חומוס-צ'יפסלט: המנות הכי שוות בפיתה

דבר טובים ראשון תרגיעו. ברור. ברור שיש מקומות טובים שלא הכנסו. בטח שהפלאפל של דבורה בכרכור הוא פצצה. ברור שאנחנו מכירים את השווארמה של אמיל בחיפה. וגם את הקבב של שמש בשוק התקווה. שלא לדבר על שווארמה שמש ברמת גן.

שניתן לכם את שלל התגובות שצפויות להגיע? כולל כל הלכלוכים הנלווים? זה הולך ככה: "איך שכחתם את אבו חסן ביפו?!", "רק צפונבונים שלא מבינים כלום יכולים להתעלם מצנעני באשדוד!", "סליחה? ומה עם חומוס סעיד בעכו?", "אתם נורמלים, לא כתבתם על פלאפל הזקנים?!"

אז רגע לפני שכולם מתנפלים עלינו ויוצאים חגיגית מדעתם, תנו לנו להרגיע: אוכל רחוב זה עניין של הרגל ונאמנות. כמו שגברים נדבקים לקבוצת כדורגל או לספר השכונתי שלהם מגיל 8, ככה הם גם נדבקים לבודקה של הפלאפל מימי ילדותם. וחוץ מזה, אי אפשר להכניס את כולם.

עכשיו תרשו לנו לחלוק איתכם כמה תובנות קטנות בתום התחקיר שערכנו. בעניין החומוס: אנחנו מכירים כמה חומוסיות נפלאות. אבל ממש. טעמנו חומוס קטיפתי בכפר יאסיף ובנצרת, חומוס גלילי, ירושלמי ורמלאי. אלא מה, זה לא טעים בפיתה. עדיף בצלחת. אז החומוס, ברשותכם, יישאר מחוץ למצעד.

הלאה. ככל שזה נשמע מביך, לא מצאנו דרך עדינה יותר לומר את זה: אין הרבה נשים שאוכלות בעמידה. באמת. יותר בדקנו את התופעה. מנות בפיתה הן בעיקר עניין גברי. לגברים לא אכפת לנגב את הטחינה מהמכנסיים. נשים עלולות לקוץ בחייהן בגלל טפטופים כאלה. עוד משהו: סודיות התבלינים. כמו המרשם הגרעיני של נסראללה, גם בתעשייה הזאת אנשים שומרים את הקלפים קרוב לחזה. קרוב מאוד אפילו. רק תנסו לשאול אותם איזה תבלין הם שמים בשווארמה, ותראו איך הם מהדקים לסתות, מצמידים סתימות וממלמלים: זה סודי זה.

אחרון ודי: מאוד משמח לראות יוזמות חדשות ששוברות את מסורת הפלאפל המוכרת לנו. אורנה ואלה, מלכות הפלאפל, ירו את יריית הפתיחה החלוצית לפלאפל משודרג מהדור החדש. הפלאפל שלהן אמנם נעלם מהעולם, אבל היום כבר אפשר למצוא ברחבי הארץ עוד כמה מנות חדשניות ונשכניות, לתפארת מדינת ישראל. ועכשיו, אודרוב למצעד: מצפון לדרום. 

הכי ישראלי. אוכל בפיתה                                 (צילום: אלכס קולומויסקי)