סטף ואיתן ורטהיימר: כסף זה לא העיקר
סטף ורטהיימר ובנו איתן הם היום האנשים העשירים ביותר בישראל, אבל אין דבר שהם שונאים יותר מאשר לדבר על הכסף ולחשוף את שוויים האמיתי. ורטהיימר האבא רואה בתעשייה ובייצוא את הגשמת הציונות האמיתית. הוא החל את דרכו בישקר לפני כ-55 שנה במסגריה קטנה בנהריה והפך אותה לאימפריה עולמית ששווה 5 מיליארד דולר
סטף ורטהיימר, האיש שהקים את ישקר כמסגריה קטנה והפך אותה לאימפריה עולמית בשווי של 5 מיליארד דולר, לא מרגיש בנוח לדבר על עושרו. היום, לאחר מכירת 80% מישקר הוא האיש העשיר ביותר בישראל, אך עצם הדיבור על כך גורם לו מבוכה קשה. "מאוד לא נעים לי עם זה, מאוד. וגם מביך אותי. זו הצצה לפרטיות. נורא קשה לי עם החדירה הזאת לפרטיות, היא מאוד חשובה לי", אמר ורטהיימר בראיון עיתונאי.
בגיל 80 נדמה שסטף ורטהיימר כבר השיג הכל בחיים שלו. לא רק כסף. הוא לחם בפלמ"ח, הקים את כפר הורדים בגליל, חתן פרס ישראל לשנת 1991 על תרומתו לחברה ולמדינה ואף הספיק להיות חבר הכנסת התשיעית מטעם ד"ש שינוי.
סטף נולד לפני 80 שנה בכפר קיפנהיים בגרמניה, סמוך לגבול הצרפתי, ועלה לארץ עם משפחתו בגיל 11. בגיל 16 נשר מהלימודים והחל לעבוד. ב-1945 התגייס לפלמ"ח והיה קצין חבלה בחטיבת ”יפתח” של הפלמ”ח.
כשפירקו את הפלמ"ח, התחתן ועבר לגור בנהריה. הוא החל לעבוד ברפא"ל (רשות פיתוח אמצעי לחימה), למרות שלא היתה לו השכלה מקצועית כלשהי וגם לא סיים תיכון. לימים החליטו ברפא"ל שמי שלא מהנדס לא יכול לנהל, והוא פוטר.
שבר את האמברגו הצרפתי
בהיותו בן 25, נשוי וכבר אב לשני ילדים, קנה צריף בנהריה והקים את ישקר. שהחלה כמסגריית מתכת קטנה שעבדה עבור התעשייה הבטחונית. אלא שמשרד הביטחון העדיף באותם ימים לרכוש את מוצריו בחו"ל וסטף נסע ליוון, ליוגוסלביה ולשוויץ, ומצא קונים. "היה לי הרבה מזל וגם שכל, הסתדרתי. ופתאום הבעיה היתה איך לספק כל כך הרבה תוצרת".
התעשייה עבורו היא הגשמת הציונות
סטף ורטהיימר הוא ציוני נלהב שרואה בפיתוח הגליל והנגד את אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל. הוא הקים את אזור התעשייה "תפן" בגליל, סמוך לכפר ורדים, בו שיכן את ישקר וכן תעשיות מתוחכמות וחברות סטארט-אפ רבות. בראיון שהעניק ממשרדו ב"תפן" לעיתון "תל אביב" של ידיעות אחרונות הוא אמר: "רצו להפוך אותנו לפריפריה, אבל הם לא הצליחו. הם דיברו ואנחנו עשינו פה מהפכה. כאן נמצא העתיד של מדינת ישראל".
את ה"אני מאמין" שלו הוא תימצת בשלושה משפטים: "אם אתה עושה מוצר טוב שאתה גאה בו, אתה הופך להיות ישראלי אמיתי. אם אתה חי בשביל לבכות כל הזמן, לקבל כסף, עוד לא נהפכת להיות ישראלי גאה ועצמאי. כולם מדברים פה מעט מאוד על יצירה והרבה מאוד על כסף. אף אחד לא מספר על מוצר טוב שנעשה באיזה מפעל, זאת לא ידיעה חדשותית, אין לזה רייטינג. במקום זה מתעסקים בביטחון".
נסיון פוליטי חד-פעמי
ורטהיימר כיהן במשך ארבע שנים כחבר הכנסת התשיעית מטעם ד"ש (1977 - 1981) וניסה לשכנע את מקבלי ההחלטות לקדם את תעשיות הייצוא לראש סולם העדיפויות הלאומי.
ביום העצמאות החולף התכבד סטף ורטהיימר להיות אחד ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות על הר הרצל. בשנים האחרונות הוא מנסה לקדם את מה שהוא מכנה "תוכנית מרשל" למזרח התיכון - תוכנית אזורית, שתזרים הון ותסייע לפיתוח כלכלי של ישראל והמדינות השכנות. לפני שלוש שנים הוא אפילו התייצב מול הקונגרס האמריקני בניסיון לשכנע את ארצות הברית להירתם למשימה החשובה. הוא זכה לכבוד מלכים ולאוזן קשבת בקונגרס האמריקני אבל לא לפתיחת הארנקים לה ציפה. בינתיים הוא לא מחכה לאמריקנים וכבר פתח אזור תעשייה נוסח "תפן" בטורקיה.
סטף ורטהיימר פרש זה מכבר מהניהול השוטף של ישקר, אותו העביר לבנו איתן. הוא עצמו עוסק בעיקר בקידום רעיון אזורי התעשייה שלו בישראל ובמדינות השכנות.
הכי עשירים בישראל
על פי דירוג האנשים ביותר בעולם שפירסם ב-2005 המגזין "פורבס" נמצאה משפחת ורטהיימר במקום ה-317 בעולם עם הון שהוערך אז ב-2.4 מיליארד דולר, ואשר מיקם אותם רק במקום החמישי בין 8 עשירי ישראל שנכנסו לדירוג העולמי של פורבס. היום ברור שתחשיב פורבס היה שגוי – ישקר לבדה, בה החזיקו סטף ואיתן ורטהיימר 100%, נמכרה לפי שווי של 5 מיליארד דולר. מלבדה מחזיקה עדיין משפחת ורטהיימר בבעלות על חברת "טכנולוגיית להבים", ועל אזורי תעשייה בתפן בגליל ובעומר בנגב, כך ששווייה עולה היום בהרבה על זה של שרי אריסון, המוערכת ב-5.2 מיליארד דולר. בישראל של 2006, סטף ואיתן ורטהיימר הם האנשים העשירים ביותר בישראל.
