ים המלח: "מחדל שהגיעה העת לשים לו קץ"

המפלס ממשיך לעלות: דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום (ג') מצביע על כך שהטיפול בנושא סכנת ההצפה בים המלח לא הניב עד היום תוצאות המניחות את הדעת, ואף היה כרוך בעלויות שייתכן והיה ניתן לחסוך.  

כבר לפני 35 שנים התריע מנכ"ל מפעלי ים המלח בפני כל גורמי התיירות, כי מלונות שיוקמו באיזור עין בוקק וחמי זוהר, על גדות בריכת אידוי מספר 5, עלולים לסבול מהצפות. הסכנה נובעת

מכמות המלח השוקעת בבריכה ומעלה את מפלס מי התהום המלוחים העלולים לפגוע ביסודות בתי המלון.

למרות האזהרות, כותב המבקר לינדנשטראוס בשנת 2006, המשיכו גורמי תיירות שונים להשקיע מאות מליוני שקלים באזור הכולל היום 4,000 חדרים, מבלי שהם טורחים לשעות לאזהרות או לעשות את הדבר האלמנטרי - לבנות את המלונות במפלס גבוה מהמפלס המירבי של הבריכה. "ההתמהמהות בגיבוש פתרון ארוך טווח הביאה להחלטות על פתרונות זמניים שעלותם גבוהה", כותב המבקר.

פתרון זמני ראשון יצא לדרכו ב-1995 וכלל הקמת סוללת מגן גבוהה ומערכות לניקוז ושאיבה. לאחר שורה של תקלות ועבודות תחזוקה ושיפוץ, התברר בשנת 2003 כי פתרונות אלה אינם יעילים: המשאבות אמנם פינו את המים, אך המפלס לא ירד והבריכה לא נאטמה כמתוכנן. על פי דו"ח המבקר, עלו שני פתרונות אלה למדינת ישראל, כ-100 מיליון שקלים בערכי 2005. לחוסר היעילות נוסף חטא אחר: לפי המבקר, הגופים שטיפלו בנושא - משרד התיירות ומשרד האוצר - "לא בדקו את הגורמים לכישלון ולא הפיקו את הלקחים הנדרשים".

פתרון זמני נוסף שאמור היה לצאת לפועל התבסס על ניקוז מי התהום באמצעות קדיחת עשרות בארות, התקנת משאבה בכל באר והעברת המים לבריכה 5. בינואר 2005 הגיעו ציוד וחומרים מחברה אירופאית, שנבחרה לביצוע העבודות ללא מכרז, "אך בשל היעדר אישור תקציבי ממשרד האוצר", כותב המבקר, "רק במאי 2005 החלו העבודות". העיכוב עלה למשלם המסים קנס בן 350 אלף שקלים. "תכנון התקציב ואישורו במועד, היה מאפשר לחסוך גם סכום זה וכן למנוע את הפיגור בתחילת העבודה ואת המטרדים בעונת התיירות", נאמר בדו"ח.

סכנת ההצפה מתגברת

ביולי 2004 (שנתיים לאחר שמשרד התשתיות הקים ועדת מנכ"לים לנושא), עלה נושא ים המלח גם לדיון בממשלה. עוד 10 מיליון שקלים הוקצו לבדיקת החלופות השונות, ונקבע כי עד ה-1 בינואר 2005 יגיש שר התיירות הצעה לבחירת פתרון הקבע להגנת מלונות ים המלח. חצי

שנה לאחר מועד זה, ביוני 2005, תום תקופת הבדיקה האחרונה של המבקר, לא רק שלא הוגשה הצעה, אלא שמשרד התיירות אפילו לא התקשר עם חברה הנדסית לביצוע בדיקת ההיתכנות של אחת מהחלופות. 

בעיה נוספת עליה מצביע מבקר המדינה קשורה בריבוי הגורמים המטפלים בנושא פתרון הקבע - 10 גופים שונים, שאינם מתואמים ומתחלפים תדירות. "יש שגוף אחד", קובע המבקר, "פועל בניגוד להנחיות האחר". 

"אזור ים המלח הוא נכס תיירותי ותעשייתי ייחודי", כותב המבקר בסיום דבריו. "על משרד התיירות או כל גוף אחר שתקבע הממשלה, לבצע בדחיפות את בדיקת ההיתכנות של החלופות השונות שהוצעו לפתרון הקבע, לקבוע חלופה מועדפת, איזה גורם יהיה אחראי לביצועה, ולדאוג למקור תקציבי למימון הפרויקט.

"הטיפול הלקוי הנמשך כבר עשרות שנים, סכנת ההצפה המתגברת, הממשלה שהשקיעה 160 מליון שקלים בפתרונות זמניים - את חלקם ניתן היה לחסוך על ידי השקעה בפתרון קבע - הם מחדל מתמשך שהגיעה העת לשים לו קץ".

ממשרד התיירות נמסר בתגובה: "הטיפול בנושא הגנות חופי ים המלח הועבר לידי המשרד באוגוסט 2004.  בהתאם להחלטת הממשלה בנושא, מבצע משרד התיירות בשיתוף ועדת היגוי בינמשרדית הליך בדיקה ל-3 חלופות כפתרון קבע. מדובר בהליך הנדסי וכלכלי מורכב המצריך בדיקה מקיפה וליווי של גורמים מקצועיים וכלכליים המתמחים בנושא. המסקנות יוגשו לממשלה בסוף שנת 2006".