אין שפה, קשה קשה

כשאליעזר בן יהודה העיר את העברית ממרבץ של אלפי שנים, הוא בוודאי הניח שלא תהיה לו שליטה על המשך חייה. אבל גם בחלומותיו הפרועים ביותר קשה להאמין כי היה מסוגל לעכל צעקות המשלבות ביטויים כמו "אטיטיוד" ו"ביג טיים", להבין מה רוצים ממנו כששולחים לו הודעה עם הכיתוב המשונה "ממצב? :)" ובמיוחד לפענח את פשר הברכה הכתובה "שולתתתת!!!!1".

למעשה, אם בן יהודה היה מתעורר כאן היום ומקשיב לנעשה סביבו, לא בטוח שהיה מזהה כי זו המדינה שאת שפתה הוא חידש, ואם היה פותח טלוויזיה כדי לוודא (בהנחה שהיה מבין מה פשר המילים HOT או yes על השלט), היה רק ממשיך להתבלבל.

השפה העברית דינמית, משתנה ומתחדשת בכל עת, אבל יותר ויותר נדמה שמה שקורה לה נע בין המשונה למבהיל. הפריחה ביצירה הישראלית חשפה אותנו ללא מעט מנחים עם אוצר מילים דל, מתמודדי ריאליטי המדברים בשגיאות ושמות של תוכניות שקשה להבין בלי ידע מוקדם באנגלית.

אל מול כל אלה ניצבת מועצת הרשות השנייה. כן, ההיא, שהיתה פופולרית מאוד לפני שנתיים כשכולם דיברו על המכרז, ועכשיו חזרה לעבודתה האפורה ונטולת הסקס-אפיל, הכוללת, בין השאר, את השמירה על ערך השפה ביצירות המקוריות של הערוצים המסחריים 2 ו-10. לאחרונה הכריז מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר כי הוא עומד לגבש כלל שיאסור על מתן שמות לועזיים להפקות מקור. התמריץ למערכה שפתח נראה היום מעט אירוני: התוכנית "The Show" בישראל 10, ששמה באנגלית צרם לאוזניו. ההמשך ידוע. התוכנית בוטלה בבושת פנים, לא בגלל שמה, אבל שקלאר עדיין איתן בדעתו. "אין בי שמחה לאיד על מה שקרה לתוכנית הזו", הוא אומר, "ואני בהחלט מתכוון להעביר את הכלל שלי בדבר שמות עבריים לתוכניות. מכוח החוק נקבע כי 50 אחוז מהתוכניות יהיו בשפה העברית, אבל אז מתחילים לייבא שפה זרה בכביש עוקף, ואז מה הועילו חכמים בתקנתם? לשפה הזרה יש מקום בתוכניות הרכש, וברגע שנותנים לתוכנית ישראלית שם באנגלית זה ניסיון להחזיק את המקל משני קצותיו. זה אולי נשמע אנכרוניסטי ומתייפייף, אבל זו נקודה עקרונית. ברגע שממתגים תוכנית כלועזית, מטמיעים את השפה הזרה".

"The Show" זו לא הפעם הראשונה שזה קורה.

"נכון. זה תהליך שהתחיל לא מהיום, ונפל לי האסימון שצריך לעשות משהו בקשר לזה. בפרסומות כמו יופלה אנחנו מסתפקים בדרישה להוסיף תרגום. אבל כשזה מגיע לשם של תוכנית, אני לא רוצה לוותר. היתה לנו הצלחה חלקית עם הדרישה לשנות את 'דיל או לא דיל' מהשם המקורי, 'ביג דיל', אבל לגבי תוכניות אחרות - כמו 'אקזיט', 'ג'וד לאק' - התלונות שלנו לא עזרו. אז צריך לנקוט באמצעים יותר דרסטיים".

בינתיים תפקיד המועצה הוא בעיקר להיות מוטרדת. ראומה יצחקי, היועצת הלשונית של הרשות השנייה, היא זו שמקבלת פניות של צופים על טעויות לשוניות של אנשי טלוויזיה, בודקת אותן ואז נוקטת בנשק יום הדין - שליחת מכתבים למי שטעה. בהיעדר קנסות או סנקציות אחרות זה נשמע מעט חסר שיניים, אך יצחקי מבקשת להבהיר כי היא באה מאהבה וממש לא מעוניינת להיות משטרת הלשון. "אני מעדיפה לראות את העבודה שלנו כעזרה, לא כבדיקה", אומרת ראומה. "אנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם יועצות לשוניות של רשת, קשת וישראל 10, ויודעות שיש אנשי טלוויזיה עם רצון עז להשתפר. אורנה דץ למשל, ביקשה להיפגש איתן לפני שעלתה התוכנית שלה, 'מהפך', וגם ירדנה ארזי בזמנו ביקשה עזרה לפני שעלתה תוכנית הבוקר בטלעד. כשאנו מבחינים בבעיה אנחנו שולחים מכתבים ומבקשים לשנות דברים".

אחת התופעות שמכאיבות ליצחקי יותר מכל היא טעויות בשם המספר. "רק השבוע שמעתי את רינה מצליח אומרת 'שלושת המפלגות' במקום 'שלוש המפלגות'", היא מספרת. "גם צביקה הדר לפעמים מפספס בזה בכל השידורים החיים. הערנו גם ללינוי בר גפן על נושא של היגוי השם. היא אמרה 'תשתלפים' במקום לבטא זאת, 'תשעת אלפים'. לפעמים גם לניסים משעל יש טעויות בהיגוי ובשפה, אבל אני יכולה להבין שזה משהו שקורה בלהט השידור החי".

מה באשר לדלות אוצר המילים?

"כאן יש לא מעט דברים שמפריעים לי. התקשורת היום נוהגת לתרגם ביטויים ישירות מאנגלית. במשך תקופת הבחירות כולם אמרו, 'לנצח את הבחירות', או 'לשרוד את הבחירות', כאשר הביטוי הנכון היה 'לנצח בבחירות', או 'לשרוד לאחר הבחירות'. גם אודטה נוהגת לעשות זאת. היא אומרת, 'זה מרגיש לי נכון', ואין כזה ביטוי בעברית. הערנו לה על זה".

אודטה? כוהנת המילים הגדולה?

"זו לא הטעות היחידה שלה. לטעמי היא משתמשת יותר מדי בביטויים כמו 'מהמם' ו'מדהים' שגם הם לקוחים מהלעז. הייתי מעדיפה ביטויים מקראיים יותר כמו 'נהדר' ו'נפלא'. בכלל, יש מנחים שמשתמשים שוב ושוב באותם ביטויים, ובשפה חשוב לגוון, כך מתפתח גם אוצר המילים של המאזין. אני זוכרת שהיתה לנו שיחה על זה עם עפר שכטר בזמן שהנחה את 'אקזיט'. אפשר להגיד 'מעניין', או 'נפלא', ולא רק 'מדהים'. אפשר להגיד 'בלי' או 'בלא', ולא רק 'ללא'".

"בביתי יש ארבע עבודות סמינריוניות שאנשים כתבו על השפה שלי", אומרת אודטה, כשאני מציינת באוזניה את הערותיה של יצחקי, "ואני יודעת שנכתבו עוד. אנשים עושים מחקרים על העברית שלי, על מונחים שאני ממציאה, הטיות, חידושים".

אז בעצם את לא שוגה, את פשוט מחדשת את השפה.

"מחדשת זה גדול עליי, אבל טוענים שהמצאתי ז'אנר. זה לא שאני מתרגמת דברים ישירות מאנגלית. אני עשיתי את זה עוד לפני שידעתי אנגלית. אלה הטיות שאני משתמשת בהן כדי ליצור אימפקט מסוים בתקשורת".

למה צריך לחדש את העברית? היא מוגבלת כמו שהיא?

"לא, אבל אני מפשטת אותה לצרכיי. יש בזה גם מקוריות, חדשנות, ואפילו גילו אצלי נוסחאות של דקדוק ותחביר. שוב, אני עושה את זה אינטואיטיבית, אז אני לא יודעת, אבל זה מה שאומרים. בכל מקרה, אם יש לי טעויות של ממש מיד מתקנים אותי, ואני לוקחת זאת לתשומת ליבי".

קשה לשדר ארבע שעות ביום בלי לטעות?

"צריך כל הזמן לזכור יחיד זכר, לפני שמטים מילה לרבים. אני משתדלת, אבל לפעמים מתפלק לי, ואז אני בדרך כלל אדע לתקן את עצמי. והיות שאני עובדת בתחום 28 שנה, ומקבלת אהבה ומהצופים וחובקת ארבעה פרסי מסך הזהב, כנראה שאני עושה משהו נכון. The proof is in the pudding, כמו שאומרים".

אם אנחנו כבר בפודינג - כולם מדברים היום באנגלית, עם המון ג'וי והפינס. מה את חושבת על זה?

"אני רואה בזה טרנד, ומעצם טיבו הוא יחלוף. העולם נהיה כפר גלובלי, ואנשים אוהבים לדבר בהגיות ונחירות קצרות, זה גם קשור לתרבות ההיפ הופ. אני לא שופטת אנשים על השפה שלהם, אני חושבת שתפקידה לתקשר בין בני אדם ואם היא עושה זאת, מה לנו כי נלין. זה גם קשור למילייה אנושי מסוים, זה לא שכל המדינה מדברת ככה".

למה רעה?

"כי אלה אנשים שגם לא יודעים לדבר אנגלית. העולם כולו מדבר 'באד אינגליש'. מדובר במנחי טלוויזיה שאינם רהוטים בשום שפה. בעברית יש להם אוצר מילים של 400 או 500 מילים, וזהו, וזה אפילו לא נחשב לחיסרון. אני הייתי מעדיף שלמנחי הטלוויזיה שאני צופה בהם יהיה אוצר מילים גדול מזה, כי לדעתי שפה איננה רק מכשיר פונקציונלי כדי שנבין זה את זה. היא גם מקור לשעשוע, להעשרה רגשית. יש חוסר כבוד לעברית, אבל בעצם גם לשאר לשונות הלעז. השפה כולה הפכה למגומגמת, אין יותר תרבות דיבור, התנסחות ורהיטות, אנו סובלים מדלות כללית של מילים".

אחד האנשים שמזוהים אולי מכל עם תופעת ה"באד אינגליש", כפי שלונדון מכנה אותה, הוא ג'וני קוניאק, שבחר בשם קוסמופוליטי לא רק עבורו, אלא גם עבור יצירותיו הטלוויזיונית, כשערך את "אקזיט", ויצר את "פיק אפ", אכסניה לביטויים שהפכו לפולחן כמו "אנימלז!", "גיב מי א-ברייק" וכמובן, "ג'וי והפינס". כשאני מודיעה לו שהתקשרתי אליו בתוקף היותו אחד ממחדשי השפה המודרניים, הוא מיד שואל אם אני לא מתכוונת ל"משנמכיה", כלומר מדרדריה, מה שנותן רמז לגבי היחס האמביוולנטי שלו לגבי התופעה שיצר במו ידיו. "במה שאני עושה בטלוויזיה אני תמיד מחפש לתת ייצוג נאמן למה שקורה ברחוב, ויש ז'אנר שלם לאנשים שמתבלים את האנגלית שלהם בעברית. לא המצאנו את זה, רק שמנו על זה אצבע, ואמרנו - שימו לב, זה קיים. זה לא רק בארץ, אגב. את הרעיון בכלל קיבלתי כשהייתי בהודו, והצחיק אותי איך הם אומרים שם בסרטים מילה בהינדו ומילה באנגלית. כשמשתמשים בזה בדרמה זה ישר נותן עומק לדמות, זה עוזר להבין איזה אדם הוא. זה עוד כלי, כמו מבטא. אני אוהב גם להתעסק בגיי-טוק, דיבור של הומואים, כמו לפנות לגברים במין נקבה, וגם זה מלמד אותך משהו על האדם שאיתו אתה מדבר".

כן, אבל מה זה עושה לעברית שלנו?

"במקרה שלי אני יודע שאני דובר עברית די טובה, אז אני שקט. אני יודע שאם אני מדבר נמוך, זה מתוך בחירה ולא תאונה לשונית. אבל אני מודע לזה שיש אנשים שעושים את זה לא מתוך בחירה, ואז זה באמת מפריע. יש משהו פרובינציאלי וקרתני בלהכניס מילים באנגלית כשאתה לא יודע מה להגיד. ב'פיק אפ', חלק מהעניין היה שהתעסקנו בדיילים. הם שומעים המון אנגלית ומדברים כך. בגדול, אפשר להגיד שהתופעה מייצגת כמיהה קצת פתטית לבינלאומיות, אבל על זה בדיוק התבסס ההומור של הסדרה. אני מעדיף להתייחס לשפה בצורה של הומור".

ומה אתה חושב על זה?

"אני מאמין שהעברית חזקה מספיק כדי לספוג את כל הביטויים באנגלית, למרות שבאופן אישי אני לא אוהב את זה. זו שפה פרסומאית, של קופירייטרים, והיא נלעגת בעיניי. באופן כללי יש דעיכה של ההקפדה על תקניות, וזה לא רק בשפה, זה קיים בכל תחומי החיים. גם על ניקיון פחות שומרים היום. יש תחושה של מרופטות השפה, שהופכת למקובלת".

מתי אתה שומע את זה?

"זה שיש מתמודדים מאוד עילגים בתוכניות ריאליטי, זה עוד פחות נורא בעיניי. הם מייצגים מציאות שבה אנשים הם עילגים, זו העברית שלהם. אבל מה שבאמת עצוב, זה שכשאני לוקח לבתי את הסרט 'מרי פופינס' בדיבוב עברי, התרגום לעברית מחליא אותי מרוב שהוא גרוע. אין שם אף משפט בלי טעויות. בכל"מים ובומ"פים, הכל טעות. אני כבר לא מרשה לבתי לראות את זה. אני לא מבין, לחברת הדי.וי.די אין יועצים לשוניים שימנעו טעויות כאלה?".

ואם כבר הזכרנו את חובב, קשה שלא לדבר על חי"ת ועי"ן. "לי זה בא טבעי", הוא אומר, "אבל יש אנשים שמשתמשים בהדגשת החי"ת ועי"ן כהתגנדרות, ואז התוצאה נלעגת. אמרו לי כבר לפני שנים - אל תשתמש במילים לועזיות אם אתה לא יודע בדיוק איך. את אותו כלל הייתי נותן לכל מי שמשחקים עם חי"ת ועי"ן היום".

כעיקרון אני מסכימה שהתופעה הזו בעייתית", אומרת יצחקי. "בעבר היו מלמדים את הקריינים של קול ישראל לדבר עם חי"ת ועי"ן וזה הפך לחלק מהם, אבל היום הדיבור הזה הפך למשהו נלעג, כלי של מצחיקנים, סטנדאפיסטים. מפריע לי כשמשתמשים בחי"ת ועי"ן בצורה עילגת. יש כאלה שמדגישים גם את כ"ף, ואז התוצאה מגוחכת. שלום אסייג למשל, הוא לרוחי. הוא עושה זאת בצורה אמינה ולא מלאכותית".

"כפי שטלוויזיה תורמת לאלימות, טלוויזיה תורמת לעברית קלוקלת", אומר שקלאר. "אי אפשר לצפות שהנער הממוצע, שצופה בטלוויזיה שלוש-ארבע שעות ביום בממוצע, לא יושפע משמות באנגלית, או מלשמוע שהכל ב'כאילו', או בכלל מהשפה המבולבלת והנלעגת שבה משתמשים. אם זה יימשך כך, כמו שיהודה אטלס אמר פעם, נגיע למצב שכל ילד ידע מאה מילים ולא יותר. אוצר מילים מוגבל יוצר דמיון מוגבל, ואז אתה מקבל חברה מפגרת, מצומצמת".

אתה מאמין שכללים ורגולציות יכולים לשנות מציאות?

"בתקופת המכרז למדנו שכשמכריחים את הזכייניות להתאמץ, הן עושות את זה. כשהן ניסו למצוא חן בעיני המועצה, פתאום ראינו על המסך תוכניות איכותיות, סרטים דוקומנטריים ודרמות איכותיות, והפלא ופלא, לדברים האלה היה רייטינג. גם בהיבט השפה, שהיא חלק מהאחריות של הזכיינים, אני מאמין שנוכל לחולל שינוי".

"כלל זו מילה שעושה לי פריחה", אומר קוניאק למשמע התוכנית של שקלאר. "אני חושב שזה מצחיק לנסות לכפות את דעתך על נושא שבמהותו הוא עניין של אופנה. הרי בעוד כמה זמן מילים באנגלית יהיו אאוט, כמו שאף אחד כבר לא אומר 'הכי'. זה עובר. גם אני הייתי שמח לאסור טרנדים, במיוחד במה שאנשים לובשים, אבל אני מעדיף לחכות שהם יעברו".

אז העברית איננה בסכנה?

"אני חושב שכמו בכל שפה חיה, עם הזמן יהיה הבדל בין העברית המדוברת לעברית התקנית. אפשר לשמור על תקניות בשירה, בכתבים היסטוריים, אבל במדיום מיידי כמו טלוויזיה לא צריך לצפות לאותם סטנדרטים. במיוחד כשמתעסקים עם קהל צעיר ורוצים לתת לו אפשרויות בחירה, ולא להכתיב. אני לא חושב של'אקזיט' היה את אותו אפקט על הצופים אם היו קוראים לה 'יציאה', בטח שלא בגלל הנחיה מלמעלה".

אתה מדבר על בחירה, אבל יש דור שלם של אנשים שפשוט לא יודעים איך לדבר נכון.

"אני מסכים איתך שהיום לדבר בצורה תקנית נהיה יוצא דופן. זה גם קשור לתרבות ה- SMSים, לכל עולם הסלולר שמשפיע על איך שאנשים כותבים זה לזה, מאייתים בשגיאות. נהייתה קצת אנאלפאבתיות, וגם אני ככותב לפעמים אכניס כמה שגיאות כדי להישמע אמין. אני לא יודע אם אפנה לקבוצת נשים ב'אתכן', אלא אולי אעדיף 'אתכם'".

אז אולי לטלוויזיה יש תפקיד חדש, חינוכי?

"לטלוויזיה אין תפקיד מלבד להעשיר את האנשים שהם בעליה".

ואיך אתה מרגיש בעניין?

"בואי לא נדבר על רגשותיי".

למה? אני משוכנעת שיש לך רגשות עזים כלפי השפה העברית.

"אני באמת אוהב את לשוני, אני משוגע על העברית. אבל אני שייך לדור אחר. הוריי נאבקו על השפה הזו מהרגע שהם עלו לארץ, והם שייכים לדור שקרא ספרים. אבל הכל השתנה. השנים שבהן קול ישראל היה מנזר של הלשון העברית חלפו עברו להן. היום ידיעת העברית כהלכתה היא כבר לא דרישת קבלה לעבודה בטלוויזיה".