הודאה שמסר נאשם במהלך חקירה לא תהיה קבילה בפני בית משפט, אם לא נודע לו מראש על זכותו להיוועץ עם עורך דין - כך קבע היום (ה') בית המשפט העליון בפסיקה תקדימית. הרכב מורחב של בית המשפט, שמנה תשעה שופטים, קיבל את עירעורו של טוראי במילואים רפאל יששכרוב על פסיקת בית הדין הצבאי לעירעורים.
בדצמבר 96' הובא יששכרוב לכלא שש בגין נפקדות מהצבא. במהלך קליטתו בכלא הוא התבקש להתפשט, הפשיל את תחתוניו ואז נפלה מהם חבילת נייר קטנה. יששכרוב מיהר לתרץ: "זה גראס, אני יכול להסביר".
למחרת הגיע חוקר צבאי לחקור את יששכרוב, שהודה כי עישן גראס במהלך תקופת נפקדותו מהצבא. החוקר המשיך בחקירה ואף אמר ליששכרוב למסור דגימת שתן. רק כרבע שעה לאחר מכן הודיע החוקר ליששכרוב כי הוא עצור וכי זכותו להיוועץ בעורך דין. יום לאחר מכן שוחח יששכרוב עם הסנגורית הפיקודית וכשנחקר שנית כבר אמר לחוקר: "אני לא רוצה להוסיף דבר, אין לי מה להוסיף". בהמשך הוא ענה לשאלות החוקר בנוגע להחזקת הסם שנתפסו ברשותו כשהגיע לכלא.
בינואר 97' הוגש לבית הדין המחוזי כתב אישום נגד יששכרוב ובו שלוש עבירות של שימוש בסם מסוכן ואישום נוסף על החזקת סם מסוכן. יששכרוב הודה באישום הרביעי, אך כפר בשלוש העבירות של שימוש בסם.
לשם הוכחת עבירות אלה, ביקשה התביעה להתבסס על ההודאה הראשונה שנגבתה מיששכרוב בחקירתו. שופטי בית הדין הסכימו כי החוקר הצבאי פעל שלא כדין כשגבה מיששכרוב את הודאתו מבלי להודיע לו כי הוא עצור וכי זכותו להיוועץ בעורך דין. סניגורו של יששכרוב טען נוכח הנסיבות כי לא ניתן להגיש את הודאתו כראייה.
בית הדין קיבל את הטענה, יששכרוב הורשע רק בהחזקת סם מסוכן ונגזרו עליו 72 ימי מאסר בפועל. התביעה הצבאית ערערה בפני בית הדין הצבאי לעירעורים, שקיבל את הערעור פה אחד וקבע שאין לפסול את ההודאה רק בשל אי מתן אזהרה בדבר זכות ההיוועצות.
יששכרוב לא ויתר ועירער לבית המשפט העליון, שהפך את החלטת בית הדין הצבאי לעירעורים והשיב על כנה את החלטת
בית הדין הצבאי המחוזי. יששכר שוב זוכה מאשמת שימוש בסם לאחר שהשופטים קבעו שהחוקר הצבאי לא פעל כדין.
בפסק הדין כתבה השופטת דורית בייניש כי "הדעה המקובלת היא שזכות הייצוג וההיוועצות בעורך דין מסייעת לשמירה על זכויותיהם של נחקרים, להבטחת הגינותם של הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות המובנים בין העצור לאנשי המהות החוקרים אותו... אי ידיעתו של נאשם על זכותו לבקש להיוועץ בעורך דינו עלולה להוביל בנסיבות מסוימות לפגיעה בהגינות החקירה".
בייניש הוסיפה כי יש לערוך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי, אינטרס אכיפת החוק והגנה על שלום הציבור, לבין אינטרס הנאשם והשמירה על זכויותיו. בפסק הדין היא כתבה כי האיזון אינו מורה על פסילה גורפת של כל ראייה שהושגה באופן בלתי חוקי וכי נוסחת האיזון תיושם על פי שיקול דעתו של בית המשפט, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו
במקרה זה קבעה בייניש, יחד עם שבעה משופטי בית המשפט (פרט לשופט אשר גרוניס שנותר בעמדת מיעוט) כי האיזון מורה על פסילת ההודאה.
