פרץ ייתן להם סוודר
אדם נבון כמוהו לא יסתדר בביטחון בלי סנה האפור או וילנאי הדהוי? מוזר אם אנחנו עדיין צבא שיש לו מדינה
מאז שמעתי על מינויו של עמיר פרץ לשר הביטחון, אני לא מפסיק לזמזם לעצמי את השיר המתוק הזה. בעיני רוחי, פרץ הוא האמא האזרחית שתדאג לאינטרסים האמיתיים של הילד שלה, מול הדעה המקצועית של הגנרלים. היא מבינה מה חשוב באמת לילדים שלנו שבצבא: חשוב שהילד לא ייצא להתקפה בלי סוודר, כי בחורף צריך להיזהר, וסרטים על השרוול אינם חשובים כלל וכלל. ובאמת, מעבר למטאפורה, חשוב שעין אזרחית, שאיננה שבויה בגחמות של הגנרלים, תסתכל על מפת האינטרסים הביטחוניים ותביע את דעתה.
חשוב שמעל המפקד העליון של הצבא, הטיס ההוא עם המשקפיים הכהים והלשון המחוספסת ("מכה קלה בכנף" ו"אני ישן טוב בלילה גם אחרי התקפה שנהרגו בה ילדים"), יעמוד נציג שלנו האזרחים, וישקול שוב את המדיניות, את המשימות, את המחיר, את התקציב, את רווחת החיילים ואת התרומה לביטחון בכל הצעה שמועלית מול המחיר הלאומי. כי מה עוזר לנו שבראש הצבא כיום עומד הגבר-גבר רב-אלוף מופז מעל לגבר-גבר רב-אלוף חלוץ? שניהם הרי חושבים בדיוק אותו דבר, וברור שאחד מהם מיותר.
מוזר איך אחרי כל-כך הרבה שנים, יש עדיין מי שחושב שאנחנו צבא שיש לו מדינה, ולא להפך. מוזר שמדיניות הביטחון
הפכה לעניין מקצועי כל-כך, עד שאדם נבון כמו פרץ לא יוכל להסתדר שם בלי סגן מסוגו של סנה האפור, או וילנאי הדהוי. מוזר שאנחנו מוכנים להקשיב לכל אותם גנרלים שהאינטרס האישי שלהם כל-כך ברור, ולא להקשיב לצרכים האזרחיים שלנו. ומוזר שכל-כך קל להפחיד אותנו, עד שאפילו השטות שפרץ בלי סגן שר גנרל עלול להוביל אותנו לאסון - נקלטת.
אחרי מלחמת יום הכיפורים אמרו בכנסת במרירות, כי שר הביטחון הבא לא צריך להיות גנרל; הוא צריך להיות זרח ורפהטיג. לו ורהפטיג היה שר הביטחון - לא הייתה פורצת כלל המלחמה. ורהפטיג היה איש קשיש, אפור, זהיר ורגיש, שר הדתות המיתולוגי מטעם המפד"ל, דמות לא רחוקה בהרבה מהאמא משירו של אלתרמן. האזרח ורפהטיג, שהיה מודע כל-כך למגבלותיו, לא היה לוקח שום צ'אנס בכל מה שקשור לביטחון המדינה, והיה מגייס את כוחות המילואים בזמן. באפרוריותו האזרחית היה מונע את המלחמה הנוראה ההיא, ומציל אותנו. וחוץ מזה, גם היה דואג שלא ייצאו למלחמה בלי סוודר.
