פועלי כל העולם, צאו לקניות

ביום ששי התקשרתי לפיי צ'ינג, לבדוק מה היא עושה בסוף השבוע. "אני צריכה לעבוד בסוף השבוע הזה", היא מזכירה לי, "החופש מתחיל ביום שני". על ההמצאה הישראלית הגאונית, "הגשר", עדיין לא שמעו בסין. כשיש שבוע חופש רשמי, כולם יעבדו בסוף השבוע שקודם לו. ולמה יש שבוע חופש? בגלל הראשון במאי כמובן. חג הפועלים הבינלאומי.

יחד עם הראשון באוקטובר, יום ייסוד הרפובליקה, האחד במאי הוא אחד החגים הלאומיים החשובים בסין, כיאה למדינה שהיא עדיין, באופן רשמי, קומוניסטית. כיכר טיאנאנמן בבייג'ינג מתמלאת בדגלים אדומים, והמראה שלה, מהגבעה מעל לעיר האסורה, מרהיב מתמיד, כולל תורים של

קילומטרים בכניסה למוזוליאום של מאו-זה-דונג, המנהיג הקומוניסטי המנוח. מעניין מה הוא היה חושב על חג הפועלים בגרסת כלכלת השוק.

אבל יש מי שמחפש יותר משופינג. יותר ויותר צעירים וסטודנטים מנצלים את החופשה הזאת, כמו חופשות אחרות, כדי לתור את הארץ. חופשה בחו"ל, ובוודאי באירופה וארה"ב היקרות, היא עדיין חלום רחוק עבור רוב הסינים, אבל המדינה הפרטית שלהם גדולה ומלאה אתרי טבע, היסטוריה ותרבות מרהיבים. הראשון במאי, אחרי

החורף ולפני העונה הגשומה, הוא זמן אידיאלי לצאת לכפרים ואל אזורי המיעוטים, לטייל ברגל ולהרגיש גאווה גדולה על כך שאתה סיני.

כשהתקשרתי למשפחת מו בבאושאן, לבדוק אם אפשר למצוא שם מפלט מליג'יאנג הדחוסה, התברר שהבית מלא בתיירים, שמביאים משהו מהצמיחה הכלכלית גם אל הכפרים הנידחים. "אבל תבואי", אמא מו מוסיפה מהר, "בשבילך תמיד יש מקום. סיפרנו עלייך לתיירים, והם מחכים לפגוש אותך". נוכחות של לאו-ווי במקום רק מוסיפה לאטרקציות, ואני מתכוננת נפשית לסדרת הצילומים שאצטרך לעבור. התרגלתי כבר למעמדי כאטרקציה תיירותית, ואם לוקחים את העניין בקלות, יש בזה אפילו צד משעשע.

בתוך החגיגה הגדולה והשמחה האמיתית של מיליונים שזוכים ליותר רווחה כלכלית ויותר חופש אישי, כדאי לזכור גם את הפועלים האמיתיים, במפעלים המדכאים של החוף המזרחי, אלה שמייצרים בשבילנו ג'ינסים ונעליים וצעצועים זולים. גם בראשון במאי הזה, רובם לא יזכו בשום חופשה. גם לא בפנסיה או בביטוח לאומי. השבוע שלהם, והשנה שלהם, לא ממש מוזהבים.

• לחוויות וסיפורים נוספים על החיים כישראלית בסין לחצו פה