות לפזר את הפרלמנט, ויש לו סמכות גם לנהל משא ומתן בשם העם הפלסטיני. לכן, אנחנו עושים טעות חמורה כשאנחנו לא יוצרים ציר של פרגמטיות. ציר שמחבר את כל מי שמתון".
"אנחנו מסרבים לדבר עם אנשים שרוצים לדבר איתנו. אבו מאזן הוא הכי רלוונטי בעולם. שרת החוץ לא מבינה את המציאות המזרח תיכונית, משום שהיא מפחדת שאם נגיע למשא ומתן נצטרך לשלם את המחיר האמיתי של ההסדר, זה לא מחיר קל. זה מחיר כואב".
"ישראל לא תהיה מדינתו הבטוחה של העם היהודי, אם לא תהיה מדינה פלסטינית. אני לא מגיע מהר סיני. לקח לי אישית הרבה מאוד שנים להבין את זה. לכל הדור שלי לקח הרבה שנים להתעורר מחוויית ארץ ישראל השלמה... השאלה היא לא רק איך נפרדים מהפלסטינים, אלא איך נפרדים מהפלסטינים ומאפשרים היווצרות של שתי מדינות, שאולי יש ביניהן סכסוך גבולות, וזה לגיטימי שיהיה סכסוך גבולות".
"אנחנו לא מבינים שבשביל התנתקות חד צדדית אנחנו צריכים שותף. אנחנו לא מבינים את זה, כי אנחנו לא מבינים מה קרה בעזה. ביציאה מעזה היה לנו שותף פלסטיני. לו היו פיגועים, או שלא היינו יוצאים משם, או שהיציאה היתה נראית אחרת לחלוטין. כל כך אחרת, שכל חלומותינו היו נכחדים. היה לנו שותף, ולא כתוצאה של הרתעה האימתנית של צה"ל ולא בגלל הסיכולים של השב"כ: זה תוצאה של היעלמות ערפאת ובחירת אבו מאזן".
"החמאס עלה בגלל כמה סיבות: כי בראייתם אין עם מי ואין על מה לדבר בצד הישראלית לא בטוח שהם טועים. הדבר השני, הוא
עלה כי השלטון הפלסטיני היה מושחת לחלוטין. הפתח השחית. הם ראו בעצם פרטנר ישראלי שכל מה שהוא מבין זה את שפת הכוח. כל השנים של המשא ומתן לא הביאו לנו מדינה, ואריק ברח מעזה אחרי שימוש בכוח.
"צריך להבין שחמאס, ככל שנענה אותו כך ירבה וכך יפרוץ. החמאס מתחזק בדעת הקהל הפלסטינית. יש יותר אנשים שהיו מצביעים יותר חמאס מאשר ביום שהוא נבחר. החמאס מפחד רק מדבר אחד: ממציאות שבה הפלסטינים יאמינו שיש תהליך מדיני, ובצד הישראלי יש עם מי לדבר".
