שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    אפקט הדומינו: כך מתמוטטת הכלכלה הפלסטינית
    מאז שעלה החמאס לשלטון התדרדרה הרשות למצב הכלכלי הקשה בתולדותיה. משכורות לא משולמות והמפעלים העזתיים אינם יכולים לייצא; העסקים הקטנים התלויים בהם מתמוטטים; משפחות שבעות מאכילות משפחות רעבות ושורפות את חסכונותיהן. יו"ר איגוד היצואנים הפלסטינים ומתאם הסיוע הבינלאומי בעזה מתארים כיצד מתמוטטת הרשות ומזהירים: "השאלה היא רק מתי אנשים יתחילו לגווע ברעב"

    "הכלכלה הפלסטינית מתמוטטת כמו מגדל קוביות דומינו: מקורות הפרנסה שלנו קורסים בזה אחר זה. אם לא הייתה כאן רמה גבוהה של ארגון חברתי, אנשים היו גוועים ברעב". כך אומרת נבילה אטא, סמנכ"ל ארגון Paltrade המייצג יצואנים פלסטינים, בשיחה עם ynet על רקע המשבר הקשה ברשות.

     

    הפלסטינים מעולם לא היו עשירים, אך מאז ניצחון החמאס בבחירות ברשות הם נמצאים במצב הכלכלי החמור ביותר מזה עשרות שנים. מאז ינואר סוגרת ישראל את מעבר קרני לייבוא סחורה פלסטינית. מאז פברואר מקפיא העולם המערבי את הסיוע לרשות. מאז מרץ, הפסיקה הרשות לשלם משכורות לעובדים.

     

    הבנק העולמי פרסם השבוע דו"ח חמור על הכלכלה הפלסטינית, שקבע כי "2006 היא השנה הגרועה בהיסטוריה הכלכלית של השטחים...המשבר הכלכלי ברשות חמור יותר משנחזה בעבר, ועלול לגרום למשבר הומניטארי".

     

    "לכודים מכל הצדדים"

     

    "הרשות הפלסטינית מעסיקה 150 אלף מתוך 630 אלף עובדים פלסטינים", אומרת אטא, "עובד פלסטיני מפרנס 6 בני משפחה נוספים, כך שמיליון אנשים אינם מקבלים את הכסף שהם מתקיימים ממנו".

     

    "במקביל, מאז שמחסום קרני נסגר חלה ירידה דרמטית של 75% בייצוא מעזה לישראל, מ-40 מיליון שקלים ל-10 מיליון שקלים לחודש. גם הייצוא מהגדה המערבית, שרובו מופנה לישראל, ירד מ-115 מיליון שקלים לחודש לכ-100 מיליון. כתוצאה מכך, בעלי המפעלים מעבירים אותם לירדן ולמצרים.

     

    כיצד יכולים בעלי המפעלים להעביר את המפעלים, על המכונות והציוד?

     

    "הם לא מעבירים את המפעל, רק את הכסף. אנחנו מצלצלים למפעל ומבקשים לדבר עם הבעלים, והעובדים אומרים לנו שהבעלים במצרים. אנחנו שואלים מתי הוא חוזר, והעובדים מתחמקים, ומאז אנחנו לא שומעים ממנו. כל מפעל כזה מפרנס כמה מאות משפחות".

     

    "אותן משפחות שמאבדות את פרנסתן הופכות לאורחות על שולחנן של משפחות אחרות. מאות אלפי אנשים שורפים את חסכונותיהם כדי לקנות כמות מצומצמת של אוכל ואינם קונה שום דבר אחר. החנויות ריקות. אנשים לא נוסעים לשום מקום וגם התחבורה הציבורית ריקה. החנויות וחברות ההסעה מפסיקות להרוויח, ומאות אלפי המשפחות שתלויות בהן נשארות גם הן בלא פרנסה".

     

    "בנוסף לכל אלה, יש 3,500 פלסטינים מעזה שעובדים בישראל ומפסיקים לעבוד בכל פעם שסוגרים את המעברים לתנועת עובדים. בפברואר-מרץ המעברים היו סגורים והעובדים ישבו בבית ולא קיבלו כסף, וכשחזרו לעבוד, גילו רבים מהם שכבר איבדו את פרנסתם. וכך נותרים מאות אלפי אנשים בלא פרנסה".

     

    מה הם אוכלים?

     

    "משפחות שעדיין מרוויחות משהו או מחזיקות חסכונות מחלקות כסף ואוכל למשפחות שאין להן כלום".

     

    המצב הזה קיים רק בעזה, או גם ביהודה ושומרון?

     

    "הרשות אינה משלמת שכר גם בגדה המערבית. גם כאן יש מחסור בדלק: אני גרה ברמאללה, ואין כאן דלק כבר יומיים. אבל המצב בעזה גרוע בהרבה. התעשייה בגדה המערבית מתפקדת ומפרנסת עשרות אלפי עובדים. בנוסף, 35 אלף פלסטינים מהגדה עובדים בישראל ובהתנחלויות".

     

    "מאז תחילת השנה, נסגר מעבר קרני 41 ימים לייבוא מישראל. בנוסף לחסימתו לייצוא לישראל. העסקים הישראלים, אגב, מפסידים מכך יותר מ-100 מיליון שקלים בחודש".

     

    "קרני נסגר משני הצדדים לשבועיים רצופים פעמיים, בתחילת ינואר ובסוף פברואר. באותם ימים אי אפשר היה למצוא על המדפים מוצרים בסיסיים כמו אורז, קמח, סוכר או לחם. ברגע שפתחו את קרני המצב השתפר. אבל גם כשיש סחורה, המחירים עולים, כך שמי שאין לו כסף אינו יכול לקנות דבר".

     

    מדוע הרשות הפלסטינית תלויה בסיוע החיצוני כדי להתקיים?

     

    "לרשות יש חוב של כ-650 מיליון דולר לבנקים וכ-650 מיליון דולר לספקים כמו חברת החשמל הישראלית וחברת הדלק דור-אלון. המשק הפלסטיני מייבא פי 9 ממה שהוא מייצא, ונמצא בגירעון מסחרי אדיר ומתמיד. כשאתה מוציא באופן קבוע יותר ממה שאתה מרוויח, אתה זקוק לסיוע".

     

    איראן, מדינות המפרץ ורוסיה הבטיחו לפלסטינים סיוע כספי. היכן הוא?

     

    "אין להם דרך להעביר אותו. ישראל אינה מאפשרת זאת".

     

    אחרי ההתנתקות העבירו את השטחים החקלאיים של המתנחלים לחקלאים פלסטינים. האם הם משתמשים בהם?

     

    "החממות פועלות, אבל החקלאים אינם יכולים לייצא את הסחורה והיא פשוט נרקבת במחסנים. התותים והעגבניות שמגדלים בחממות נמכרים בעזה כמעט בחינם. יש לנו משרד בעזה, והעובדים שם סיפרו לנו שבמשך שבועות בחנויות לא היו מצרכים בסיסיים אבל חילקו תותים בחינם. אנשים אכלו תותים כדי לא לרעוב, וזאת לא בדיחה".

     

    האם העסקים הפלסטינים שמתמוטטים כי אינם יכולים למכור את סחורתם בישראל, אינם יכולים למכור את המצרכים הבסיסיים בחנויות הריקות שלידם?

     

    "זאת אחת הבעיות המרכזיות שלנו כבר 40 שנה. כל המסחר עובר דרך ישראל. בחנויות שלנו מוכרים הרבה יותר סחורה ישראלית מאשר פלסטינית. 80% מהייצוא מעזה מגיע לישראל ו-20% לגדה המערבית, וגם הייצוא מעזה לגדה משותק לגמרי. גם המסחר בתוך הגדה משובש בגלל הכתרים והסגרים. לפלסטיני שמגדל מלון בג'נין יותר קל למכור אותו בעפולה מאשר ברמאללה".

     

    ישראל נמצאה שנים רבות במצב דומה: מדינות ערב החרימו אותה ולא סחרו עמה. הישראלים לקחו יוזמה ויצרו קשרי מסחר עם אירופה. האם הרשות ואנשי העסקים הפלסטינים מנסים לפתח מסחר בין עזה למצרים ובין הגדה המערבית לירדן, ודרכן עם שאר העולם הערבי?

     

    "מערכות הקשרים של מרבית אנשי העסקים הפלסטינים התבססו במשך שנים על שיתוף פעולה עם ישראלים. מעולם לא שמענו הצהרה ישראלית על כך שישראל אינה רוצה קשרים עסקיים עם הפלסטינים. האינטרס של שני הצדדים הוא שהקשרים יימשכו".

     

    כרגע האינטרס הפוליטי חזק יותר. ממשלת ישראל הצהירה פעמים רבות שהיא מעוניינת בכמה שפחות קשרים כל עוד החמאס בשלטון. שמענו גם הצהרות של מנהיגים פלסטינים על כך שיסתדרו גם בלא סיוע. האם הפלסטינים אינם מנסים להגיע לקיום עצמאי?

     

    "לפלסטינים בגדה יש קשרים עסקיים עם ירדן וקשרים עם מדינות המפרץ דרך ירדן. אני מניחה שבמשך הזמן יותר ויותר עסקים פלסטינים ירחיבו את עסקיהם בעולם הערבי. אבל בעל עסק אינו יכול לקום יום אחד וליצור לו רשת לקוחות חדשה. הרבה יותר קל להם להיעלם עם הכסף ולהקים את המפעלים מחדש בארצות אחרות, וזה מה שרבים מהם עושים".

     

    "היום אפשר לייצא לחו"ל רק מהגדה, לא מעזה. לעזה אין נמל ואין לה שדה תעופה. גם מעבר רפיח סגור למעבר סחורה, אף שלפי ההסכמים הבינלאומיים הוא אמור להיפתח לסחורה. זאת, כיוון שעדיין לא נסגרו כל ההסכמים עם המצרים והאירופים להסדרת הייצוא".

     

    דייגים פלסטינים מפליגים מעזה מדי יום. מה מונע מהם להפליג בים התיכון ולמכור סחורה עזתית בחו"ל?

     

    "חיל הים הישראלי. הספינות הישראליות מפטרלות 24 שעות ביממה מסביב לסירות הדייגים כדי לוודא שהן לא מתרחקות מהחוף ולא עושות דבר חוץ מדיג. הסירות צריכות לחזור לחוף עד רדת החשיכה, וסירה שנעה בלילה או מחזיקה מטען לא ידוע נמצאת בסכנת חיים. אנחנו לכודים כמו זבוב בקורי עכביש. אין לנו מוצא לשום כיוון".

     

    "אין תחליף לרשות הפלסטינית"

     

    הדרג הפוליטי במערב הגיב השבוע בבהלה לדו"ח קרן המטבע העולמי ולדיווחים על רעב ומצוקה בעזה. ארצות הברית, האיחוד האירופי וגם ישראל מיהרו להפשיר חלק מהכסף שהפסיקו להעביר לפלסטינים, אך הודיעו שלא ישלמו לממשלה הפלסטינית אלא יעקפו אותה ויעבירו כסף לארגוני הסיוע של האו"ם ולעמותות התנדבותיות שיספקו שירותים לאוכלוסיה במקום הרשות.

     

    ואולם, ראש משרד התיאום של ארגוני הסיוע בעזה, סטיוארט שפרד, אינו מאמין שהארגונים יכולים להחליף את הרשות. "הארגונים אינם יכולים לסייע לאוכלוסיה בעזה יותר מכפי שהם מסייעים כעת", אומר שפרד, "הארגונים מאכילים כבר היום את כל הפליטים, שהם חלק נכבד מאוכלוסיית עזה. אונר"א (ארגון האו"ם לסיוע לפליטים, ת.ג.) מאכיל כיום כ-750 אלף איש בעזה בלבד, ופרוייקט המזון העולמי מאכיל עוד 140 אלף. המספרים הולכים וגודלים גם כך, כי רבבות פליטים, שעד המשבר הנוכחי עבדו ולא היו זקוקים לסיוע, חזרו לבקש עזרה".

     

    "אנחנו לא יכולים להחליף את הממשלה הפלסטינית", אומר שפרד, "זה לא מציאותי. הרשות קיימת יותר מ-10 שנים. משרד החינוך הפלסטיני אחראי על 75% מבתי הספר בשטחים. האם האו"ם יכול לנהל אותם במקומו? האם יש ארגון התנדבותי בעולם שיכול להפעיל מערכת כה גדולה ומורכבת?".

     

    הרשות הפלסטינית מתפקדת בכלל? העובדים שאינם מקבלים שכר מגיעים בכלל לעבודה?

     

    "מסתבר שכן. בתי הספר פתוחים והפקידים כמעט ואינם נעדרים מהמשרדים. היינו לפני כמה ימים בבית החולים שיפא בעזה. יש מחסור קשה בתרופות ובציוד, אך אף רופא או אחות לא נעדרו מעבודתם".

     

    אבל מה יקרה לאנשים? אם המצב הנוכחי יימשך, האם אין חשש שאנשים יגוועו ברעב?

     

    "אין שום ספק שכוח הקנייה של האוכלוסיה יורד ושהאנשים הולכים ומתקשים לקנות מזון. עדיין אין לנו נתונים המצביעים על תת-תזונה חמורה או תמותה של ילדים וקשישים מרעב כמו באפריקה. זאת, כיוון שהמשבר הקיצוני התחיל לפני זמן קצר יחסית, ואנשים עדיין מתקיימים מחסכונות, הלוואות, מתנות וחלוקה של מה שיש לכמה שיותר אנשים".

     

    "ואולם, אם המצב הנוכחי יימשך שבוע אחרי שבוע, אין כל ספק שלחמולות שלמות ייגמר הכסף ולא תהיה להן כל דרך לקנות מזון. ארגוני הסיוע לא יוכלו להציל אותם. הפיתרון צריך להיות פוליטי, והוא צריך להיות דחוף ויעיל. אחרת,  הנורא מכל עלול להתרחש".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אפקט הדומינו: כך מתמוטטת הכלכלה הפלסטינית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי פי
    מחסור בדלק ברשות הפלסטינית: "המחסור במזון בדרך"
    צילום: איי פי
    בית חולים בגדה
    צילום: איי פי
    מומלצים