בקיעים של תקווה

עופות הקזואר החיים בחצר אינטימית למדי באיזור האוסטרלי בספארי ברמת גן, הצליחו להתאושש מן הטראומה שספגו בשנה שעברה: האפרוח היחיד שהצליח לבקוע מבין שלוש הביצים שהוטלו, נפל קורבן לתקיפת אמו ונפטר למרות נסיונות ההחייאה מצד צוות המטפלים בספארי. השבוע, לאחר תקופת חיזור ודגירה מותחת, זכו ההורים לשני אפרוחים חדשים ונמרצים.

הקזוארים הינם עופות כבדים למדי (קרובי משפחה רחוקים של היען), משקל הזכר מגיע עד כ-33 קילוגרם, לעומת הנקבה שגדולה ברוב המקרים מן הזכרים ומגיעה למשקל של עד כ-60 קילוגרם. הקזוארים נטולי יכולת תעופה, אך בעלי שרירי רגליים חזקים במיוחד, המאפשרים תקיפה במקרה הצורך ומקנים לקזוארים יכולת ריצה מהירה ביותר.

במרץ האחרון, הטילה נקבת הקזואר ארבע ביצים והשאירה את מלאכת הדגירה לבן זוגה. "בקרב העופות הללו יש חלוקת מטלות מיוחדת במינה. מי שדוגר על הביצים הוא אך ורק הזכר. הדבר נחשב חריג יחסית , למרות שישנם מספר מינים בהן החלוקה הזו מתקיימת בפועל", אומר ד"ר גלעד גולדשטיין, ראש ענף ציפורים בספארי, רמת גן. "ההורים הצעירים, הם בסך הכל בני שלוש וארבע,  הזדווגו לא מזמן. אחרי ההטלה המוצלחת, החלטנו להפיק לקחים לאור הניסיון מהשנה שעברה וממקרים שהתרחשו בגני חיות אחרים בארץ ובעולם, והפרדנו את הנקבה מן הזכר, על מנת לאפשר לו דגירה רגועה ומוצלחת יותר, ללא הסחות דעת מיותרות".

זכר הקזואר מסור מאוד למלאכת הדגירה. מדובר בשליחות נוקשה ותובענית, בה הזכר בקושי קם לאכול או למתוח את גופו הדואב. "במידה והנקבה נמצאת עימו באיזור הדגירה, היא עלולה לתקוף אותו אם הוא נטש לרגע את הביצים", אומר גולדשטיין.

"מאחר וזהו בעל חיים תוקפני מאוד כלפי מטפליו, לא היה באפשרותנו להכנס לחצר או להסתובב בקרבתו והיינו חייבים לנקוט במניפולציות שונות על מנת לבחון את המתרחש בקן".

מרגע הטלת הביצים, מחשבים המטפלים בספארי את זמן הבקיעה המשוער (כ-60 יום) ומספר ימים לפני הבקיעה, ניתן היה להפריד את הנקבה למדור נפרד בחצר. "בשבת בבוקר, בקע האפרוח הראשון אך הוא נמצא מת ומנוקר בחלקי גוף שונים", גילה גולדשטיין. "אנחנו לא יודעים מי הרג אותו, יתכן שאלו היו עורבים שבאו מבחוץ, אולי אפילו האב ניקר אותו, לכן העדפנו שלא לקחת סיכון נוסף ולהשאיר את ההורים הצעירים ללא דור המשך. החלטנו כי הביצים הבאות תהיינה תחת השגחה צמודה ולאחר הבקיעה, גידול האפרוחים יתבצע בעזרת מטפל ולא באמצעות ההורה. כמובן שלא גזלנו מהאב את כל הביצים, אלא השארנו לו ביצה אחת".

ההחלטה התבררה כמוצלחת. ביום ראשון בבוקר בקע האפרוח הראשון שהיה תחת השגחה ידנית. מספר שעות מאוחר יותר, הבחינו המטפלים בביצה נוספת שגילתה סימני בקיעה. "עקבנו אחריה בדאגה במהלך כל הלילה עד לשעות הבוקר. הבחנו כי האפרוח עדיין לא פרץ את הקליפה החיצונית והיה חשש שהוא מתחיל להתייבש בתוך הביצה", אמר גולדשטיין.

"מדובר בביצים ירוקות, מחוספסות, גדולות וקשות מאוד לבקיעה לאפרוח. בתוך הביצה קיים קרום לבן יחסית, המתפתח רק כשהביצה פוריה ועוטף את העובר עד לרגע בו הוא מוכן לבקיעה. האפרוח עצמו מכורבל בתוך הביצה מוקף בשק נוזלים המכיל את ההפרשות העובריות שלו וברגע שהביצה נחשפת לאוויר ולסביבה הטבעית שלה, מתחיל תהליך של ייבוש הנוזלים וירידה בלחות הפנימית. נאלצנו להזריק מים באמצעות מזרק לתוך הביצה על מנת להרטיב מחדש את הקרום ואכן, אחרי מספר דקות, האפרוח בקע את הביצה לשתי חתיכות ויצא החוצה, בריא ושלם".

האחים לבית קזואר מדגמנים זוגיות לתפארת. (צילום: לירן סמוני, ספארי רמת גן)

לאחר הבקיעה, לאפרוחים המתין אתגר לא קטן ברכישת כישורי אכילה. בדרך כלל האפרוחים לא אוכלים מזון ביום הראשון ולעיתים אף לא ביום השישי לאחר הבקיעה. להבדיל מגוזלים המקבלים את מזונם מפה לפה על ידי הוריהם, אפרוחי הקזואים עוברים הכשרה בלעדית אצל האב. "הוא מעביר את הטכניקה באמצעות חיקוי ולמידה. האב מרים מספר פריטי מזון מן הקרקע, משליך אותם באוויר לעיני האפרוחים, שעוקבים אחריהם עד לרגע הנחיתה החוזרת בקרקע. האב תופס את פריטי המזון ומתחיל לנקר אותם", אומר גולדשטיין. "הפעם אנחנו היינו צריכים לעשות את תהליך ההדגמה. אספנו את המזון עם האצבעות וביצענו באמצעותן תהליך ניקור מן הקרקע של הכלוב".  

כרגע לא ידוע אם האפרוחים יוחזרו להוריהם וגולדשטיין סבור כי הדבר תלוי בגורל הביצה הרביעית. "השארנו אותה אצלו, כי רצינו שהאב ילמד לראשונה כיצד לגדל אפרוח, מאחר והוא לא עשה זאת מעולם. לא רצינו להתערב יתר על המידה בתהליך הטבעי של הבקיעה. אם האפרוח יצליח לבקוע בשלום והאב יסתדר עימו בימים הראשונים, אנו נצרף אליו את שני האפרוחים, אם לא, נאלץ לגדל אותם באופן ידני. עיקר הדאגה תגיע בשלב מאוחר יותר, כשהקזואים יתבגרו ויהפכו לתוקפניים יותר", מסכם גולדשטיין את מסעם המפרך של האפרוחים.